משימתו הראשונה של הרמטכ"ל הבא
לרמטכ"ל שיחליף את רא"ל דן חלוץ, מחכה משימה לא קלה. הוא מקבל מדינת חונטות, ספינים ושקרנים, ואם לא יתעשת במהרה, יתפרק לו כור ההיתוך. שטח צבאי
- חלוץ הולך הביתה - סיקור מיוחד ב-nrg מעריב
הפכנו למדינה של ספינים. יש מטרה, יש קמפיין - יש תוצאות. הפכנו למדינה של יועצים. לכל תחום סגל משלו, תניח את הערכים והאמונה הפנימית בצד, היועצים צודקים.
הפכנו למדינה של בוגדנים. יש היררכיה, יש סדר, אז מה? מותר לחתור תחת המפקד. מותר לרקום מזימות. גם במחיר גורלו של אדם. הכל כשר.
הפכנו למדינה של קוסמים. אין צורך בעבודה קשה, אין צורך לזרוע זרעים ולהמתין בסבלנות, פשוט ממציאים. פשוט מרמים. כאן בונים בניין ישר מהקומה השלישית או הרביעית.
הפכנו למדינה של סיגרים, ועדיף שיהיו קובנים. כמה שיותר ארוך ככה יותר טוב, ככה יותר בולט. הפכנו למדינה של צבעים. בעיקר צבעים של חום, כחול, ירוק, אדום. אתה טייס - אני גולנצ'יק. אתה צנחן - אני נחלאווי. יש ראש שבט, יש קבוצה, אז מה אם אנחנו באים מאותו הכפר. במלחמה כמו במלחמה לא תמיד יש חוקים, גם אם מדובר באחים.
הפכנו למדינה של אטומים. הורים שכולים תצרחו, תכאבו, אין רגישות מהלב, יש רגישות פוליטית. יש פס ייצור והוא ממשיך לנוע. אלוף בצה"ל אומר לאב שכול: "אז מה אם נהרג לך הבן? לא מגיע לך הכל".
הפכנו למדינה של תליינים. נדבר על הרעות, על האחווה, אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד. בצד, בחושך, כשלא יראו נחזיק סכין בכיס למקרה שהחבר יסובב את הגב. ואז...
הפכנו למדינה של שקרנים. השקר הוא לא המלצה אלא
בחצי השנה האחרונה התגלה צה"ל במלוא מערומיו - קצינים ומפקדים ירדו נמוך. הרי כבר אמרו חכמים שהצבא הוא מראה של החברה. אז מדוע אתם מתפלאים, כשכל זה הוא נחלת צבא הגנה לישראל. לא ניתן לומר עוד שצה"ל הוא בועה בתוך החברה, הבועה מזמן התפוצצה.
הרמטכ"ל הבא של מדינת ישראל יצטרך לעבוד בעיקר על האיומים מבית, ולא בהכרח רק על האיומים מבחוץ. לבצע חריש בתרבות הארגונית. זה יהיה קשה, אבל אסור לעוות את כור ההיתוך של מדינת ישראל שלוקח את בני הפריפריה ובני העשירים, מלביש אותם באותם מדים, ומביא אותם למקומות הכי מסוכנים.
אותם בני נוער יודעים שצריך להגן על הבית, למרות שבבית ההורים מובטלים. מנגד, לחלקם אבא מיליונר שיכול לסדר להם עכשיו את החיים. ואין מחיר לטוהר הלב הזה, זהו חינוך איכותי מבית, של טובי בניה של מדינת ישראל.
הגרעין הקשה של צה"ל הוא פאזל מדהים של אנשים, שבמקום לשבת בבתי הקפה של שינקין, בחרו להילחם בבינת ג'בל למען ביטחון המדינה. רק השבוע נפגשתי עם רופא צבאי בחברון, שבמקום להרוויח את הכסף הגדול "בחוץ", בחר לישון בממוצע רק ארבע וחצי שעות בלילה, כדי לתרום לביטחון המדינה, והכל מתוך שליחות.
מה שמוסיף גוון לשליחות הן תמונות חמשת ילדיו שעומדות מאחורי גבו במשרדו הצנוע, אותם יראה בעיקר בסופי השבוע. יש בצה"ל הרבה חיילים כמו הרופא הצבאי, חלקם נשואים אחרים רווקים. למען אלה שלא התקלקלו צריך להיאבק, צריך להתאמץ, צריך להניח את הערכים והמוסר מעל הכל - אחרת כור ההיתוך יתפרק.
מדי שבוע מתפרסם כאן הטור "שטח צבאי" של אמיר בוחבוט, כתב nrg מעריבלענייני צבא וביטחון. "שטח צבאי" מתייחס לסוגיות הביטחון של ישראל מזוויות אחרות מאלה שאנו קוראים עליהן במשך השבוע, כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחורי ההחלטות והמהלכים שמשפיעים על בטחונה של מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
