הקאמבק המתוק של גבי אשכנזי
האלוף אשכנזי האמין שהוא יירש את בוגי. כשהתבדה הוא שתק ולא נתן למרירות להוביל אותו. כעת, הוא והכומתה החומה חוזרים לשטח, ובגדול. שטח צבאי
מפקד כוח גולני, בו היה אשכנזי, היה אז אלוף-משנה אורי שגיא, לצידם של סגן-אלוף יוני נתניהו ז"ל, אלופי-משנה עמי איילון ואהוד ברק, רבי-סרן עמירם לוין, שאול מופז ואפרים סנה, וסרן אליק רון.
בהמשך, אשכנזי נפצע במבצע ליטאני, לחם בבופור ובאותם ימים הוגדר בפי העיתונאי עמנואל רוזן כ"קצין בעל עתיד מבטיח שיגיע רחוק" כחלק מפרויקט שהפיק העיתון "מעריב". הוא פיקד על חטיבת גולני ומילא שורה של תפקידים בפיקוד צפון, ביניהם מפקד אוגדה 36 המשוריינת, אחרי שעבר הסבה.
לאחר מכן מונה לפקד על יחידת הקישור ללבנון (יק"ל) שעל מפקדיה נמנו גם פואד בן-אליעזר, מאיר דגן, וארז גרשטיין ז"ל, שנהרג מאש חיזבאללה והפך לאגדה בגולני. מאוחר יותר, אשכנזי סגר מעגל ומונה לאלוף פיקוד צפון. בנו, אגב, פעל תחת פיקודו באותם ימים בעומק לבנון כלוחם ביחידת אגוז.
תחת ממשלת ברק, אשכנזי ביצע את הנסיגה מדרום לבנון. באותם ימים פעלו תחתיו שני הקצינים שהפכו כעבור כמה שנים למתחריו לתפקיד הרמטכ"ל ה-19: משה קפלינסקי כמפקד אוגדת 91, ובני גנץ כמפקד יק"ל.
בשנת 2002 מונה אשכנזי לתפקיד סגן הרמטכ"ל תחת רב-אלוף משה בוגי יעלון, וקידם שורה של פרויקטים גדולים. עד היום זוכרים במערכת הביטחון את האלוף שהתמקד בפרויקט גדר הביטחון, ובחשיבותה למנוע טרור. זוכרים לו גם את העיסוק הסיזיפי בתקציב הביטחון ובדרכי ההתייעלות. תא"ל דבורה חסיד, היועצת לענייני נשים של הרמטכ"ל, תמיד החמיאה לו ברבים על פריצת הדרך שהוביל בפתיחת מקצועות רבים לנשים בצה"ל וצמצום המזכירות בלשכות.
הוא
בדיוק באותו ערב, מפקד אוגדת עזה המתפטר, תת-אלוף שמואל זכאי, כינס את חבריו ממערכת הביטחון ובני המשפחה למסיבת פרידה באולם אירועים בשפיים, רגע לפני שהוא פושט את המדים ומחזיר אותם לבקו"ם. בניגוד לציפיות, אשכנזי ידע להניח בצד את הרגשות, להתעלות על תוצאות המרוץ לתפקיד הרמטכ"ל ולהגיע לאירוע בשלב נאומי הפרידה מזכאי, בן טיפוחיו.
הקהל קם על רגליו ומחא לו כפיים במשך זמן ממושך. מילות העידוד הרבות שהורעפו עליו כמו "הם עוד יתגעגעו אלייך. הם יצטערו!" התפוגגו להן ברוח. למחרת בבוקר הוא כבר נותר לבד בחיק משפחתו. אבל בכל סיפור צריך לחפש את החלק הטוב. עבר חודש. עברו חודשיים. הוא למד על בשרו מי הם החברים האמיתיים שלו, שגדלו איתו במשך שנות שירותו הצבאי, שמעריכים ומכבדים אותו גם אם לא נבחר להיות רמטכ"ל. הוא למד לזהות את אלו שנצמדו אליו רק בגלל אבק הכוכבים שמסנוור אנשים צבועים.
זוהי מתנה אדירה. תחשבו על זה. לא כל אחד היה מוכן לעבור את המסלול שעבר אשכנזי, אבל כל אחד היה רוצה מאוד לדעת מי מכל רעיו הוא חבר אמיתי.
בכוחות עצמו ובתמיכה אדירה מצד רעייתו, רונית, הוא החליט לא לתת למרירות להוביל אותו למבוך, בניגוד לסגני רמטכ"לים אחרים שמצאו דרך להתפרק בתקשורת אחרי האכזבה. גם כשהחלה המלחמה בלבנון והכשלים החלו לצוף הוא מעולם לא הפך לפרשן בתקשורת ולא מילא עמודים בעיתונות. ניגוח לא היה לרגע דרך עבורו. הוא בחר לשתוק.
המלחמה תפסה אותו בחו"ל. הוא הגיע ארצה במהירות ומצא את עצמו כאזרח מן השורה נוסע תחת מטחי הקטיושות אל ראשי קו העימות כדי לחזק אותם ולעודד את הרוח כמו בימים הטובים, כשהיה אלוף. מאוחר יותר, הוא נבחר לכהן כמנכ"ל משרד הביטחון. הציונות שלו הביאה אותו לתפקיד מנכ"ל, ובטח לא הכסף.
"איש קשה וקשוח", אומרים עליו גורמים במשרד הביטחון. "לעיתים הוא לא בורר את המילים ונוזף קשות באנשיו, כי חשובים לו גם הפרטים הקטנים בדרך להשגת המטרה". אבל יש גם מי שיאמר בתוך המערכת שהדמות המחוספסת עברה תהליך ארוך ומתחת לשריון מסתתר לו לב רגיש ורחב.
עכשיו הוא מבצע את הקאמבק המתוק ביותר, וחוזר לסגור מעגל בקומה ה-14 בקרייה, כתמהיל של גולנצי'ק-עמך ואיש העולם הגדול שסיים בהצטיינות את התוכנית למנהלים בכירים באוניברסיטת הרווארד בארה"ב.
כעת, החייל מספר 1 אמור להתמודד עם האיומים מבית ומבחוץ. טרור פלשתיני מתפתח בצל הרגיעה בשטחים. התחמשות מואצת של חיזבאללה. אפשרות להתלקחות בזירה הסורית באין אופק מדיני, ואיום איראני שהופך לבוער מיום ליום. יהיה עליו להחזיר את האמון של הדרג הצעיר במטה הכללי בכלל, ובצה"ל כארגון בפרט.
מוחו הקודח של מולי שגב, עורך תוכנית "ארץ נהדרת", בטח כבר מחכה לו בפינה. הוא כבר יכין לאשכנזי סדרה ארוכה של פרקים. מעניין איך יתארו את הגולנצ'יק שלרגע לא שכח מאיפה הוא בא. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שעל שולחן העבודה שלו במחשב נשמר באדיקות "קיצור הדרך" לידיעה: "חטיבת גולני כבשה את הנוער", המכריזה על גולני כחטיבה הכי מבוקשת בצה"ל בשנת 2006.
נא להמתין לטעינת התגובות
