שאלה של אמון
עו"ד בני שטיינברג סבור כי רמון יתקשה לערער על פסק דין שמבוסס על אמון השופטים בתלונה
- לקריאת הכרעת הדין של רמון - לחצו כאן
התבססות בית המשפט על שיקולי מהימנות ואף אופן ניסוח פסק הדין, יקשו מאד על סיכוי ההגנה לערער על ההחלטה, משום שבית המשפט שדן בערעור אינו שומע מחדש את העדים אלא סומך ידו בדרך כלל על התרשמות הערכאה ששמעה את התיק.
במקרה זה, השופטים אף קובעים שהם מגיעים למסקנת המהימנות על סמך התרשמות בלתי אמצעית מאופן עמידתה של המתלוננת על דוכן העדים. יש לציין כי בית המשפט נתן משקל גם לדברים חיוביים שנאמרו על המתלוננת על ידי מפקדיה. התבססות על חוות דעת של אחרים לעניין מהימנות הינה חריגה, ולא בטוח האם העובדה שמדובר בבעלי תפקידים בכירים, כולל אלוף בצה"ל, מצדיקה התייחסות שונה במקרה זה.
מבחינה משפטית, בית המשפט יכול היה לזכות את רמון לאחר שקיבל את עמדת המתלוננת כי לא רצתה בנשיקה. זאת, לו קיבל את גרסתו כי טעה טעות עובדתית, כשסבר שהיא רוצה בכך. לטעמי, כאן טמון ליבו של התיק.
"הרי את מסכימה להתנשק איתי"
טענות בדבר מזימה שרקחו חוקרי המשטרה סופן כמעט תמיד להידחות על הסף, ולקומם את בית המשפט, ואכן כך היה במקרה זה. שופטיו של רמון אף הטיחו ביקורת קשה על מה שראו כניסיון להשחיר את פניה של המתלוננת, ולהציגה כקלת דעת ופלרטטנית. עדי ההגנה אשר הובאו כדי לתאר את התנהלות המתלוננת יצרו אצל בית המשפט תחושה שמנסים לגלגל את האשמה עליה ולהשמיצה.
אולם, השאלה היא האם דחיית גרסתו של רמון בהקשר לכך, מחייבת לדחות גם טענתו כי טעה כאשר חשב שהחיילת מסכימה לנשיקה. הרי מטבעו של עולם שהסכמה לנשיקה היא דבר מעט עמום. אנשים לא נוהגים לבקש הסכמה חגיגית בכתב ואף לא בעל פה לפני כל נשיקה, וספק אם היינו רוצים או יכולים לשנות מצב זה.
מכל
מקום, גם לאחר קריאת פסק הדין, נותר הרושם שלולא היה מדובר בשר בכיר, התיק כלל לא היה בא לעולם. אם תובע בלשכת תביעות מקומית היה שומע, למשל, כי מנהל סניף הבנק שלו נתן נשיקה לפקידה זוטרה, והיו אומרים לאותו תובע כי הפקידה כלל לא מעוניינת להתלונן במשטרה – האם היה התובע דורש הקמה מיידית של צוות חקירה? האם היה מפנה אל המתלוננת קצין בכיר שיפעיל עליה השפעתו להתלונן? האם מנכ"ל הבנק היה נפגש עם הפקידה בשבת בבוקר כדי לדבר אל ליבה?
יש שיאמרו כי דווקא כשמדובר בשר, צריך להקפיד הקפדה יתרה. אולם לכל דבר יש גבול. רבים טענו כי מקרה זה היה צריך להסתיים לכל היותר בסטירה. ייתכן שהיה מקום לחשוב על דרך לא פחות מוצלחת: התנצלות.
הכותב הוא סניגור ומומחה לעניינים פליליים
נא להמתין לטעינת התגובות
