"הכרתי אישית את כל החללים"
עשר שנים לאחר אסון המסוקים, חוזר המ"פ ברקת אל הלילה המר בו איבד 20 מפקודיו, וחרף הכאב נשאר עם הפלוגה במוצב לשלושה שבועות רצופים
וידאו: סא"ל יאיר ברקת
היה זה לילה שגרתי. סרן ברקת, מפקד מוצב "דלעת" שעל רכס עלי טהאר, השכן של מוצב "הבופור" בדרום לבנון, המתין לשני המסוקים שינחיתו את הלוחמים של שני המוצבים, לפי הנוהל. הלוחמים כבר המתינו בשטח להנחתה. במוצב המתינו בכיליון עיניים לצ'ופרים שבדרך מהבית. לפתע קיבל ברקת דיווח מאחד התצפיתנים במוצב על הבזק בשמיים שהגיע מכיוון ישראל.
מאוחר יותר הוא קיבל את ההודעה כי שני המסוקים שהיו אמורים להנחית 20 לוחמים מפלוגת ההנדסה עליה פיקד התנגשו זה בזה, ולא נותר ולו ניצול אחד. הלוחמים שהיו על המסוקים היו מוכרים לברקת אישית. "אלו היו זמנים שבהם הפעילות סביב המוצבים בין דלעת לבופור היו כל כך אינטימיים, כך שהכרתי את מרבית הלוחמים", הוא מספר.
עשור לאסון המסוקים. צילום: אלירן חיאט. עריכה: שלומית חביב
הלוחמים בכו בעמדות
סרן ברקת הפגין קור רוח, נשאר במוצב במשך 18 יום ובחר לפקד על הלוחמים במוצב ולהמשיך לבצע את המשימות, למרות האסון. רגע לפני שחזר לישראל הוא עוד הספיק לפקד על לוחמיו בעת התקפת מוצב קשה של החיזבאללה, במהלכה נהרג אחד מלוחמיו.
אלה
היו ימים קשים עבור המ"פ הצעיר, שלא ידע בדיוק מה מתחולל הרחק מהמוצב בלב המדינה. סא"ל ניר ברקת, שפיקד על גדוד 50 בחטיבת הנח"ל ולחם באומץ נגד מחבלי החיזבאללה, מילא בהמשך תפקיד רשמי בארה"ב ומונה לקצין המבצעים של פיקוד מרכז.
ל-nrg מעריב הוא מספר בראיון ראשון על הרגע בו אזלו המילים כשנחנק מול פקודיו, על הלוחמים שבכו בלילות בעמדות השמירה נוכח האובדן והוא היה שם עבורם ועל הירידה מהמוצב אל בית משפחות החללים. זהו סיפור על מפקד שגילה תעצומות נפש והתמודד עם אסון המסוקים, שרודף אותו גם היום, בלי לדעת מאין הוא שאב את הכוח.
נא להמתין לטעינת התגובות
