לבית המקדש יש כתובת
פרופ' לארכיאולוגיה מהאוניברסיטה העברית טוען כי הצליח לאתר את מיקומו המדויק של בית המקדש על הר הבית, לאחר שמצא בור מים ששימש את הכהנים
מיקומו המדויק של בית המקדש ברחבת הר הבית היה עד כה בגדר השערה, אך מחקרו של פרופ' פטריך שהתייחס לממצאים שעד כה נטו להתעלם מהם, עשוי לשפוך אור על הסוגייה. פרופ' פטריך מבסס את ממצאיו על סקר שנערך בשנת 1866 על ידי המהנדס הבריטי, סר צ'רלס וילסון, מהקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל, שבמהלכו מופו כל בורות המים שבמתחם המוסלמי (חראם אל-שריף), בכללם הבור הנדון – בור מס' 5. לדבריו, "עד כה איש לא נתן את הדעת לכך שמיקום הבור על הר הבית וצורתו המיוחדת נגזרו על פי מקומם וצורתם של המזבח והמקדש".
פרופ' פטריך מסביר עוד כי "מדובר בבור בעומק 15 מטרים שחציבתו משובחת וצורתו מעוצבת בצורה יוצאת דופן, כמסדרון ברוחב 4.5 מטרים ובאורך 54 מטרים שזרועות קצרות יותר מסתעפות משני קצותיו, לדרום ולצפון".
בחינת המיקום והצורה המיוחדת של הבור, כמו גם עיון בתיאורים שבמשנה, הביאו את פרופ' פטריך למסקנה כי הבור המדובר הוא בור המים ממנו נשאבו מדי יום ביומו מים לכיור של המקדש, במהלך טקס הפולחן היומי שהתקיים לפני עלות השחר.
במהלך טקס זה, נדרשו הכהנים המשרתים בקודש לרחוץ את ידיהם ורגליהם במי הכיור, לפני עלותם על המזבח. מים מן היום הקודם, שנותרו בכיור במשך הלילה, היו פסולים לתכלית זו. לכן, נדרשו מדי יום מים טריים מן הבור, לשם קיומו הסדיר של הפולחן. לדברי המשנה, מים אלה נשאבו באמצעות גלגל מים בעל תמסורת מכנית משוכללת, וניכר בצורתו של הבור שניתן היה להפעיל מעליו גלגלי מים.
הכרעה בין נוסח המשנה לנוסח הבבלי
לדברי פרופ' פטריך, על בסיס עדויות אלו ניתן למקם במדויק את כיור הרחצה בו השתמשו הכהנים בטקס הפולחן היומי, ואת כבש המזבח שנמצא בסמוך. המיקום המדויק של אלה ביחס לבור המים הנדון מאפשר, לראשונה, למקם במדויק גם את בית המקדש עצמו על שעריו ולשכותיו, בהתאמה עם האמור במשנה.
המסקנה העולה מן המחקר היא שהמקדש ניצב מזרחה יותר ביחס למיקום שהיה רווח עד כה, ובזווית הנטויה מעט דרומה ולא בניצב לכותל המזרחי של הר הבית, שהיא הדעה הרווחת כיום. מיקום זה מותיר את הסלע המוסלמי מחוץ למתחם של
בית המקדש. הסלע נחשב בעיני היהודים כמקום בו התרחשה עקידת יצחק, אך זו מסורת מאוחרת. בעיני המוסלמים הוא נחשב כנקודה ממנה עלה מוחמד השמימה.
מסקנות המחקר מאפשרות גם להכריע בסתירה הקיימת בין נוסח המשנה לנוסח הבבלי, בשאלת הלשכות שבדרום ובצפון. המחקר מלמד שנוסח המשנה הוא הנוסח הנכון, בניגוד לדעתם של פרשנים רבים, ובראש ובראשונה הרמב"ם. בעקבות זאת, ניתן להציע תוכנית מתוקנת יותר לעזרה - היא החצר שהקיפה את המקדש - על שעריה ולשכותיה. גם בסוגיה זו התלבטו פרשנים וחוקרים רבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
