אלוף בכוננות ספיגה
מקורבי אלוף פיקוד העורף יצחק גרשון מעידים כי הוא נמצא ב'לחץ אדיר' מדוח המבקר אך לא מתכוון לברוח מאחריות. "אם אצטרך ללכת- אני אלך", אמר להם
לתחושתו של האלוף, אף אחד לא מתגייס לעמוד לצדו, אף אחד לא ממש מזכיר את זה שהתפיסה אותה הוביל במלחמה - תפיסת המרחב המוגן - הוכיחה את עצמה ואזרחים שמילאו אחר הוראות פיקוד העורף לא נפגעו כמעט פיזית, גם אם ביתם נמצא עמוק בשטח הטיווח של החיזבאללה. ואם זה כך, בוודאי אומר לעצמו האלוף גרשון, מי יעמוד לצדו או יתקע כף לידו שכשיתחיל המירוץ המוקפא עדיין, לתפקיד אלוף פיקוד המרכז שעד לפני זמן לא רב ייעדו אותו לתפקיד, יתמכו בו אלה ששותקים עכשיו.
וכשמפקד פיקוד העורף הולך עם תחושות קשות ועם חשש גדול מנזיפה או ממסקנה אישית שאולי תופיע בדוח, זה מקרין גם על הכפופים לו, שלא לומר על פיקוד שלם. קצין בפיקוד העורף אמר אתמול למעריב: "כולנו ניזונים משמועות ומחצי אמיתות ולכן שום דבר לא ברור. מה שכן ברור זה שג'רי בלחץ אדיר. מרגישים את זה בהתנהגות שלו. כולם פה מדברים על זה".
קצין אחר סיפר: "ג'רי אמר לנו שהוא בכל מקרה לוקח אחריות מלאה. גם אם יימצא שראש ענף או ראש מדור אחד היו לא בסדר, הוא אחראי לכך, אלא אם כן מדובר במעשה פלילי. ג'רי גם הוסיף שאם המבקרים והבודקים יחליטו שהיינו בסדר, טוב. אם ימצאו שמגיע לו ללכת הוא ילך ושהוא כאן כדי לשרת את מדינת ישראל".
גרשון לא מדבר. לפחות לא עם התקשורת ובוודאי לא בפורומים רחבים ופתוחים. רק מספר קטן של מקורבים שומעים את מה שעובר לאלוף פיקוד העורף בראש ובלב. הם שמעו ממנו, למשל, שחבל שקראו ל"ארגון" שבראשו הוא עומד פיקוד העורף כי אלמלא עשו כך, היה קל יותר להבהיר לציבור מדוע התפקוד שלו ושל אלפי אנשיו כתומי הכומתות במלחמה, היה הרבה יותר מסביר. אפילו מצוין.
"אנשים חושבים שברגע שפרצה מלחמה אלוף פיקוד העורף הופך מיד לראש ממשלה ב', כמו סמח"ט ב', ומיד כל הסמכויות וכל האחריות מוטלות עליו, ויש לו את כל הכסף שבעולם, את כל כוח האדם ואת כל המידע כדי לנהל את כל מה שקורה בעורף", התלונן אתמול אחד האנשים הקרובים לגרשון.
"האמת האפורה היא שבמשך שנים הזניחו את התקציבים של פיקוד העורף ברמה נפשעת. הפיקוד דרש 1.5 מיליארד שקל אחרי הנסיגה מלבנון וקיבל 150 מיליון שקל; הפיקוד נתפס כאחראי על הכול, אבל לא הוא זה שמחליט אם בתקציב משרד הבריאות ירכשו אמבולנס או ימגנו את חדרי הניתוח בבתי החולים; הפיקוד צריך לתת תשובות, אבל כשפורצת המלחמה הוא מגיע לאחת הערים בצפון ומגלה
התפקיד של אלוף פיקוד העורף, מודים גם בפיקוד עצמו, הוא אמנם מעניין מאוד, אבל מוזר ושולי יחסית. לאף אחד עדיין לא ברור אם זה תפקיד אלוף ראשון לפני קידום לאלוף פיקוד מרחבי, או ניתן כצ'ופר לקצין מוערך שהיה תת-אלוף טוב בדרך לפרישה. "בימים כתיקונם אתה האלוף הזניח ביותר במטכ"ל, התקציב שלך הוא הנמוך ביותר, ואף אחד לא מתעניין בך כי אתה לא מזיז אוגדות ולא משמיד את הכור באיראן", מסביר קצין בפיקוד העורף. "ההזדמנות הגדולה שלך להוכיח את עצמך למרבה הזוועה היא התמוטטות של מלון בסיני, קריסה של אולמי ורסאי בירושלים או איזו רעידת אדמה בצד השני של העולם. אז כולם מפרגנים לך, אבל זה לא ממש עוזר לך להתכונן למשימה האמיתית שלך: הגנה על העורף בעת מלחמה והתכוננות להתקפת טילים או למתקפה כימית. והמלחמה הראשונה של פיקוד העורף מיום הקמתו ב-1991 הגיעה במשמרת של ג'רי".
הרזומה הצבאי של האלוף גרשון עמוס ועובר בצמתים הנכונים. בינואר 2005 הוא מונה לאלוף פיקוד העורף. עם כניסתו לתפקיד הכניס לגוף הזה רוח חדשה. בשלב הראשון עבר ולמד את שיטות ההפעלה, קרא את חוק ההתגוננות האזרחית והבין שיש פערים עמוקים בין האפשרות לבצע את המשימות בשטח לבין מה שמאפשר החוק. ואולי הדבר החשוב והמשמעותי ביותר שהבין ג'רי הוא שאין בישראל גוף אחד שמרכז את כל נושא ההיערכות למלחמה ולאסון רב לאומי בעורף.
המכשול הראשון שעמד בדרכו היה בחוק הישראלי. גרשון מצא שחוק ההתגוננות האזרחית מ-1951 מתייחס להתקפות פדאיון בעורף המדינה והפצצות שלה מהאוויר. במשך השנים הוסיפו לחוק ספיחים שלא בהכרח מותאמים למציאות של ימינו.
חבריו של ג'רי אמרו אתמול בכעס: "מיד כשהגיע לפיקוד הבין ג'רי שהוא חייב לעשות מעשה. כולם כל הזמן התריעו אבל לא באמת הציעו חלופות, או שאם כבר הציעו חלופות הן היו כל כך לא מתאימות וברור שהן הוצעו רק כדי להראות 'כאילו פעולה'. אף אחד לא רצה להציג את האמת, אבל כשג'רי הבין שהטרור העולמי רק הולך ומתפתח ועלולה ליפול על ישראל צרה בממדים של אסון התאומים, הוא מיהר לגלות מנהיגות ולכן הגה את התוכנית שכולם אולי רצו לשמוע, אבל אף אחד כנראה לא רצה לקדם".
כמעט מיום מינויו לתפקיד חזר וטען ג'רי כי לפיקוד העורף אין מספיק סמכות, אין אמצעים ואין למעשה יכולת לפקד על העורף בשעת חירום. לכן הוא הציע להקים רשות ממלכתית שבה יהיו שותפים כל הארגונים והגופים בישראל האחראים לטיפול במצבי חירום: ארגוני ההצלה, המשטרה, הרשויות המקומיות, קופות החולים ובעיקר מערך משק לשעת חירום (מל"ח).
ג'רי הטיל את מלאכת תרגום הרעיון שלו לשפה מבצעית על הקצינים הבכירים בפיקוד העורף. כשהם סיימו והתוכנית עברה את אישורו, הציג אותה ג'רי בפני כל מי שהיה מוכן להקשיב לו: הרמטכ"ל דאז משה (בוגי) יעלון, הבא אחריו דן חלוץ, שר הביטחון לשעבר שאול מופז וגם השר הנוכחי עמיר פרץ, השרים לביטחון פנים, המפכ"ל היוצא משה קראדי, חברי כנסת וועדת חוץ וביטחון.
שבועיים לפני פרוץ המלחמה התבצע תרגיל שדימה פיגוע קשה בעורף ישראל בו לקחו חלק כל כוחות ההצלה וכולם היו תחת ניהול פיקוד העורף. עוד בטרם הציגו את ממצאי התרגיל ואת הישגיו, פרצה המלחמה. זה טרף את הקלפים. בפיקוד העורף ובמשטרה התכוונו לשכנע את הדרג המדיני כי שיתוף פעולה מהסוג הזה הוא פתרון יעיל גם אם יצטרכו לשנות עבורו את החוק, אבל הם לא הספיקו.
למרות שעדיין לא ידוע מה כתוב בדוח מבקר המדינה, כבר נכנסו בפיקוד העורף לכוננות ספיגה. קצין בכיר בפיקוד אמר אתמול למעריב: "המבקר בוחן את פיקוד העורף לפי הדרך ולא לפי התוצאות. הוא לא מביט על הרעיון המרכזי שעמד מאחורי הפעולות שביצע אלוף הפיקוד. לולא היוזמות שלו ולולא המנהיגות שגילינו במקומות שאנשים התחבאו בהם, היה מספר הנפגעים גבוה בהרבה והמערכת היתה מוצאת את עצמה בשבר עמוק".
זה עלול להישמע כמו סוג של התגוננות.
"אני ממש לא חושב ככה. במקום להודות לנו על מה שעשינו, בוחרים להטיח בנו את אשמה. זה לא מכובד לגרור אותנו אחרי המלחמה לתוך המערבולת הזו".
אבל המטרה הסופית היא לבצע שינויים שישפרו את המצב, לא?
"שינויים? בוודאי שצריך לבצע. הרי על זה התריע האלוף מאז שהוא נכנס לתפקיד הזה. מה שכואב כאן בכל הסיפור הזה שהכל נעשה בראש חוצות. בגלוי. התפקוד של פיקוד העורף לא חסוי. הוא לא סודי. הוא היה גלוי לכול ונעשה באישור כולם. נכון שעל פי החוק היבש העברת הסמכויות למחוז הצפוני במהלך המלחמה היתה מנוגדת לחוק, אבל תראו מה היתה המטרה. מה התוצאות".
וקצין בכיר אחר מוסיף: "השורה התחתונה היא שג'רי לא היה בעל הבית של העורף, וגם אף אחד אחר לא היה בעל בית. המלחמה היתה כרוניקה של ברדק ידוע מראש, כשמישהו אחד אחראי לאמבולנסים ולבתי החולים (משרד הבריאות), מישהו אחר אחראי לשירותי הכבאות והחילוץ (משרד הפנים), עוד מישהו אחראי למקלטים (הרשויות המקומיות), מישהו רביעי אחראי לטיפול בחולים ובחלשים (קופות החולים והרשויות המקומיות). פיקוד העורף לא בונה את הכוח, לא מכשיר את האנשים, לא מנהל אותם. ג'רי לא מחליט על מה יהיה גובה התקציב של משרד הבריאות - על חיסון האוכלוסייה משפעת או על מיגון בתי החולים, אבל אחרי המלחמה אומרים שאם בתי החולים לא ממוגנים אז זה כישלון של פיקוד העורף".
בנוגע לאתגרים וליעדים שהוצבו בפני פיקוד העורף בזמן מלחמת לבנון השנייה, אומר אחד הקצינים הבכירים: "ברגע אחד התחילו ליפול בצפון 200 קטיושות ביום. אחרי הנסיגה מלבנון ביקשו ראשי הפיקוד הקודמים 1.5 מיליארד שקל להשלמת פערי המקלוט בצפון, עד לקו של חיפה, אבל קיבלו עשירית מזה. אלוף פיקוד צפון דאז, גבי אשכנזי, החליט להשקיע במקלטים בקו העימות - תשעה קילומטרים מקו הגבול, וזה היה הימור שהתברר כנכון - כי מתוך 4,000 הקטיושות והרקטות שנורו לשטח ישראל, 3,000 נפלו באזור הזה, שבו לא היה פערי מקלוט בכלל, ולכל אזרח היה מקלט. מבקר המדינה הקודם, אליעזר גולדברג, התריע על כך בדוח שלו בשנת 2001, אבל לא נעשה בעניין הזה דבר".
קצין בכיר אחר מוסיף: "ביום השלישי של המלחמה, בשבת בבוקר, התייצב ג'רי בצפת ובחיפה והורה לפיקוד למתוח את גבולות האחריות שלו כמה שיותר. בצפת, למשל, התחילו בעיות של חלוקת תרופות למקלטים. ג'רי תפס את מפקד הנפה בגליל, איש מילואים, והורה לו להתחיל לחלק תרופות ולפתור כל בעיה שצצה. מעשית, בגלל שלא היה בעל בית אחד, היה קשה מאוד ליישם את זה. אתה לא יודע איפה גרה הזקנה, ואיפה גר חולה הדיאליזה. אתה אחראי על האוכלוסייה, אבל אין לך פתרון לפינוי, אין לך בתי מלון, אין הסעות. צריך להבין שאין לנו בפיקוד גדודים של עובדי רווחה. לנו יש חיילים שחילקו בכל יום 25 אלף מנות מזון, חיילות שהעסיקו ילדים של עובדי בתי חולים שהיו במשמרת. זה לא היה התפקיד שלנו, אבל עשינו אותו. עזרנו לחלק פנסיות וביטוח לאומי, הקמנו מרכזי טיפול בפגועי הלם שאוישו בקציני בריאות נפש, רופאים ומאוחר יותר גם בעובדים סוציאליים ועוד ועוד. אף אחת מן המשימות האלה היא לא המשימה שלנו על פי חוק, אבל עשינו הכול כי ג'רי אמר שהיכן שיש ואקום, אנחנו נכנסים לתוכו".
המונולוג הכואב של הקצונה הבכירה בפיקוד העורף נמשך ונוגע גם לעתיד. קצין בכיר אמר אתמול למעריב כי יש לאזרחי ישראל את כל הסיבות להמשיך להיות מודאגים: "אם מישהו חושב שבעקבות המלחמה השתפר המצב, טעות בידו. ב-2005 דרש פיקוד העורף 2.86 מיליארד שקל לכיסוי פערים בתחום המקלטים והצפירה. הוא קיבל 80 מיליון שקל, שהספיקו בקושי לאחזקה שוטפת, לדלק לרכבי ביטחון ביישובים, ולבטריות במכשירי הקשר של רכזי הביטחון. אחרי המלחמה דרשנו 1.5 מיליארד שקל. קיבלנו 62 מיליון שקל, שאפילו לא מכסים את הבטריות של רכזי הביטחון. בחלק מן המקומות אין לרכזים מכשירי מירסים תקינים כי נגמר חוזה האחזקה עם החברה".
מפחיד? יש, כמובן, עוד: "יש פערים בתחום צפירת האזעקה של 57 מיליון שקל. יש צופרים משנות ה-50, שאחרי שלוש צפירות מושבתים לשעתיים כדי לשאוב אוויר. כשמטחי טילים נופלים על ישראל איך זה יכול שאנחנו משתמשים בכאלה צופרים?".
נא להמתין לטעינת התגובות
