"תעלת הימים עלולה להמית את ים המוות"
הארגונים הסביבתיים תוקפים את פרוייקט "מסדרון השלום הכלכלי" הגרנדיוזי של שמעון פרס, הכולל כריית תעלה בין ים סוף לים המלח: "זו החלטה אומללה שהתקבלה בחוסר אחריות"
בין הפרויקטים שייהנו מקיצור הליכים ומעדיפות בפעולה הם מובל מים סוף לים המלח באורך של כ-160 ק"מ, הקמת פרויקטים תיירותיים לאורכו וחקלאות בערבה, התפלת מים וייצור חשמל; הקמת שדה תעופה משותף ישראלי/ירדני באזור עקבה; אזור תעשייה חקלאי בבקעת הירדן בסיוע ממשלת יפן; אזור תעשייה ישראלי/פלסטיני בצפון השומרון; חיבור רשת מסילות הברזל של ישראל עם רשת המסילות הירדנית כדי לאפשר בעתיד הנעת סחורות מעיראק ומירדן לנחל חיפה וחזרה. התוכנית תבוצע במימון שעיקרו חוץ ממשלתי באמצעות גופים כמו הבנק העולמי, מדינות וגופים בינלאומיים.
החלטת הממשלה מאתמול עומדת בסתירה להחלטה קודמת מינואר 2003, שבה הוחלט כי נושא הצלת ים המלח ירוכז ע"י המשרד להגנת הסביבה ומשרד התשתיות. בהחלטה הקודמת הוחלט על שלוש חלופות: עסקים כרגיל וייבוש ים המלח, הקמת תעלת הימים, או החייאת ים המלח באמצעות הזרמת מים בירדן הדרומי בהתאם לתוואי הטיבעי, תוך ניהול יעיל יותר של משק המים.
בהחלטה מאתמול, טוענים בארגון, ממשלת ישראל בחרה לאמץ את חלופת תעלת הימים, מבלי שכל הנתונים הדרושים להחלטה היו לפניה. אנשי המקצוע במשרד להגנת הסביבה הצהירו חזור ושנה שמגה-פרוייקט כמו התעלה לחיבור ים סוף לים המלח, מצריך בדיקה סביבתית מעמיקה ביותר לפני קבלת החלטה. עושה רושם שעצת המומחים במשרד שוב זוכה להתעלמות.
"הצלת ים המלח לא מהווה תמריץ להחלטה לאמץ את פרוייקט התעלה", ממשיך ואומר ברומברג, "האם זה לא תמוה שפרוייקט שאמור להחיות ולשמר מערכת אקולוגית מיוחדת במינה, לא מובל על ידי משרדי איכות הסביבה של ישראל וירדן, אלה דווקא על ידי משרדים העוסקים בפיתוח?".
הממשלה, טוענים בארגון, לא בחנה כראוי את ההשפעה של שאיבת מים מים סוף על שוניות האלמוגים, את השינויים הסביבתיים בערבה, ומה יהיו ההשפעות על ים המלח עצמו לאחר שיתמלא. כיצד תטופל בעיית הגבס הנוצרת מערבובי מים ושאר ההשפעות של של התעלה? האם ערבובי המים יביאו לשחרור גזים רעילים ויבריחו תיירים? מי יגן על האינטרס הציבורי אם שאיבת המים והתפלתו יעברו לידיים פרטיות-מסחריות? כמו כן, טוענים בארגון, לא נבדקו כראוי ההשלכות על הרכב המים הייחודי של ים המלח, המשמשים למוצרי בריאות ותיירות.
בדצמבר שעבר פורסם כי בין שר התשתיות, בנימין (פואד) בן-אליעזר לבין פרס שוררת מחלוקת לגבי תכנית תעלת הימים. בן-אליעזר ופרס גיבשו במקביל תכניות לגבי דרך הביצוע של תעלת הימים, עליהן הם ניהלו ויכוח קשה. בעוד בתכניתו של פואד מדובר על העברת כמויות מים בנפח של יותר ממיליארד קוב בשנה מים סוף לים המלח, קובעת תכניתו של פרס כי יש להעביר בין 600-700 מיליון קוב בשנה בלבד.
השר בן אליעזר התריע נגד תכניתו של פרס, כיוון שזו לטענתו תגרום נזק מדיני וסביבתי. ואולם הדוח שחובר במשרדו מגלה כי דווקא תכניתו
לעומת זאת, קובע הדוח כי אם נפחי המים שיוזרמו לא יעלו על הנפח הנדרש לשמור על מפלס הים ברמתו הנוכחית, קרי 700 מיליון קוב מדי שנה, כפי שמציע פרס, לא צפויות השפעות אקולוגיות הרסניות ולא תשתנה תרכובת המינרלים והמלחים בים המלח. כך יקרה גם אם כמות המים שתועבר תהיה מעט מעל הדרוש. בנוסף, בצורה זו לא יתפתחו החיידקים שיהפכו את המים לאדומים.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה להחלטת הממשלה כי "זהו יכול להיות פתרון לבעיית ירידת המפלס בים המלח, בתנאי שייעשו מחקרים מקיפים ומעמיקים שישללו מכל ספק אפשרות לפגיעה בסביבה. עד היום נערכו מחקרים רבים ולאחרונה אף נערף מחקר על ידי המכון הגיאולוגי אשר ניסה לדמות את ערבוב גופי המים ולבחון את ההשלכות הצפויות. החלטת הממשלה מאתמול ממנה צוות שאמור לקדם את הנושא, תוך בחינת האספקטים ההנדסיים-כלכליים ובכוונתנו לדרוש בחינה מעמיקה של הנושאים הסביבתיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
