הגבורה שמאחורי הכתם
אל"מ נדב פדן, שנענש בשל מותו של חייל ממכת חום באימון שכלל לא נכח בו, זכה ב-2 צל"שים ובמחמאות רבות מפקודיו. אסור שישכחו גם את זה. שטח צבאי
אל"מ פדן התקדם לתפקיד מפל"ג ואף כיהן במרוצת הזמן כמג"ד בחטיבת הנח"ל. הוא החל ללמוד רפואה, אך הפסיק את לימודיו, וכיום הוא בעל תואר בפילוסופיה, נשוי ואב לשתי בנות ובן. אחת מבנותיו נולדה כשלחם בלבנון לפני הנסיגה. עד גיל שנה היא כמעט ולא העניקה לו יחס, משום שלא הכירה אותו.
בפעם הראשונה כשהתמודד על תפקיד מפקד יחידת דובדבן, הוא החליט להסיר את מועמדותו כשהבין שחברו הטוב מסיירת מטכ"ל, סא"ל איל וייס ז"ל, מתמודד אף הוא על התפקיד.
בחודש פברואר 2002 הוא קיבל את הפיקוד על היחידה, אך בנסיבות טרגיות. חברו, סא"ל וייס, נהרג במהלך פעילות מבצעית כשקיר אבנים התמוטט עליו. כמה חודשים לאחר מכן, כשרוב חיילי היחידה עסקו במאבק בטרור הפלשתיני ביהודה ושומרון, נהרג לוחם היחידה רועי דרור ז"ל ממכת חום.
פדן קיבל לידיו את יחידת דובדבן כשהיא שרויה בהלם לאחר מותו של מפקדה הקודם, וייס. אך למרות הקושי, הוא חיבק את מפקדי הפלוגות ויחד איתם יצא למבצע "חומת מגן", אחד המבצעים המורכבים והקשים של צה"ל בשטחים, ולאחר מכן למבצע "דרך נחושה", גם הוא בשטחים.
ב-45 ימיו הראשונים בתפקיד, הוא לא ראה את הבית. פעמיים נסע הביתה,
הלחץ על היחידה מגבוה לצאת לעוד ועוד מבצעים היה אדיר. לוחמיו פיתחו רמת מקצועיות כל כך גבוהה, שבאותם הימים לא היו להם מתחרים. פדן ידע שכל מבצע שלא ייצא, יוביל לעוד פיגוע תופת למחרת.
"היו גם ימים", מספרים לוחמים יוצאי היחידה, "שנדרשנו לבצע שישה מבצעים ביום אחד, כשכל חיילי היחידה נדרשים לפעול בו זמנית". עם סיום תפקידו כמפקד דובדבן, סיכם עבורו קצין האג"מ של היחידה עליהם הוא חתום. המספר הגיע ל-800.
האימון, במהלכו מת רועי דרור, גרם לטלטלה בדובדבן. פדן הואשם בגרימת מוות ברשלנות, על אף שלא נכח באימון שנערך סמוך לכנרת. למרות כתב האישום והמשפט הממושך, פדן לא איבד את קור הרוח. הוא שמר על קשר עם משפחת דרור, אך בעיקר שמר על שתיקה. גם כשדיבר, הוא עשה זאת באצילות רבה ולא התחמק מאחריות. מעשה נדיר בימינו.
רשמית, אומרים גורמים משפטיים בצה"ל, האימון בו נהרג רועי הצריך רק את חתימתו של פדן. "זה הקשר היחידי שלו לאירוע", מסבירים הגורמים. "ברור לכולם שהוא היה שקוע כל כולו בפעילות המבצעית של היחידה, והוא לא נכח באימון".
לכן, החליט בית הדין להבדיל בינו לבין שאר הנאשמים. הוא מצא אותו אחראי למוות, כמפקד היחידה, והטיל עליו חצי שנת מאסר על-תנאי ועיכוב בדרגה עד 2009. רס"ן א', שהיה מפל"ג ביחידה, נידון לארבעה חודשי מאסר על-תנאי והורדה לדרגת סמל. סגן מואב גפני וסגן נתנאל אנדיג, שהיו מפקדי צוותים ביחידה, נידונו לשלושה חודשי מאסר על תנאי והורדה לדרגת סמל.
פדן הניח את המפתחות ועזב את היחידה. הוא מונה למפקד חטיבת עציון, וכיום הוא מפקד בית הספר לקצינים של צה"ל (בה"ד 1), לאחר שקודם לדרגת אלוף משנה.
תקוותם של לוחמיו מהעבר היא שפדן לא יישבר וימשיך קדימה. הם נזכרים בערגה במנהיגות שהקרין. בפרטים הקטנים שמבחינתם עשו את ההבדל.
אחד הסיפורים התחיל בהחלטה שלוחמי דובדבן ישמרו בעמדה אחת בבסיס היחידה הישן ליד רמאללה. "זו היתה עמדה שכל לוחם היה צריך לשמור בה שעה אחת", מספר אחד הלוחמים. "זה גרם למרמור אדיר. יום אחד הגיע אחד מהלוחמים להחליף את השומר שהיה לא אחר מאשר נדב פדן.
"לא מדובר בסמל או במ"כ בחטיבת חי"ר שמגיע לשמש דוגמה ללוחמים, אלא במפקד יחידת דובדבן, שבוודאי היו לו דברים חשובים יותר לעשות מלשמור בעמדה שכולם בכו עליה. זה גרם להרבה אנשים ביחידה לחשוב פעמיים על אותה שעת שמירה ולהפסיק לבכות".
יש לעם שלנו נטייה להרבות בשחיטות, על אף שאין צורך בכך. עלינו לעשות הבחנה. במקרה של פדן מדובר באדם שמדינת ישראל התברכה. קצין בעל זכויות רבות שמאחוריו תרומה אדירה, שעל רובה לא ניתן לספר. אסור שאף אחד מאתנו ישכח את זה, גם לא בלהט היצרים של התקופה.
מדי שבוע מתפרסם כאן הטור "שטח צבאי" של אמיר בוחבוט, כתב nrg מעריבלענייני צבא וביטחון. "שטח צבאי" מתייחס לסוגיות הביטחון של ישראל מזוויות אחרות מאלה שאנו קוראים עליהן במשך השבוע, כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחורי ההחלטות והמהלכים שמשפיעים על בטחונה של מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
