איוב הפלשתיני
240 קליעים ספגה מכוניתו של בהא בעלושה, בכיר במנגנון המודיעין הכללי, שילדיו נרצחו. הוא משוכנע שהרוצחים לא יחמקו מעונש: נגיע אליהם בכל מקום
"אוסמה היה בן שמונה", אומרת לינדה, פניה הקודרות עטופות במנדיל המסורתי. "ילד פיקח מהרגיל. אף על פי שהיה צעיר, היה בעל הבנה מעל לגילו. הוא אהב מחשבים ואלקטרוניקה. כל מה שקשור לטכנולוגיה. אחמד נהרג חודש לפני יום הולדתו. הוא היה אמור להיות בן שש. הוא היה הקרוב אליי ביותר. טוב לב, יפה מאוד. גם הוא היה פיקח. הוא עזר לי בכל דבר בבית. סלאם היה בן שלוש. לפני שהוא מת נוצרה בינינו שפה משותפת כי בתור ילד הוא התחיל להבין דברים. הוא התחיל לבקש דברים שהוא רוצה. חלום גדול נלקח ממני. השמחה עזבה את הבית".
כעת מתגוררים בני הזוג ברמאללה. את עזה הם השאירו מאחוריהם, אך מבטיחים שעוד ישובו אליה. לינדה נמצאת עכשיו בשלבים מוקדמים של הריון. "החיים ממשיכים", היא אומרת במשיכת כתף, ומיד מוסיפה: "אני לא רוצה שתחשבו שאצל הערבים זה ללדת, ללדת, ללדת. דברים צריכים להשתנות אצלנו כדי שיהיה עתיד טוב יותר. במקום שבו אין חוק, אין תקווה".
ברצועת עזה כולם מכירים את כולם, גם אם הם רעולי פנים. ההערכה היא כי מאחורי רצח הילדים, כמו יתר המתקפות על אנשי המודיעין הכללי, עומדת הזרוע הצבאית של החמאס. "קבלן הביצוע" היה ארגון ועדות ההתנגדות העממית. בעלושה, למרות קשריו הענפים במערכת הביטחון הפלשתינית, מסרב להפנות אצבע מאשימה, אך בסוף נכנע לכעס ומסגיר חלק משאיפותיו. "בהא בעלושה קרוב אליהם מאוד. קרוב יותר ממה שהם חושבים", הוא אומר. "לא משנה כמה אנשים השתתפו ברצח. לא משנה איפה הם התאמנו. לא משנה מהי 'החסינות' הצבאית הפוליטית שלהם. נגיע אליהם בכל מקום, במגדל הכי גבוה או בבור הכי עמוק. מחיק נשותיהם ניקח אותם".
בהא בעלושה הוא קצין בכיר במנגנון המודיעין הכללי. בשנה החולפת הפך המנגנון ליעד מרכזי עבור הזרוע הצבאית של החמאס, שהחליטה לחסל את בכיריו. ראש המנגנון טארק אבו-רג'ב נפגע ממטען חבלה שהוטמן במעלית הפרטית שלו, בתוך מפקדת המנגנון. הוא נפצע קשה ועדיין נמצא בטיפולים בחו"ל. לאחר מכן הגיע תורו של ג'אד תאיה, ראש מחלקת קשרי החוץ של המודיעין, שנורה למוות יחד עם ארבעה משומרי ראשו.
גם את בהא בעלושה ניסו לחסל, לפחות שלוש פעמים. "כשהם לא הצליחו לחסל אותי אישית, הם בחרו ביעד קל - ילדים חפים מפשע", אומר בעלושה. רצח ילדיו, הוא משוכנע, לא היה טעות בזיהוי, אלא מסר אכזרי שהועבר לו ולחבריו. "אני נוסע בג'יפ ולא במכונית שהותקפה. המכונית הזו משמשת להסעת הילדים לבית הספר", אומר הקצין הפלשתיני. "מעבר לזה, לפני שהם החלו בנסיעה שיחקו הילדים סביב הרכב. כל אחד היה יכול לראות את זה".
"שמעתי ירי כבד מאוד", משחזרת לינדה בעלושה. "חשבתי שאולי עוברת השיירה של הראיס או מישהו חשוב מאוד. זה היה ירי שלא שמעתי כמותו בעזה. מכל רכבי הבכירים שנרצחו, אף אחד לא נפגע מכל כך הרבה כדורים כמו המכונית שלנו". חקירה של מנגנוני הביטחון העלתה כי
"בהא ראה את הירי מהשנייה הראשונה. הוא נכנס לחדר השינה ואמר לי: 'הרגו את הילדים'", משחזרת לינדה בשקט. "אני הספקתי לראות את הסוף מהחלון. הם רצחו אותם כדי שאנחנו נראה את זה. אם היו רוצים, היו יכולים לחכות עד שיתרחקו קצת, אבל הם הרגו אותם ממש מתחת לבית. סלאם ואוסמה מתו במקום. אבל לפי מה שסיפרו עדי הראייה שפתחו את הרכב - וזה מה שמייסר אותי יותר מהכל - אחמד עדיין נשם. הוא הושיט את ידו כדי שיוציאו אותו מהרכב, כולו מכוסה דם. הוא מת בזרועות האיש שהוציא אותו מהמכונית. אני קיוויתי שלפחות היה מת בחיקי".
"כשאני מדברת בתור אם, אני לא מדברת בתור פלשתינית", אומרת לינדה. "גם אם ישראלית כאשר היא מאבדת את ילדיה היא מרגישה אותם רגשות. כולנו אמהות. אין פה עניין של דת או של לאום". מאוחר יותר, כשהזעם משתלט עליה, היא מסננת: "אני רוצה שהרוצחים האלה ייענשו בצורה האכזרית ביותר שיש". "עין תחת עין, שן תחת שן", אומר ידיד של המשפחה, שמשתתף בשיחה, "זה החוק הכי קדום שיש".
הכתבה המלאה במוסף שבת של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם