השופטים קבעו: רמון מורשע, אך אין קלון
ביהמ"ש החליט שלא לבטל את הרשעתו של רמון, אך קבע שלא היה במעשיו קלון. המשמעות: יוכל לכהן כח"כ ואולי אפילו כשר. העונש: 120 שעות עבודה לציבור ותשלום 15 אלף שקל פיצויים
- פרידמן: "רמון יוכל לתרום רבות למערכת הפוליטית"
- ארגוני הסיוע לנפגעי תקיפה מינית: זו כניעה ללחצים
בנוגע לביטול ההרשעה, קבעו השופטים כי "הכלל הוא שמי שנמצא אשם בביצוע עבירה, יורשע בדין". הם ציינו שרמון הוא דמות מוכרת בציבוריות הישראלית, שבמהלך שנים רבות מילא תפקידים במערכת הציבורית, הן כח"כ והן כשר."פעילותו הציבורית נזקפת לזכותו ונלקחת בחשבון בבואנו להחליט על גורלו של נאשם, וגם לא נעלמת מעינינו המצוקה והכאב שהם מנת חלקו נוכח אובדן הקריירה הציבורית שנקטעה באיבה".
השופטים הוסיפו שהם ערים למחיר הכבר שישלם רמון, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה אישית, אם ההרשעה תישאר על כנה, אך הבהירו ש"ככל שמעמדו הציבורי של אדם רם יותר - כך מתחייבות ממנו אמות מידה ונורמות גבוהות יותר".
הם אף הביעו ביקורת על החרטה שהפגין רמון בפני שירות המבחן, וקבעו כי הבעת החרטה המאוחרת "אינה מתיישבת עם הדרך בה הנאשם כיוון את הגנתו, שבה כל חיצי ההגנה כוונו נגד המתלוננת להכפשת שמה ולרמיסת כבודה". לדברי השופטים, למרות שלא היו יחסי מרות בין הנאשם למתלוננת, קיים קשר ישיר בין מעמדו הרם לבין החירות שנטל לנשקה.
חיים רמון לאחר ההקראת גזר דינו. צילום וידיאו: רותם פלדנר עריכה: אייל רותם
"מלאכתנו בתיק כזה קשה ומלווה בהתלבטות ובחיבוטי נפש לא קלים, כאשר הרגש מושך לכיוון אחד וההיגיון לכיוון האחר", כתבו השופטים בגזר הדין. "ראינו את הנאשם בשברו, ומנגד ראינו את המתלוננת בעלבונה ובפגיעותה. לאחר שבחנו את כלל הנתונים הגענו למסקנה כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי של הנאשם. ביטול ההרשעה במקרה זה עלול לטשטש את המסר ולעמעם את הפעילות הפלילית שבמעשה".
לגבי סוגיית הקלון, קבעו השופטים ש"מדובר במעשה חד-פעמי ובלתי מתוכנן שבוצע על ידי הנאשם בעקבות שיחה חסרת טעם, במצב נפשי של אדישות". הם הוסיפו שמכיוון שהעבירה היא ברף הנמוך של הפשע, אין לקבוע שמדובר בקלון. "עונשו של הנאשם הוא בהרשעתו",
בצאתו מאולם בית המשפט סירב רמון להתייחס לגזר הדין, ואמר לעיתונאים: "איני מתכוון להגיד דבר, אני מודה לכם ומצטער שהטרחתי אתכם. בטוח שלא ניפגש כאן יותר". עורך דינו, דן שינמן, אמר כי "אני מניח שההחלטה ממזערת את הנזק. בשלב זה אנו לא יודעים אם נערער, צריך לשקול הכל".
התובע, עו"ד רפי לוי, אמר בתגובה לגזר הדין כי "בית המשפט בחר להותיר את הרשעתו של רמון על כנה, ובכך שלח מסר ברור שזכותה של אישה על גופה, וזכותה להיות מוגנת. גם אם היא בוחרת להתחבק עם גבר אין בכך להפקיע את זכותה שלא יבוצע בה מעשה מגונה". הוא הוסיף כי בית המשפט בחר לעשות איזשהו איזון בין נסיבות האירוע לבין הנזק שנגרם לנאשם.
"פרשת רמון" החלה ב-12 ביולי 2006, כשר המשפטים דאז הוזעק לישיבה דחופה במשרד ראש הממשלה בקריה בתל-אביב בעקבות חטיפת החיילים בגבול הצפון. באותו יום הגיעה ה', חיילת ששירתה בלשכת ראש הממשלה, להיפרד ממפקדיה וחברותיה. היא ביקשה מרמון צילום משותף למזכרת, והוא נישק אותה בניגוד לרצונה.
החקירה הבשילה להגשת כתב אישום נגד שר משפטים בישראל, ושבעה חודשים לאחר האירוע הרשיעו השופטים, חיותה כוחן, דניאלה שריזלי ודניאל בארי, פה אחד את רמון בביצוע מעשה מגונה בה'.
לאחר הכרעת הדין ביקש פרקליטו של רמון, עו"ד דן שיינמן, מבית המשפט לבטל את הרשעתו של רמון. מדובר בצעד נדיר, שמשמעותו היא שלרמון לא יהיה רישום פלילי, והוא יכול להוציא תעודת יושר ולחזור לחיים הציבוריים.
תסקיר שירות המבחן שהוגש לפני שבועיים לבית המשפט המליץ לבטל את ההרשעה, בנימוק שסוג העבירה שעבר רמון, חומרתה, מצבו האישי ועברו, יחד עם העובדה שהוא הביע חרטה, מצדיקים את הצעד. שירות המבחן המליץ להטיל על השר לשעבר 180 שעות של עבודות למען הציבור. מנגד, התובעת במשפט, עו"ד אריאלה סגל-אנטלר, ביקשה להשאיר את ההרשעה ולהטיל על רמון עונש מאסר על תנאי.
נא להמתין לטעינת התגובות
