פסטיבל פנטזיה
ראש הממשלה, בראיונות החג, מספר על דברים שלא עשה, מכחיש דברים שעשה ומדווח על מעשים שלא יעשה לעולם. למי התכוון מבקר המדינה שאמר: "צריך לעקור מן השורש את מי שמתעשר על חשבון הקופה הציבורית". איך הצליח עזמי בשארה לנצל עד הסוף את חולשת הדמוקרטיה. ומי המשפחה שניצלה בנס בשולחן הסדר במלון פארק
אין טעם לחזור על כל ההבלים שפיזר ראש הממשלה בימי הפסח, אולי כדי לצאת מהמצוקה הפוליטית והמשפטית. ראש ממשלה עם שני אחוזי תמיכה לא יכול לעשות שלום ולא לצאת למלחמה. אין לו כוח לחרב חצי קרוואן בהתנחלות מיגרון ט', וקשה לראות איך הוא מפנה בית מריבה אחד בחברון, שלא לדבר על מימוש היוזמה הסעודית שמחייבת פירוק והרס טוטאלי של עשרות יישובים, מקרית ארבע ועד בית אל ב', נסיגה לקווי 1967 בכל החזיתות ופתרון צודק לבעיית הפליטים. אולמרט הוא האיש והמנהיג למהלך כזה? גם הוא מגחך, אבל הוא קרא כנראה את ספר ההסוואה של באיארד.
אולמרט לדעתי לא יוכל לממש במצבו גם את עיסקת החלפת השבויים עם החמאס, ולשחרר תמורת גלעד שליט מאות אסירים פלשתיניים, בראשם מרואן ברגותי וחבורת הרוצחים שסביבו. הציבור יבין כי המחיר הוא בלתי ניסבל, והטרור הפלשתיני מקבל כך זריקת עידוד חסרת תקדים. גורמים שונים יפציצו את הבג"צ בעתירות, משפחות נפגעי הטרור יזעקו את ההסתייגויות הצודקות שלהן, אולמרט יתפתל ושליט המסכן יחזור לכאן עוד זמן רב.
אגב, מעניין מה יהיה לאסטרטג אביגדור ליברמן לומר על עיסקת שליט המתרקמת ועל שחרור האסירים. בינתיים הוא שותק, אבל ידוע מה הוא היה אומר אילו היה באופוזיציה.
2. הלאה. ראש הממשלה אמר ל'מעריב' כי "אף פעם לא הייתי בבילויים בחו"ל" (הציטוט מדוייק). אחר כך הוא מתפלא שהוא כזה דחוי ולא פופולרי. הרי מתוך תשע השנים שלו בראשות העיר ירושלים הוא שהה שנתיים בחו"ל, עבד קשה, אבל אין להוציא מכלל אפשרות שבילה קצת, שהרי הוא כאחד האדם. בראיון ל'ידיעות' הצהיר אולמרט כי ישלים ארבע שנות קדנציה. הנה עוד פנטזיה. בשבועיים הקרובים יתפרסם דוח הביניים של ועדת וינוגרד, שיחדד עוד יותר את הכשלונות המדיניים והאחרים של ראש הממשלה. הסימביוזה הזו של כשלון, חשדות לשחיתות ואפס אמינות היא מעבר לכוחותיו של הציבור. ארבע שנות הקדנציה המקוות עשויות להתחלף בארבעה חודשים קצרים בלבד.
המראיינים
"הבן שלי הוא לא עיסקת נדל"ן", אמר נועם שליט לאולמרט לא מזמן. זו בדיוק הבעיה של אולמרט: העסקים, הביזנס והקומבינות. מישהו יכול לתאר התרסה כזו מצד אביו של שבוי כלפי קודמיו מנחם בגין, יצחק שמיר או יצחק רבין?
3. המבקר לינדנשטראוס יפרסם בזמן הקרוב, כנראה אחרי וינוגרד, שני דוחות משלו נגד ראש הממשלה, האחד בנושא מרכז ההשקעות והשני בנושא הבית ברחוב כרמיה. לפני שלוש שנים, להזכיר, כיהן אולמרט כשר התמ"ת ומרכז ההשקעות של משרד התמ"ת אישר הטבות של מיליוני דולרים למפעל "סיליקט" של איש העסקים אפרים פיינבלום, שאותו ייצג מקורבו ושותפו לשעבר של אולמרט, עו"ד אוריאל מסר. בעניין הבית בכרמיה נטען כי אולמרט קנה את הנכס בהנחה של 330 אלף דולר, ובתמורה הבטיח לפעול לכאורה לאחוזי בנייה משופרים בשטח.
גם לינדנשטראוס התראיין בהרחבה בשבועות האחרונים. הייתי מציע לשים לב למשפט אחד שלו, שרומז על הדוחות הקרובים. "אם מישהו מתעשר על חשבון הקופה הציבורית זה לא רק מקומם, זה דבר שצריך לעקור מן השורש כי הוא מפורר את החברה", כך אמר. לא צריך הרבה לוגיקה כדי להבין את מי מבקש מבקר המדינה לעקור מן השורש.
אגב, לינדנשטראוס מספר בהזדמנויות שונות על הזיקה של משפחתו לליכוד, וכי אביו וולטר לינדנשטראוס היה מועמד הליכוד לראשות העיר בחיפה. למען האיזון נוסיף כי לינדנשטראוס עצמו היה איש מפלגת העבודה, דובר מועצת הפועלים בירושלים בשנות ה-60 ובורג חשוב במאבקי השליטה שניהלו בעיר מזכיר המועצה של אז, דב ליפוב ומזכיר המפלגה, משה ברעם. לינדנשטראוס היה גם האיש שיזם וארגן את צעדת ירושלים הראשונה.
4. חיים רמון בדילמה. האמת, הוא לא רוצה להצטרף לממשלה ולשמש כשר אוצר או שר אחר. הוא יודע שתהליך החזרה יהיה כרוך בעתירות לבג"צ שיפתחו שוב את הצלקת העמוקה שחרט אצלו סיפור הנשיקה ההיא, ערב ההחלטה על היציאה למלחמה. הציבור יחזור שוב לדון בשאלה האם מי שהורשע במעשה מגונה, ושלא הביע צער כנה על מעשיו (על פי דברי השופטים), ראוי לשמש בתפקיד כל כך בכיר. הוא יהיה מיניסטר עם כתם.
לרמון אין את הכוחות הנפשיים להתמודד מחדש עם הפרשה. הוא גם מפקפק בסיכויי ההצלחה. רמון איבד בחודשים האחרונים את האמון במערכות שלמות במדינה. בא לו לצאת מהכל, ללכת הביתה, להפוך לאיש פרטי ולעשות עסקים וכסף הרחק מכולם. גם המשפחה הקרובה שלו מפצירה בו לעזוב את השטויות. הוא משתגע. פוליטיקאים וחברים שהציעו לו לחזור לכנסת לתקופת צינון, עד שיירגעו הרוחות, נידחו מיד. רמון לא יילך להיות פרלמנטר מהשורה. אין לו מצב רוח גם לזה.
רמון יודע היטב שהוא לא מרים את הממשלה הזו. אולי הוא עוזר לה לשקוע. במצבו הוא משתלב בפאזל הכשלון והדימוי הנוראיים של ראש הממשלה וכמה מעמיתיו ועוזריו. הבעיה של רמון היא אולמרט. יש לו מחוייבות אישית כלפי ראש הממשלה. אולמרט מינה אותו לשר בכיר והפך אותו ליועצו הקרוב כאשר שניהם היו במצב טוב יותר. רמון לא יכול לסרב לאולמרט כאשר הוא מבקש את עזרתו, גם אם הסיטואציה של שניהם קשה היום פי כמה.
רמון בינתיים ממתין, כמו כולם. בקרוב הוא יתחיל לבצע את עבודות השירות שלו לתועלת הציבור בחוות סוסים טיפולית ליד תל מונד. הדוחות של וינוגרד ושל מבקר המדינה עשויים להפוך את שאלת ההצטרפות שלו למיותרת. אולי לא יהיה לו לאן לחזור.
5. ח"כ עזמי בשארה נסע לקטאר, משם לעמאן, מדריד, קהיר וניו דלהי. בדרך הוא טען שהמודיעין הישראלי רודף אותו, מקורביו אמרו שהוא יצא לחופשה, וכי הוא עתיד לחזור לארץ, ועוד יישא נאומים בכנסת, למרות שהוא שידר שנימאס לו לכהן בבית הנבחרים, והוא בכלל רוצה להתמסר לפעילות האקדמית, ולכתוב ספרים בפילוסופיה. בעתונים הערביים דיברו על הג'וב החדש של הח"כ, פרשן פוליטי בערוץ אל גז'ירה, גו'ב קוסם יותר מאשר אסיר בטחוני בבית הסוהר הישראלי.
מסע הדילוגים והשמועות המזוגזג של בשארה תאם את אופי הפעילות שלו. בשארה הוא פאשיסט ערבי שהופך לאיש שמאל ליברלי ומתון, הכל בהתאם לזמן ולנסיבות. בעיני רוחו רואה בשארה מדינה פאן- ערבית גדולה, שבה יוכלו לחיות בני המיעוט הנוצרי, שעליו הוא נימנה. הוא העריץ את עבד אל נאצר ואת חאפז ובשאר אסד, שרואים בישראל חלק מסוריה הגדולה. באותה מידה הוא שנא את ערפאת ולעג למדינה הפלשתינית שלו, אולי בגלל שראה מה קורה לנוצרים בבית ג'אלה, שם גרה אחותו. היחס שלו לגורמים איסלמיים היה אמביוולנטי. את החיזבאללה הוא אהד כיוון שהצליח לפגוע בישראל, אבל נחרד ממצב שבו הוא ישתלט על לבנון.
בשארה היה ונישאר אמן כפל הלשון. בחוגים שלו הוא דיבר למעשה על הרס המדינה היהודית. בכנסת הוא הציג את עצמו נירדף על ידי המדינה שאותה הוא מבקש להחריב. בשארה התחנן להישאר בכנסת למרות שסיפר כי נמאס לו ממנה. לפני בחירות 2003 הגיש ח"כ ישראל כ"ץ (ליכוד) עתירה לוועדת הבחירות המרכזית ותבע לפסול את בשארה וסיעתו, בל"ד. היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין תמך בכ"ץ. אני זוכר את הדיון בוועדה שבו נימקה בכשרון רב עו"ד טליה ששון, אשה נאורה וליברלית מדוע צריך לסלק את בשארה מהפוליטיקה הישראלית. אני זוכר גם את בכי התמרורים של בשארה, שהציג את עצמו קורבן ומסכן, עד שהצליח לשכנע בצדקתו את יו"ר ועדת הבחירות, השופט מישאל חשין.
בשארה ידע כי בסיס הכוח שלו הוא בכנסת, לכן נאבק בכל כוחו על מקומו במשכן. לא היה כמוהו בניצול מושלם של חולשת הדמוקרטיה. לא היה דובר רהוט ממנו, רטוריקן יוצא דופן, פרובוקטור מתוחכם ואינטלקטואל שהילך קסם בנאומיו על רבים מחברי הבית. היום הוא בחוץ, משם הוא ינסה לחבל במדינה אחרי שלא הצליח לעשות זאת מבפנים. רק שלא יחזור.
6. הידעתם שבני משפחת אלפרון היו מסובים לשולחן הסדר במלון פארק בנתניה במארס 2002, וניצלו בנס מהפיגוע הנורא שגבה עשרות הרוגים ופצועים?
נא להמתין לטעינת התגובות
