ראשי » חדשות » חדשות בארץ » בארץ

מילון ערבי-ישראלי

על מה חלוקים השייחים סלאח ודרוויש? מדוע פרצה מלחמה בין בל"ד ל"א-סינארה"? ואיך משתלב ח"כ בשארה בתמונה. המדריך לנבכי הפוליטיקה הערבית

א-סינארה
העיתון המסחרי החשוב הראשון בשפה הערבית. נוסד ב-1983 על ידי העיתונאי לוטפי משעור, שערך את העיתון עד מותו ביוני אשתקד. מבקרי העיתון האשימו את משעור בכניעה לממסד הישראלי, אך הוא דחה את הטענות. זה שנים מתנהל ויכוח מתוקשר ועתיר יצרים בין העיתון למפלגת בל"ד וחבר הכנסת עזמי בשארה, בין היתר על רקע המתרחש בעדה הערבית הנוצרית בצפון. העימות החריף לפני הבחירות האחרונות, לאחר שפרסם העיתון ריאיון עם סגן נשיא סוריה לשעבר עבד אל-חלים חדאם, שבו נרמז כי בשארה העביר מס? רים מישראל לראשי משטר הסורי, מה שיצר את הרושם כי יושב ראש בל"ד משמש כשליח מטעם השלטונות בישראל.

אירועי אוקטובר 2000
כינוי למהומות וההפגנות שהתחוללו במגזר הערבי בימים הראשונים של אינתיפאדת אל-אקצה, ושנהרגו בהן 13 אזרחים ערבים מאש כוחות הביטחון. לאחר לחץ ציבורי החליטה ממשלתו של אהוד ברק על הקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט תאודור אור. בדוח שפרסמה ועדת אור היא הצביעה על הפערים העמוקים בין יהודים לערבים בישראל ומתחה ביקורת על שורה ארוכה של אישים, ביניהם ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, השר לביטחון פנים לשעבר שלמה בן-עמי, קציני משטרה בכירים וזוטרים וכן אישי ציבור ערבים, ובהם חבר הכנסת לשעבר עבד אלמאלכ דהאמשה, יושב ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית השייח ראאד סלאח ויושב ראש בל"ד חבר הכנסת עזמי בשארה. לפני כשנה וחצי הודיעה המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) כי אין בכוונתה להגיש כתבי אישום נגד המעורבים בהרג 13 האזרחים הערבים.

אלסאנע, טאלב
חבר כנסת בסיעת רע"מ. בן 47, תושב העיירה לקייה שבנגב ועורך דין במקצועו. מייצג את הקו הלאומי-פלשתיני בקרב ערביי הנגב ומתנגד לשירותם של בדואים בצה"ל. נבחר לראשונה לכנסת ב-1992 כמספר 2 של חבר הכנסת לשעבר עבד-אלוהאב דראושה, שפרש ממפלגת העבודה והקים את המפלגה הדמוקרטית הערבית (מד"ע). בבחירות שלאחר מכן חברה מד"ע לפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית כדי להקים את הרשימה הערבית המאוחדת (רע"מ).

בל"ד
מפלגת בל"ד (ברית לאומית דמוקרטית), בראשותו של חבר הכנסת עזמי בשארה, נוסדה במרס 1995. היא הציגה עצמה לציבור הערבי כאלטרנטיבה לזרם האיסלאמי ולחד"ש, שמגדירה עצמה כשותפות ערבית-יהודית. בנוסף לכך, חרתה על דגלה את הרעיון של הפיכת מדינת ישראל ממדינה יהודית-ציונית ל"מדינת כל אזרחיה". מרבית תומכיה הם ערבים, אך בשורות המפלגה חברים גם כמה יהודים, בהם המתרגמת יעל לרר, עורכת הדין לאה צמל ובעלה מיכאל

(מיקדו) ורשבסקי. בבחירות 1996 התמודדה לכנסת ברשימה משותפת עם חד"ש.

עזמי בשארה, שהיה במקום הרביעי ברשימה, נבחר לראשונה לכנסת. בבחירות 1999 נפרדו דרכיהן של חד"ש ובל"ד, ובשארה חבר ליושב ראש תע"ל חבר הכנסת אחמד טיבי. ריצתם המשותפת הניבה שני מנדטים, אולם שותפות זו לא האריכה ימים והסיעה התפצלה לאחר הבחירות. בבחירות 2003 התמודדה בל"ד לבדה וקיבלה שלושה מנדטים, וכך גם בבחירות 2006.

בני הכפר
אבנאא אל-בלד. תנועה שהוקמה בשלהי שנות השישים בידי קבוצת משכילים ערבים כהמשך לתנועת אל-ארד, שהוצאה אל מחוץ לחוק. בני הכפר מתנגדים בחריפות להשתתפות בבחירות לכנסת וקוראים בגלוי להקמת מדינה דמוקרטית וחילונית על שטחה של כל פלשתין ההיסטורית. בדומה לתנועה האיסלאמית, גם תנועת בני הכפר מפוצלת לשני פלגים. בראש הפלג הדרומי עומד רג'א אג-באריה, ובראש הפלג הצפוני עומד עורך דין וקים וקים. ב-2004 ספגה התנועה מכה קשה עם מעצרם של שניים מבכיריה, האחים מוחמד וחוסאם כנאענה, שהורשעו בעבירות ביטחוניות.

ברכה, מוחמד
חבר כנסת בסיעת חד"ש, מהמנהיגים הבולטים של הציבור הערבי. בן 52, יליד ותושב שפרעם. נבחר לראשונה לכנסת ב-1999 והוביל את רשימת חד"ש לאחר עזיבתו של חבר הכנסת לשעבר האשם מחאמיד. קודם לכן שימש מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י). ב-2005 נשא נאום שזכה לכינוי "נאום העכבישים", ובו האשים את ישראל ואת ארצות-הברית בניסיון לסכסך בין סוריה ללבנון. תחת הנהגתו המשיכה חד"ש בקו הלאומי המאפיין אותה, במקביל להדגשת עיקרון השותפות היהודית-ערבית.

בשארה, עזמי
חבר כנסת ויושב ראש תנועת בל"ד. בן 51, נולד בנצרת למשפחה נוצרית אורתודוקסית. נחשב למרצה מבוקש, בעיקר במדינות ערב. הוא פרסם כמה ספרים, בהם "אהבה באזור הצל", והרגיז לא מעט ישראלים בשל עמדותיו הביקורתיות נגד הציונות, קריאתו להפוך את מדינת ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" ונסיעותיו לסוריה וללבנון. ב-2001 הוגש נגדו כתב אישום בגין תמיכה בטרור בעקבות שני נאומים שנשא, אך בית המשפט העליון הורה לבטל את ההליך הפלילי בגלל חסינותו. בשארה החל את פעילותו הפוליטית במפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), ובמקביל למד באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1980 יצא ללמוד במזרח ברלין, שם קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה. עם שובו ארצה החל לשמש כמרצה באוניברסיטת ביר-זית. היה הרוח החיה מאחורי הקמת מפלגת בל"ד ב-1995, ושנה לאחר מכן נבחר לכנסת ברשימה משותפת עם חד"ש. ב-1999 היה בשארה למועמד הערבי הראשון לראשות הממשלה, אך הסיר את מועמדותו ברגע האחרון.

הבה (או הבה שעביה)
התעוררות עממית. כינוי שהעניקו אינטלקטואלים ערבים לביטויי המחאה במגזר הערבי שפרצו במקביל לאינתיפאדה השנייה בשנת 2000, תוך הצגת האירועים כסיום עידן ההשלמה עם הפגיעה במיעוט הערבי בישראל ותביעה נחרצת לזכויות אזרח מלאות.

החזון העתידי
מסמך שפרסם בדצמבר 2006 ועד ראשי הרשויות הערביות במטרה להגדיר מחדש את יחסי היהודים והערבים בישראל. המסמך קובע כי "ישראל היא תולדה של פעולה קולוניאליסטית שיזמו האליטות היהודיות ציוניות והוקמה בסיוע מדינות קולוניאליסטיות", וקורא להפיכת המשטר בישראל ל"דמוקרטיה הסדרית", לשיתוף הערבים בישראל במשאבים הציבוריים במדינה ולהבטחת ניהול עצמי של האוכלוסייה הערבית בתחומים כמו חינוך, תרבות ודת.

הפיגוע בשפרעם
באוגוסט 2005 פתח החייל עדן נתן-זדה באש בתוך אוטובוס בשפרעם ורצח ארבעה מתושבי העיר. בפי הציבור הערבי מכונה האירוע "טבח" (מג'זרה), ואף נפוצו טענות כאילו מאחורי הרצח עומדים גורמים בממסד הישראלי שביקשו לרצות את הימין לקראת ביצוע ההתנתקות. ברחוב הערבי זעמו על הכוונה להעמיד לדין את משתתפי הלינץ' שנעשה במחבל היהודי וטענו כי הריגתו של נתן זדה היתה מתוך הגנה עצמית.

התנועה האיסלאמית
הוקמה בשלהי שנות השבעים כחלק מתהליך האיסלאמיזציה שפקד חלקים נרחבים בציבור הערבי. מייסד התנועה הוא השייח עבדאללה נימר דרוויש מכפר קאסם. התנועה החלה את דרכה כתא מחתרתי בשם "אוסרת אל-ג'יאהד" (משפחת הג'יאהד), אך לאחר מעצרם של ראשי התנועה ושל כמה מחבריה החלו לדבר בעיקר על חזרה לדת ולערכים האיסלאמיים. ב-1996 חל פילוג בתנועה האיסלאמית לאחר שדרוויש ותומכיו הביעו רצון להשתלב בפוליטיקה הישראלית ולהתמודד לכנסת. השייח ראאד סלאח ומי שמשמש היום כסגנו, השייח כמאל חטיב, התנגדו למהלך וראו בו מתן לגיטימציה למדינת ישראל. הם פרשו מתנועתו של דרוויש והקימו את הפלג הצפוני של התנועה. דרוויש המשיך לעמוד בראש הפלג הדרומי, עד שפינה את מקומו לשייח אברהים צרצור.

ועדת המעקב
הוקמה ב-1982 כהמשך לוועד ראשי הרשויות הערביות שפעל מראשית שנות השבעים. בוועדת המעקב חברים חברי הכנסת הערבים, חברי רשויות מקומיות ערביות ומנהיגים שעומדים בראש תנועות חוץ פרלמנטריות, כמו הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית ותנועת בני הכפר. אף על פי שאיננה מוכרת על ידי המדינה, יש לוועדה מעמד בקרב ערביי ישראל ורבים מצייתים להנחיותיה. בשנים האחרונות מתנהל מאבק על אופיה ונשמעות קריאות להעמיד את חברי הוועדה לבחירות בציבור הערבי. הוועדה מתכנסת לדון בעניינים עקרוניים לציבור הערבי ולקראת אירועים כמו יום האדמה ויום הזיכרון לאירועי אוקטובר 2000.

חד"ש
החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון. נחשבת לאחת המפלגות הדומיננטיות ברחוב הערבי, אך אינה מוותרת על הגדרתה כשותפות יהודית-ערבית. בנוסף מדגישה חד"ש את המאבק למען זכויות העובדים בישראל. בבחירות האחרונות הציגה עצמה חד"ש כרשימה "אדומה ירוקה", שכן שניים מחברי הכנסת שלה - חנא סוייד ודב חנין - פעילים בתחום איכות הסביבה. הגלגול הנוכחי של רק"ח (רשימה קומוניסטית חדשה) ושל מק"י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית). הוקמה ב-1977 כמפלגת גג המאגדת בתוכה את מק"י וגורמים נוספים בשמאל.

טיבי, אחמד
סגן יושב ראש הכנסת ויושב ראש התנועה הערבית להתחדשות (תע"ל). בן 49, רופא נשים במקצועו ומתגורר באזור ירושלים. פרץ לתודעה הציבורית כאשר שימש כיועצו של יאסר ערפאת. נבחר לראשונה לכנסת ב-1999, לאחר שהתמודד ברשימה משותפת עם יושב ראש בל"ד חבר הכנסת עזמי בשארה. השותפות לא האריכה ימים, והשניים הפכו ליריבים מרים. בבחירות 2003 רץ טיבי עם חד"ש, והרשימה המשותפת זכתה בשלושה מנדטים. לקראת בחירות 2006 פורקה השותפות עם חד"ש, וטיבי חבר לרשימה הערבית המאוחדת (רע"מ). הוא נחשב לפוליטיקאי ססגוני, לדובר רהוט ולמרואיין מבוקש בכלי התקשורת בעברית ובערבית.

כל אל-ערב
אחד העיתונים הערביים הנפוצים בישראל. הוקם ב-1989 על ידי קבוצה של אנשי עסקים. מציג את עצמו כעיתון לאומי ומרבה לדווח על הנעשה ברשות הפלשתינית ובעולם הערבי. עורך העיתון זוהיר אנדריאוס גם כותב בעיתון "אל-קודס אלש ערבי", היוצא לאור בלונדון.

מדינת כל אזרחיה
מושג המשקף את הרצון להפוך את מדינת ישראל ממדינה ציונית, מדינתו של העם היהודי, למדינה נטולת סממנים ציוניים ויהודיים. המושג "מדינת כל אזרחיה" חדר לשיח הפוליטי הערבי עם הקמתה של בל"ד, והוא מזוהה עם מפלגה זו ועם העומד בראשה חבר הכנסת בשארה. עם זאת, היו אינטלקטואלים ערבים שעשו בו שימוש עוד לפני הקמתה של בל"ד.

מוסאוא
מרכז לזכויות האזרחים הערבים בישראל, שמטרתו לקדם את זכויותיהם הכלכליות, החברתיות, התרבותיות והפוליטיות של האוכלוסייה הערבית ולהיאבק באפליה. הוא מרבה לטפל בתיקים הקשורים להריגת אזרחים ערבים על ידי כוחות הביטחון מאז אירועי אוקטובר 2000. בנובמבר אשתקד פרסם מוסאוא מסמך הדורש שותפות בסמלי המדינה לאזרחים הערבים, חלוקה שוויונית של משאבי המדינה וניהול עצמי של מערכות החינוך, התרבות והדת של האוכלוסייה הערבית. המרכז הוקם ב-1997. הרוח החיה מאחורי הארגון הוא ג'עפר פרח, פעיל חברתי ועיתונאי לשעבר.

מחול, עסאם
מזכ"ל מק"י, חבר כנסת לשעבר, בן 55, תושב חיפה. התפרסם כלוחם עיקש במדיניות הגרעין של ישראל. הוא יזם הצעת חוק לסגירת הכור הגרעיני בדימונה והגן בנחרצות על "מרגל האטום" מרדכי ואנונו. ב-2003 ניצל מניסיון התנקשות לאחר שפעיל ימין קיצוני הטמין מטען חבלה במכוניתו. הצטרף בנעוריו למפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) והיה פעיל בארגוני סטודנטים. נבחר לראש שונה לכנסת ב-1999 וכיהן בה עד הבחירות האחרונות, לאחר שהפסיד את המקום השני ברשימת חד"ש לחבר הכנסת חנא סוייד.

ממשל צבאי
מנגנון שהוקם ב-1948 לפיקוח ביטחוני על ערביי ישראל, אבל עסק גם בניהול עניינים אזרחיים ביישובים הערביים, בסיוע מוכתרים ממונים וועדים מקומיים. בין היתר נדרשו אזרחים ערבים שחיו באזורי הממשל הצבאי לקבל היתרי תנועה מאזור לאזור, והיו כפופים לשורה של הגבלות. ראש הממשלה דוד בן-גוריון דחה את כל הדרישות לביטול הממשל הצבאי, ורק בתקופת ממשלת אשכול ב-1966 הוא בוטל.

נכבה
האסון, בעיני רבים במגזר הערבי, של הקמת מדינת ישראל. אירועי יום הנכבה מצוינים בתהלוכות ובעצרות, בין היתר ביישובים ערביים שנחרבו עם קום המדינה. ערביי ישראל מציינים את יום הנכבה ביום העצמאות, ה' באייר. בשטחים ובמדינות ערב מצוין היום ב-15 במאי.

סלאח, ראאד
ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית. בן 49, תושב אום אל-פאחם. למד לימודי דת בחברון והצטרף בשלהי שנות השבעים לתנועה האיסלאמית, שבראשה עמד השייח עבדאללה נימר דרוויש. ב-1989 נבחר שייח סלאח לראש עיריית אום אל-פאחם, והפך לראש העירייה הראשון מטעם התנועה. מאז הפילוג בתנועה האיסלאמית ב-1996 הוא עומד בראש הפלג הצפוני. ב-2001 פרש מראשות העירייה כדי להתמקד בפעילות התנועה ובראשה "ההגנה על מסגד אל-אקצה". ב-2003 נעצר עם כמה מתומכיו בחשד לעבירות ביטחוניות, אך שוחרר במסגרת עסקת טיעון ביולי 2005. לאחרונה הוביל השייח סלאח את הקמפיין נגד החפירות בשער המוגרבים בירושלים וצולם כשהוא יורק על שוטר משמר הגבול. המשטרה הודיעה על כוונתה לפתוח נגדו בחקירה פלילית בחשד לעבירות של הסתה לאלימות והמרדה.

עדאלה
המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל. הגיש עתירות רבות לבתי המשפט, בעיקר לבג"ץ, אך את עיקר פרסומו קנה לאחר אירועי אוקטובר 2000, כאשר קיבל מנדט מוועדת המעקב העליונה של האוכלוסייה הערבית בישראל לטפל בהיבטים הנוגעים למעורבותם של אנשי כוחות הביטחון בהריגתם של 13 אזרחים ערבים. במרס השנה פרסם הארגון הצעת חוקה לישראל תחת הכותרת "החוקה הדמוקרטית". הארגון הוקם ב-1996 על ידי קבוצת עורכי דין ופעילים בתחום זכויות האזרח, ושם לו למטרה לקדם את זכויות האדם בכלל ואת זכויות הערבים בישראל בפרט.

ערביי 48
תחליף מקובל בקרב חוגים ערביים בישראל, אצל הפלשתינים ובעולם הערבי לכינויים "המגזר הערבי" ו"ערביי ישראל", הנחשבים מיושנים וממסדיים. "ערביי 48" הוא גם שמו של אתר אינטרנט המזוהה עם מפלגת בל"ד. מונחים נפוצים נוספים: "ערביי הפנים", "הפלשתינים אזרחי ישראל" ו"המיעוט הערבי במדינת ישראל".

פליטים פנימיים
כינוי במגזר הערבי לתושבים שגורשו או נמלטו מבתיהם סמוך להקמת המדינה, עברו למקומות אחרים בתחומי הקו הירוק ונאסר עליהם לשוב ליישובים הנטושים. רבים מהם ממשיכים לציין בגאווה את שמות היישובים שבהם התגוררו עד 1948. מספרם מוערך בכרבע מיליון בני אדם. בעבר נפוץ היה הביטוי "נוכחים נפקדים".

פנורמה
עיתון ערבי-ישראלי בעל תפוצה רחבה, שהוקם בשנת 1986 על ידי העיתונאי בסאם ג'אבר. החל את דרכו כעיתון המיועד בעיקר לתושבי המשולש, אך בשנים האחרונות הוא מופץ גם באזור הגליל. הוא אינו נוגע כמעט בסוגיות פוליטיות ולאומיות ומעדיף לעסוק במה שג'אבר מגדיר "בעיות היומיום" של האוכלוסייה הערבית בישראל.

צרצור, אברהים
חבר כנסת, ראש רשימת רע"מ-תע"ל וראש הפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית. בן 48, תושב כפר קאסם שבמשולש. בעת מלחמת לבנון השנייה הורחק ליממה מדיוני הכנסת לאחר שכינה את שר הביטחון עמיר פרץ "רוצח" בדיון במליאה. כמנהיג הפלג הדרומי שותף שייח צרצור לפרויקטים הקשורים לשמירה על המקומות הקדושים למוסלמים בישראל ובירושלים. הצהיר לא פעם על רצונו להביא לאיחוד עם הפלג הצפוני של השייח ראאד סלאח, למרות המחלוקות האידיאולוגיות.

רע"מ-תע"ל
נחשבת כמייצגת את החלקים השמרניים בחברה הערבית בישראל וכמעט שאינה פונה לציבור הנוצרי, המצביע בעיקר עבור חד"ש ובל"ד. בבחירות האחרונות חברו רע"מ - שבמרכזה הפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית והמפלגה הדמוקרטית הערבית (מד"ע) - ותע"ל, מפלגתו של אחמד טיבי, והשיגו ארבעה מנדטים. הרשימה המשותפת של טאלב אלסאנע וטיבי הציגה עצמה לציבור הבוחרים כקואליציה "לאומית-איסלאמית".

שיתוף ואחווה
שמה של אחת ממפלגות הלוויין הערביות שהוקמו על ידי מפא"י בשנותיה הראשונות של המדינה ושאפיינו את הפוליטיקה במגזר הערבי בימי הממשל הצבאי וגם לאחר ביטולו. הרכב כל מפלגה כזו נקבע על ידי אנשי מפא"י והיה בה בדרך כלל ייצוג למוסלמים, לנוצרים, לבדואים ולדרוזים. חברי המפלגות הללו עסקו בכנסת בעיקר בנושאים מקומיים שנגעו למגזר הערבי ונמנעו מהבעת דעות לאומיות. מפלגות הלוויין נעלמו מהמפה הפוליטית בראשית שנות השמונים.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...