משדה הקרב אל דפי השירה
יוסי בן עזרא נחשב לאחד המפקדים המבטיחים של "דובדבן", אבל התקרית במהלכה נהרגו 3 לוחמים של היחידה מאש כוחותינו, גרמה לו לשנות כיוון, לכתיבה
לפני פרוץ האינתיפאדה הראשונה, באמצע שנות השמונים, הוקמה יחידת העלית דובדבן במטרה לפעול בלב האוכלוסייה הפלשתינית ברחבי יהודה ושומרון, ולבצע מעצרים תוך הפעלת מסתערבים. יוסי בן-עזרא, נער בן 18 מהוד-השרון, הגיע לגיבוש ליחידה בשנת 1993, ועבר אותו בהצלחה.
לאחר שנתיים וחצי הפך למפקד צוות. מאוחר יותר יצא בן-עזרא לקורס מפקדי פלוגות חי"ר, וחזר ליחידה כמפקד פלגה, תפקיד אותו מילא במשך שלוש שנים. חבריו מספרים כי דובדבן היתה בנשמתו. "לא רציתי לצאת מדובדבן, הייתי מסופק וגאה", סיפר ל-nrg מעריב.
אבל בשנת 2000 עברה היחידה טלטלה קשה. לוחמי דובדבן נערכו למבצע שנועד לעצור את המבוקש מספר 1 בגדה המערבית באותם ימים, המהנדס מחמוד אבו-הונוד, מהחמאס. השם שהשב"כ נתן למבצע היה "סימפוניית החיים".
רס"ן (במיל') יוסי בן-עזרא. צילום: רותם פלדנר, עריכה: דפי פרבמן
רס"ן בן-עזרא כבר היה בפתח הבית של המבוקש בכפר אסירה א-שמליה הסמוך לשכם, ומסביב כיתרו את המבנה לוחמים רבים. צוות הצלפים של היחידה זיהה בטעות כוח אחר מהיחידה, חשב שהם מחבלים, ופתח לעברם באש. מהירי נהרגו שלושה לוחמים: ניב יעקבי ז"ל, לירון שרביט ז"ל ורועי אבן ז"ל.
מחבל שהיה בתוך הבית פתח באש לעבר יוסי וחבריו, אולם נכנע והסגיר את עצמו. אבו-הונוד הצליח להימלט, אך מספר שבועות לאחר מכן חוסל. "זה היה בפירוש כישלון", נזכר בן-עזרא. "לא כי המחבל ברח, אלא כי נהרגו לנו שלושה לוחמים".
בן-עזרא מספר כי למרות
כהרגלו בשירות הצבאי, הוא ישב מאוחר יותר וכתב שיר, תוך שימוש במילות קשות על מה שאירע באותו הלילה בכפר, ועל אובדן הלוחמים. השיר נשאר במחברת ולא נעשה בו שימוש. לקח עוד זמן מה עד שפרי העט הבשיל לידי ההחלטה ששינתה את חייו.
אחרי לבטים רבים, וחרף ההפצרות של מפקדיו וחבריו לנשק, החליט בן-עזרא להשתחרר מצה"ל. הוא נרשם ללימודי ממשל במרכז הבינתחומי בהרצליה. מעט לאחר מכן טס לטיול ממושך בחו"ל, והמשיך לחשוב על אותו יום נוראי בכפר אסירה א-שמליה. כשחזר לישראל, החליט להעביר את השיר לידיו של הזמר עמיר בניון, כדי שזה ישיר אותו בעצמו. בניון קרא את הטקסט כמה פעמים, אבל החזיר ליוסי תשובה שלילית.
"כולם ידעו שיוסי, למרות היותו לוחם אמיתי, הוא גם רגיש", סיפרו חבריו ליחידה על ה"צד האחר" של יוסי. "הוא וחברו צחי הלוי כתבו, הלחינו ושרו את המנון היחידה. הוא היה כותב ברכות לאלופים, למשפחות שכולות, אפילו לרמטכ"ל".
"רק מי שכתב את השיר הזה, מי שחווה את החוויה הקשה הזו, צריך לשיר את השיר", אמר לאחר מכן, וכך היה. באותם רגעים, עמוק בתוך הלב שלו, הבין בן-עזרא האמן כי לשירות קבע הוא יותר לא יחזור, והחליט לאמץ את הצד הרוחני שהיה טבוע בו מילדות ולהתמקד בכתיבת שירים, הלחנה ושירה.
בן-עזרא החליט לקחת גיטרה ולהלחין בעצמו את השיר שקיבל את השם "סימפוניית החיים", כמו שם המבצע של אותו לילה מזעזע. "זה שיר שבא מכאב", סיפר. "כשכתבתי שאני שומע אמהות על הקברים חשבתי גם על החברים שלי שנותרו בחיים, ואולי על אמא שלי שיום אחד תבכה על הקבר. היו לי חלומות. עד היום יש לי כאלה חלומות על הצבא". הטקסט הקשה כולל מילות קוד שרק חברי היחידה מבינים, מילים מורכבות על "ילדים", "פרחים", "דמעות" ועל "מלאך מוות".
אחרי שמסר את השיר על תקליטור לשלוש המשפחות השכולות, המשיך בן-עזרא במסע מוסיקלי דרך החוויות שלו מהחיים. בלילות הוא ישב והלחין את הטקסטים שליוו אותו במשך שנים. מהפרויקט הזה בקרוב ייצא לאור אלבום שירים.
לבן-עזרא יש הסברים לרוב הטקסטים שכתב, אך כשהוא מדבר על השיר "סימפוניית החיים" הוא מדבר במבט כבוי שדורש תשומת לב רבה. "דובדבן זו משפחה חמה של אנשים צנועים" הוא מתאר. "זה ממש עבורי לא היה דבר קל להיפרד מכולם ולצאת לאזרחות. זוהי יחידה שכל כולה מושקע במבצעים בכל מקום בכל צורה וזמן. זוהי יחידה שמסוגלת להוציא מבצעים מיוחדים בפרקי זמן קצרים. זו הגדולה שלה".
כדי להסביר את גודל הכאב שהוביל אותו לכתוב את השיר, הוא סיפר: "עבורי זו היתה דרך לפרוק את כל מה שעברתי. מדובר בלוחמים שילכו אחריך באש ובמים. לוחמים שתמיד מביטים אחד לשני בגובה העיניים. יש לנו קשר מיוחד כי עברנו הרבה ביחד". בן-עזרא סיפר כי המבחן האמיתי של הלוחמים מיחידת דובדבן הוא הקשר שנשאר שנים אחרי. "דובדבן עבורי תמיד תהיה משפחה".
להאזנה לשירו של יוסי בן-עזרא לחצו PLAY
ואני כאן נמצא בשטח השמדה
ולא בפעם הראשונה
קר מבחוץ ושפוף מבפנים
כשראיתי אותו אל מול הפנים
את מלאך המוות שלקח ת'חיים
של שלושה מלאכים שלושה ילדים
שהיו לוחמים בסימפונייה של החיים
עכשיו אני שומע אמהות על קברים.
יוצאים בגאון למבצע מסוכן
ילדים עם ניסיון שליחי העם
פרחים עם נשק ואנחנו כבר שם
הכל חודר אני שומע אותם
בלוחמים, דרוכים מחודדים
הגענו חרישית, ממוקמים רגעית
מכת אש, חילופי יריות וניגמר תוך שניות
עכשיו אני שומע אמהות ואבות.
קר מבחוץ ונמוך מבפנים
כבר לא שומע קולות לוחמים
הוא לקח אותם את נשמתם
לנשק אחים, שלושה ילדים שלושה פרחים
שהיו רק שליחים של סימפוניית החיים.
פתאום דממה של סוף העולם
יש הרוגים פצועים ודם
הכל נהיה אפור, אדום ואין ורוד
הכל הפך שחור אני מתחיל לרעוד
נלחם וממשיך לא חושב לעצור
מפנים גופות אני מביט לאחור
סימפוניית השכול כאן לוקחת שליטה
הנשמה שלי פצועה...
שומע דמעות של אמהות ואבות.
קר מבחוץ ונמוך מבפנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
