רוסיה: מת הנשיא לשעבר ילצין
הנשיא הראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות אחרי התפרקות בריה"מ, מת בגיל 76 לאחר שלקה בלבו. למרות מורשת מעוררת מחלוקת, הוא נותר פופולרי
ילצין כיהן בתפקיד עד שנת 1999, ונחשב לאחד הגורמים המרכזיים לנטישת הקומוניזם ברוסיה ולמעבר לכלכלת שוק.
למרות שילצין הוביל את רוסיה לדמוקרטיה, רבים מתושבי המדינה יזכרו אותו כנשיא שבתקופתו ירדה רוסיה מגדולתה וחדלה להיות מעצמת על עולמית. ילצין היה דמות שנויה במחלוקת לכל אורך הקריירה הפוליטית שלו.
ילצין הצליח להשיג כוח פוליטי רב במפלגה הקומוניסטית לאחר שהבטיח לציבור כי הוא יילחם בשחיתות. אבל כשנבחר לנשיא, הוא לא הצליח לנווט בהצלחה את המעבר של המשק הקומוניסטי לכלכלת שוק ולא מנע את השתלטותם של בעלי הון מעטים על אמצעי הייצור ברוסיה, ויצר את תופעת האוליגרכים.
רוסיה נקלעה למשברים כלכליים קשים תחת הנהגתו, אך הצליחה לשמור על יציבות פוליטית. ילצין ייזכר בעיקר כנשיא שתרם רבות למען זכויות האזרח ברוסיה וכנשיא שהשיב לעם את הריבונות הפוליטית. במהלך כהונתו הגן ילצין בחירוף נפש על חופש העיתונות ונמנע מלהפעיל את הצנזורה גם כשהעיתונות ביקרה אותו בחריפות.
ילצין ריכז בידיו כוח רב ובנאום דרמטי התפטר בשנת 1999 והעביר את השלטון לולדימיר פוטין. מאז המשיך ילצין לעסוק בפעילות ציבורית ומעמדו המשיך להתחזק בקרב האזרחים הרוסים, גם אחרי פרישתו. מיכאיל גורבצ'וב, נשיאה האחרון של ברית המועצות, מסר תנחומים למשפחתו של ילצין בעקבות הידיעה על מותו ואמר כי "על כתפיו מונחים הן מעשים דגולים למען ארצו והן טעויות חמורות".
ילצין נולד ב-1 בפברואר1931, בסברדלובסק הנקראת כיום יקטרינבורג, למשפחת איכרים באזור נידח בברית המועצות. שנים ספורות לאחר היוולדו, הורשע אביו, ניקולאי ילצין, בפעילות אנטי סובייטית. כתוצאה מהרשעתו, נשלח ניקולאי ילצין לגולאג לשלוש שנים. בזמן הזה טיפלה בילצין הילד אמו, קלאבדיה ואסיליבנה.
בצעירותו, נפצע ילצין במשחק ברימון יד ושתי אצבעותיו נקטעו. הוא למד בבית ספר על שמו של המשורר הרוסי הנודע, אלכסנדר סרגייביץ' פושקין, ולאחר סיום לימודיו התקבל לפּוליטכניון באורל. במהלך
ב-1961, בעת הרפורמות האנטישמיות של ניקיטה חרושצ'וב, הצטרף ילצין למפלגה הקומוניסטית. 15 שנה מאוחר יותר, הוא כבר מונה ליו"ר הוועדה הקומוניסטית ביקטרינבורג ושימש כראש העירייה. שנה אחר כך הוא קיבל הוראה, שהגיעה ישירות מהקרמלין להרוס את בית יפטייב, בו נרצחו הצאר ניקולאי השני ומשפחתו.
ב-1985 מינה אותו מיכאיל גורבצ'וב ליו"ר המפלגה במוסקבה ושנה לאחר מכן הוא התקבל לפוליטביורו - המוסד הפוליטי העליון בברית המועצות. בחושיו הפוליטיים המחודדים, הבחין שסופו של המשטר קרב ומתח ביקורת על השמרנים במפלגה ואפילו על גורבצ'וב עצמו.
בצעד חסר תקדים, הוא התפטר מהנהגת המפלגה ומהפוליטביורו לקראת סוף שנות השמונים. קריאתו לרפורמות בממשל הביאה לעלייה בפופולריות שלו והוא ניצח בבחירות הסמי-דמוקרטיות הראשונות והאחרונות בברית המועצות בשנת 1989 וקיבל מושב בפרלמנט העליון של ברית המועצות. זמן קצר לאחר מכן, הוא מונה לנשיא הפרלמנט הרוסי, חרף התנגדותו של גורבצ'וב.
ביולי 1990 פרש ילצין מהמפלגה הקומוניסטית, זמן קצר לפני התפרקותה של ברית המועצות. גורבצ'וב נאלץ להתפטר וילצין הפך לנשיא הראשון של רוסיה העצמאית, לאחר שניצח בבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה. הוא נכנס לתפקידו ב-12 ביוני 1991.
אחת מפעולותיו הראשונות של ילצין היתה ייסוד חבר העמים. בכך הוא הביא סוף לניסיונות לשמר את ברית המועצות במתכונתה הישנה. בנוסף לכך, שאף ילצין ליצור כלכלה חופשית ולחזק את הדמוקרטיה. לבסוף, לאחר מאמצים רבים, ולמרות שמתנגדיו ניסו ליטול בכוח את השלטון ואף הפציצו את בית הפרלמנט הרוסי, הצליח ילצין להעביר את החוקה הדמוקרטית הראשונה של הפדרציה הרוסית בדצמבר 1993, שהבטיחה בעלות פרטית על רכוש, עיתונות חופשית וזכויות אדם ואזרח.
בתחום הכלכלי ילצין לא נחל הצלחה מלאה. הוא התקשה לשקם את הכלכלה הרוסית ההרוסה, ובתקופת כהונתו האינפלציה הרקיעה שחקים והאבטלה האמירה. בתחום מדיניות החוץ הצליח ילצין לשפר את יחסיה של רוסיה עם המערב, אחרי שחתם על הסכם פירוק נשק גרעיני עם ארצות הברית.
התפרקות ברית המועצות לא עברה בשלווה וילצין הסתבך במערכה ארוכה בצ'צ'ניה, שביקשה עצמאות. צ'צ'ניה, שנכבשה על ידי רוסיה במאה ה-18, עשירה במחצבי טבע ובעיקר בנפט, וראשי השלטון הרוסי לא רצו לוותר על רכושם בחבל זה. הצ'צ'נים הגיבו בטרור וגל האלימות לא נבלם עד היום.
בהמשך השנים הידרדרה בריאותו של ילצין וב-1996 הוא נאלץ לעבור ניתוח מעקפים בלבו. גם הפופולריות שלו בשנים אלה צנחה לשפל. למרות זאת, הוא הודיע שהוא מתכוון לרוץ לכהונה שנייה בבחירות של 1996, וניצח כנגד כל הסיכויים, אחרי סיבוב שני, את המועמד הקומוניסטי גנאדי זוגאנוב, תוך הפגנת רוח צעירה שסחפה את ההמונים.
אולם שמועות על שחיתות וההידרדרות גדולה עוד יותר במצבו הבריאותי, גרמו לרבים לתהות על יכולתו לשלוט. לבסוף ב-31 בדצמבר 1999, על אף שהתפטרותו היתה צפויה, ילצין הפתיע את צופי הטלוויזיה הרוסית והודיע בתום נאום חגיגי שהוא מתפטר מכהונתו. ראש ממשלתו, ולדימיר פוטין, ירש אותו והפך לנשיא השני של רוסיה.
מורשתו של ילצין אמנם שנויה במחלוקת, אך דווקא לאחר פרישתו הפופולריות שלו עלתה וכעת, ךמרות הכשלונות בניהול הכלכלה, נזקפים לזכותו פעולות רבות בתחום זכויות האזרח וחופש הביטוי, תחום שנמצא בנסיגה מתמדת ברוסיה, מאז פרש ילצין מתפקידו.
נא להמתין לטעינת התגובות
