סיירת גולני ב"קן הצרעות" הפלשתיני
לוחמי הסיירת המובחרת שפעלו תחת אש בבינת ג'בל סוגרים 4 חודשים סוערים בקסבה בשכם. כתב nrg מעריב מביא הצצה נדירה ושיחה עם המפקד הנערץ
סיירת גולני נחשבת כיום לאחת היחידות הפעילות ביותר בצה"ל נגד הטרור הפלשתיני. מדי לילה יוצאים לוחמי היחידה למבצעים נועזים, שמטרתם לסכל פיגועים נגד אזרחי מדינת ישראל. "מחבל הוא מחבל", אומר סמ"ר שוקי, מלוחמיה הוותיקים של הסיירת, שלקח חלק לפני כשבועיים בפעילות במהלכה הרגו הלוחמים שני מחבלים בשכם.
לסמ"ר שוקי אין כל התלבטות בנושא. "אם אתה שואל אותי, הוא צריך למות. אנחנו יודעים שהפעילות שלנו מביאה לירידה משמעותית בכמות ההתרעות לפיגועים", הוא אומר בגאווה. "המשפחה שלי והחברים שלי מבלים בעורף בזכות העבודה שאנחנו ויחידות נוספות מבצעים".
במהלך המלחמה בלבנון פיקד על הסיירת רס"ן ישי קלפר, שכיום משמש כסגן מפקד גדוד הסיור של חטיבת גולני. הסיירת פעלה אז יחד עם שאר היחידות של החטיבה ושל אוגדה 91 בעומק השטח הלבנוני. כעשרה ימים לפני סיום המלחמה מונה רס"ן אלישיב בהרב (31) לעמוד בראש הסיירת.
סיירת גולני בפעילות בשכם. צילום: חגי דקל. עריכה: אייל רותם
בין היתר השתתפה היחידה בקרב הקשה מול חיזבאללה בבינת ג'בל, במהלכו נהרגו ונפצעו לוחמים מגדוד 51. תמונות המזל"ט שתיעד את הקרב מתארות איך תחת ירי צלפים, פצצות מרגמה וטילים נכנסו לוחמי הסיירת לשטח, נשאו על הכתפיים את הלוחמים הפצועים ופינו אותם למסוק שהגיע למקום.
"הלוחמים ביחידה יודעים שהחברים שלהם יעשו הכל, אבל הכל, כדי לחלץ אותם מכל מקום בכל מצב", אומר סגן גל יעקב, מפקד צוות בסיירת. "הלוחמים היו פשוט צריכים להניח את האלונקה בצד ולהילחם נגד המחבלים ושוב להרים את האלונקות ולרוץ קדימה כי אין אפשרות אחרת. זו היתה דבקות אמיתית במשימה".
מפקד הסיירת, אלישיב בהרב, חובש כיפה שמעורר גאווה בקרב רבים במגזר הדתי, מתייחס לתוצאות המלחמה
בתום ארבעה חודשי פעילות מבצעית, בעיקר בשכם, אך גם בג'נין, צפויים הלוחמים לצאת לאימון ממושך. בהרב מספר כי הלחימה תובעת כמויות אדירות של ריכוז. "מעבר למאמץ הפיסי זה מאמץ נפשי קשה, בכל לילה יש מבצע", הוא מסביר. "אין כאן לוחם שלא ירו עליו. יש לנו הרבה מגע באש. הגענו לתוצאות משמעויות עצרנו מחבלים מתאבדים, הרגנו את המחבל שהכין את המטען ממנו נהרג לוחם חרוב ומבחינתנו זה היה חשוב".
בהרב, נשוי ואב לשלושה, הוא לוחם אמיץ ועטור שבחים. האירוע המכונן בהיסטוריה הפרטית שלו היה בגיל 6 כשמחבלים חדרו לשדמות מחולה, היישוב בו גדל בבקעת הירדן. כשהוא עומד מול הלוחמים שלו, הוא משדר בראש ובראשונה סולם ערכים מוצק של אנושיות עם אהבת הארץ, על שביליה ופרחיה.
"הם יעשו את המקסימום שלא לפגוע בבלתי מעורבים", מספר בהרב על לוחמי הסיירת. "גם אם צריך, הם יעזרו לקשישה אחרי שהם באו לעצור את הבן שלה המבוקש. חשוב להם לעשות את הכי טוב. זה חינוך שמתחיל בבית, לא רק פה. יש כאן שאיפה למצוינות. זו המסורת של סיירת גולני".
מפקד הסיירת מודע לכך שלוחמיו הם אנשים דעתנים שלא מתביישים לשאול שאלות לפני כל מבצע. "אי אפשר להפוך את החייל לרובוט. הם שואלים שאלות, חושבים לצד המטרות", הוא מדגיש. "לפעמים גם שאלות שלא תמיד יש לך עליהם תשובות וכשאתה לא מוכן, אבל זה חשוב. הם רוצים תמיד לדעת מה ערכי באותה משימה".
אבל גם האחריות העצומה של פיקוד על מבצעים רגישים תוך סיכון לא פשוט, לא גורם לבהרב לצאת מפרופורציות. כששואלים אותו על התא המשפחתי שהקים, הוא מחייך ומרעיף שבחים על רעייתו.
"אני יודע שלהיות אם לשלושה זה הרבה יותר קשה מאשר להיות מפקד סיירת גולני".
נא להמתין לטעינת התגובות
