שקרים ירוקים
בשנים האחרונות, חברות ותאגידים החלו להכריז על מחוייבות סביבתית. האם האג'נדה הירוקה שלהם נובעת מדאגה כנה לכדור הארץ? ד"ר עדי וולפסון מאמין שלא תמיד
ניקח לדוגמא את עולם הפרסום והיחצנות. כמה פעמים אמרו לכם את האמת אבל לא ממש את כל האמת, או בדרך כזאת שבבית משפט לא תוכלו לתבוע אף אחד, אבל בבית המשפט של החיים ברור לכולנו שעובדים עלינו בעיניים. כך גם בפוליטיקה, הבטחות והבטחות ללא כיסוי. אבל אחד הכללים של לומר את חצי האמת, או לפחות בלי כוונה מלאה, הוא שגם לנו יש חלק במשחק, והחוקים בעצם ידועים מראש לכל.
נושא הסביבה נכנס לאיטו בשנים האחרונות למגוון תחומים בחיינו. כך חברות, אנשי ציבור וסתם אנשים מהשורה מרימים דגל ירוק ומכריזים על מחייבות לסביבה. נכון, זה לא שלכולם איכפת מהסביבה, אבל אם יש קונים, יש מי שמוכר. או יותר נכון יהיה לומר שבטח לא יזיק לצבוע את עצמך בירוק ובסבירות גבוהה גם יועיל. על כן אנו עדים לתופעה המתרחבת של חברות שמדווחות על שימוש באנרגיה חליפית, או שימוש בחומר ממוחזר לצד תרומה לקהילה ולסביבה ועוד גימיקים תקשורתיים, וכל אלו בכדי לומר לכולם, אנחנו גם שם. אז מה, שקר? או שאולי שקר לבן? או שמא שקר ירוק?
ראשית עלינו להודות שברוב המקרים נושא הסביבה אינו המנוע המרכזי לתהליכים אלו ואחרים, או לתרחישים עסקיים שונים, אבל אם אפשר לצבוע את הדברים בירוק אז קדימה. אם ניקח לדוגמא את השגשוג של נושא האנרגיה החליפית. החיפוש אחרי אנרגיה ירוקה החל מסיבות פשוטות כגון תחזיות שונות להתדלדלות מקורות הדלק המחצבי בעולם לצד עליות במחירי הדלק. לכל אלו נוסיף את הפאן האסטרטגי של דלק שיכול להוביל לסכסוכים בינלאומיים ואף למלחמות.
לכן החלו לחפש פיתרונות חליפיים, וכשמחפשים, או לשם דיוק כשמחפשים טוב, מוצאים. אז אפשר לעטוף את הייצור של ביו-דיזל או ביו-אתנול בעטיפה ירוקה, אבל חייבים לומר ביושר שהסיבה המקורית והעיקרית אינה זיהום האוויר או ההתחממות הגלובלית. גם העלייה במניות האנרגיה הירוקה ונהירת ההמונים אחרי השקעה כלכלית בדלקים חליפים לרוב אינה תולדה של רצון ליצור עולם טוב יותר. לכל היותר הכוח המניע הוא חשבון בנק שמן יותר. אבל, ואבל חשוב מאוד, אם הסביבה יוצאת נשכרת מהתהליך מה טוב. ובעצם מה איכפת לנו אם מייחצנים את הדברים כך או אחרת כל עוד יש בהם אמת.
אם כך שקר ירוק, הוא אותה עטיפה ירוקה של תהליכים ומוצרים, אותה יחצנות של נושא הסביבה כמקור וסיבה להתחלת התהליך ולייצור המוצר, גם אם כולנו יודעים שלא כך הדבר. כל זאת בזמן שאכן יש אמת בעטיפה, והסביבה מרוויחה גם היא. כל מקרה אחר, בו "צובעים את המוצר בירוק" (תופעה הנקראת בלועזית Greenwash) והקנקן אינו מעיד על מה שיש בו, כמו הדוגמא של הוספת תו תקן ירוק למוצרים שאינם כאלו, שהתגלתה בישראל לאחרונה, הוא שקר ותו לאו.
אחד המקרים המעניינים בתחום היה הקמפיין המסיבי של חברת אגד, לפני כמה שנים, כאשר צבעה את צי האוטובוסים שלה בירוק. "ירוק מעכשיו זה אגד" זעקו הכותרות. אולם בעוד שהחברה הצהירה על תהליכים סביבתיים רבים, ארגוני הסביבה השונים טענו מנגד שאגד צריכה להחליף את צי האוטובוסים, להפחית את השימוש בדיזל מזהם ולנקוט בפעולות אמיתיות ולא רק בקוסמטיקה חיצונית.
הארגונים הביאו כדוגמא את החיסרון הבולט בצביעת האוטובוסים בצבע ירוק כהה שמובילה לעליה בטמפרטורה באוטובוס ולשימוש מוגבר במזגן. אלו מובילים לצריכת דלק מוגברת ולזיהום אוויר. חברת אגד מנגד, מציגה צעדים ירוקים שונים כגון רכישת מנועים חדשים שמפחיתים פליטות, שימוש בדלק דל-גופרית ומיחזור
גם המקרה של תרומה לקהילה בהקשר הסביבתי לצד זיהום סביבתי, הוא מקרה שיש לבחון בזהירות. חברה שמצד אחד לא מקיימות את החוקים והתקנים הסביבתיים ומנגד תורמות כסף להקמת גינות פורחות וחינוך סביבתי עושה ניצול ציני של הצבע הירוק. אולם עם כל הזהירות הנדרשת, יש להבחין בין חברה שאינה מקיימת את החוק לבין חברות שעושות כן אולם לטענת אזרחים או ארגונים סביבתיים לא מקיימות את הנדרש. במקרה שכזה ההחלטה בין שקר לבין שקר ירוק אינה עניין של בית המשפט אלא של המשפט הציבורי. וגם האזרח הפשוט, זה שמתהדר בשמירה על הסביבה, צריך להיבחן במעשים ולא רק בדיבורים.
גופים שונים וחברות בארץ הצטרפו למהפכה הסביבתית. ניתן למצוא היום בשוק מוצרים ידידותיים יותר לסביבה כמעט בכל תחום צריכה. אמנם, החיסרון הגדול והמחסום העיקרי הוא המחיר הגבוה במרבית המקרים, אבל עלינו לקוות שכשהתחרות תהיה גבוהה המחיר ירד. לצד אלו רבות מהחברות הישראליות והפוליטיקאים הישראלים עוד לא השכילו להבין את הכוח הירוק, ואולי זה אנחנו הצרכנים והאזרחים שלא השכלנו. אבל תסמכו עליהם, כשתגיע לכאן הבשורה הם ישכללו אותה ויטחנו אותה עד דק ויצבעו גם את השמיים בירוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
