כתפיים צרות
משה גורלי סבור שככל שוועדת וינוגרד תקבע שהמחדל גדול יותר, יש לחלקו על כתפיים רבות יותר
הוועדה, שהחלה לתפקד תחת עננות אלה של חשדנות וחוסר אמון, עוררה בתחילת דרכה רושם נקי וענייני. אלא שבהמשך היא קלקלה רושם זה: בהתנהלות הכוחנית מול בג"ץ, באיומי ההתפטרות של חלק מחבריה, בפרסום המאיים מראש על מסקנות אישיות כואבות וכעת - בהדלפת חלק מהמסקנות.
"מקורבים לוועדה" מצוטטים תדיר בתקשורת. ואם אינני טועה, זו הוועדה הראשונה בתולדות המדינה שמעסיקה איש יחסי ציבור, שגם מינויו התבוסס במחלוקת ניגוד אינטרסים מכיוון שייצג את צה"ל בזמן מלחמה. אז נכון שלינדנשטראוס הוא מתחרה רציני על הכותרות, אבל איפה כתוב שחייבים להשתתף בתחרות הזו?
עניין זה מתחדד נוכח הנטל הכבד שרובץ על חברי הוועדה להוכיח שהם משוחררים מכל מחוייבות למי שמינה אותם. גישה עניינית מחייבת הינתקות מנטל זה, אבל במציאות שבה כולם מחויבים רק לתקשורת, ספק אם אפשר בכלל להימנע מכך.
מנדט רחב
לזכותם של הממנים ניתן לזקוף לפחות את המנדט הרחב שניסחו לוועדה. ועדת כהן, למשל, מונתה לחקור רק את הטבח בסברה ושתילה, ולא את כל ההסתבכות ההיא בלבנון. נכון שוועדת וינוגרד הוסמכה לקבוע לגבי הדרג המדיני ממצאים ומסקנות בלבד, לעומת הדרג הביטחוני שלגביו הוסמכה לקבוע גם המלצות.
להבדל הזה אין משמעות רבה. הוא מגן אמנם על שר הביטחון מפני העברה מתפקיד, אבל רוב הסיכויים שפרץ יבין לבד. לגבי אולמרט ממילא אין מקום להמלצה, כי רק הכנסת מוסמכת להפילו. השלישי במשולש הזה, דן חלוץ, כבר הבין והלך בעצמו, ובכך חסך לוועדה את ההמלצה הכואבת.
מעבר לעניין שבחלוקת האחריות בין שלישייה זו, מעניין כיצד תשקלל הוועדה את אחריות ראשי הממשלה, שרי הביטחון, הרמטכ"לים ואלופי
ואלה שני הכישלונות המרכזיים במלחמה זו. המפגש הקטלני בין הביטחון העצמי של חלוץ לבין חוסר הידע, הניסיון והיכולת לשאול את השאלות הנכונות של פרץ ואולמרט תדלק, הציף והעצים את שני "מחדלי הבסיס" שירשו השניים מקודמיהם. אחריותם גדולה, אבל כתפיהם צרות מלהכיל את כל גודל הקטסטרופה. נדמה שזה ההיגיון שחייב להיות מובנה במסקנות: ככל שהוועדה תגיע למסקנה שהיקף המחדל גדול יותר, כך אין מנוס מלחלקו על כתפיים רבות יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
