שבע בכיכר!
אם לא תגיעו לכיכר, אז נתן זהבי יתעצבן עליכם מאוד - אלא אם כן יגיעו גם פוליטיקאים
אם לא יגיעו לכיכר עשרות אלפי ניצולי שואה שנמצאים מתחת לקו העוני, אז מגיע להם שכך יהיה גם בעתיד הקרוב. אם לא יגיעו לכיכר עשרות אלפי מורים דפוקים במשכורת רעב, אז מגיע להם ולחינוך ולנו שהחינוך נראה על הפנים, והפנים נראות מכוערות ומחוצ'קנות.
אם לא יגיעו לכיכר כל אותם אנשים שבוכים בסלון, שכותבים מכתבים למערכת, שמקטרים בשיחות עם מאזינים, שמתכננים ירידה לחו"ל בשל המצב העגום - אם הם לא יגיעו לכיכר, אז שיסתמו את הפה אחת ולתמיד.
כדי שלא יהיה ספק לאיש כמה גבולות נחצו, לא יכול להיות שבמדינתנו הקטנטונת יהיו כל כך הרבה אנשים מצמרת השלטון ומהפקידות הבכירה תחת חקירות משטרה, כאשר חלקם כבר הורשעו. לא יכול להיות שגנבים, סוטי מין, מועלים, זייפנים, רמאים, עברייני תנועה סדרתיים ובורים ועמי ארצות חשוכים ינהלו את מדינת ישראל.
הבונוס של היועצים הוא הקנס שלנו
לא יכול להיות שחלטוריסטים חפיפניקים מוקפים צבא יחצנים יהיו אלו שיקבעו את עתידנו הכלכלי, המדיני והחברתי. לא יכול להיות שילך ויגדל הפער העצום בין העשירון העליון לשאר התושבים, שמשלמי מס יאכלו "לקרדות" ונציגי הקפיטליזם החזירי ישלמו מס דאווין בעזרת המוחות המופלאים של יועצי המס שלהם.
כמעט כולם מקטרים ובוכים ומקללים, אבל כשצריך להזיז את התחת ולהתקבץ ביחד בקול גדול ונוקב - השורות דלילות, המחאה קלושה והשינוי הנדרש אינו מתרחש.
שבע בכיכר ביום
חמישי יהיה המבחן אם העם הזה מסוגל לעשות מעשה כמו עמים רבים אחרים, או שזה עם של יושבי כורסאות, שאת מחאתם הם מוכנים להעביר באס-אם-אס ולא בצעד אחד מעבר לזה.
ועד שבע בערב ימשיכו לטחון לנו את המוח שכירי לשון כמו טל זילברשטיין, ליאור חורב ואייל ארד, שישכנעו אותנו שחוץ מאולמרט אף אחד לא יכול. אחרי שבע בערב, או שהם יקבלו בונוס או שאנחנו נקבל קנס שנשלם אותו עוד הרבה הרבה שנים.
נ.ב. אם יעלה פוליטיקאי אחד על הבמה, בהווה ובעבר-אל תבואו!