דוח בצלם: השב"כ מענה עצירים
על-פי הדוח, בשב"כ משתמשים במגוון שיטות משפילות וכואבות כדי להוציא מידע מפלשתינים
הדוח שמתפרסם תחת הכותרת "בתכלית האיסור" חושף תמונה עגומה על המתרחש, במה שזכה לכינוי "מרתפי החקירות של השב"כ". ממצאי הדוח מבוססים על עדויותיהם של 73 פלשתינים, תושבי הגדה המערבית, שנעצרו במהלך התקופה שבין יולי 2005 למרס 2006 ונחקרו על ידי השב"כ. לדברי מחברי הדוח, אף שאין מדובר במדגם סטטיסטי מייצג, הרי שעדויותיהם של הפלשתינים מספקות "אינדיקציה תקפה אודות תדירות התופעות המדווחות בו".
המדגם שהורכב כולל שתי קבוצות עצירים. הקבוצה הראשונה, שזכתה בדוח לכינוי קבוצת "העצירים הרגילים", אמורה לשקף את השיטות הנהוגות באופן שגרתי כלפי נחקרי השב"כ. הקבוצה השנייה, שזכתה בדוח לכינוי "העצירים הבכירים", אמורה לשקף את דרכי הטיפול והחקירה בעצירים שהשב"כ מייחס דחיפות מיוחדת לחקירתם. מחברי הדוח מציינים כי השימוש במילה "בכירים" אינו מעיד על מעמדם הבכיר של המשתייכים לקבוצה זו או על מעורבותם בפעילות מסוג כלשהו, אלא אך ורק לדחיפות שבה נחקרו.
מחברי הדוח קובעים כי המשפט הבינלאומי מטיל איסור מוחלט על עינויים ועל יחס אכזרי, בלתי אנושי או משפיל. יתרה מכך, המשפט הבינלאומי מחייב כל מדינה באשר היא להפוך את המעורבות בביצוע פשעים אלה לעבירות פליליות בחקיקה המקומית שלה ולהעמיד את החשודים לדין.
מחברי הדוח אף אומרים כי מעל ראשם של אנשים החשודים במעורבות בביצוע עינויים או התעללות מרחף האיום שהם ייעצרו ויישפטו מחוץ לארצם, גם בהיעדר בית דין בינלאומי המוסמך לפעול בעניינם.
בשונה מהמשפט הבינלאומי, מתיר המשפט הישראלי מרחב תמרון עבור חוקרי השב"כ. ב-1999 פרסם בג"ץ פסק דין בכמה עתירות שהגישו ארגוני זכויות אדם נגד מדינת ישראל והשב"כ בבקשה לאסור על השימוש בשיטות חקירה מסוימות. עד למתן פסק הדין התירה הממשלה לשב"כ להשתמש בנסיבות מסוימות, וכדי למנוע טרור בשיטות שהיו כרוכות בהפעלת "לחץ פסיכולוגי" וכן "מידה מתונה של לחץ פיזי".
פסק הדין שינה את המצב המשפטי בשאלת סמכויותיו של השב"כ בחקירת חשודים בפעילות טרור, וקבע כי לשירות הביטחון סמכות חוקית להשתמש באמצעי חקירה פיזיים שחורגים מכללי החקירה "הסבירה וההוגנת" וגורמים סבל לנחקר. לפי פסק הדין, לחץ ואי-נוחות מסוימים הם לגיטימיים רק כתוצר לוואי של צורכי החקירה ולא כאמצעי לשבירת רוחם של הנחקרים.
במקביל לחשיבות הפסיקה, לא ניתן
לפי הדוח, מסכת הייסורים של הנחקרים הפלשתינים מתחילה עוד לפני הגעתם ל"מרתפי השב"כ", כלומר בזמן מעצרם ועד העברתם לחקירה. מהדוח עולה כי 36 מ-73 הפלשתינים, שעדויותיהם מוצגות בדוח, דיווחו על אירוע אחד לפחות שבו הוכו על ידי אנשי כוחות הביטחון באחד השלבים שקדמו להגעתם למתקן החקירה של השב"כ. בארגונים "בצלם" ו"המוקד להגנת הפרט" מעריכים כי האלימות שמופעלת על העצורים נועדה "לרכך" אותם לפני החקירות בשב"כ.
ע"ע, בן 24, נשוי ואב לשניים, סיפר על התעללות קשה שעבר, לטענתו, לאחר שנעצר על ידי כוח מסתערבים שפרץ לביתו בחצות הליל. "הם הורו לי להתפשט והשאירו אותי רק עם התחתונים, ולאחר מכן אזקו את ידיי מאחורי גבי באזיקוני פלסטיק", סיפר. "לאחר שנאזקתי, החיילים היכו בי ללא הרף בבעיטות, באגרופים ובסטירות. אחד החיילים גם היכה אותי בחוזקה בעורף עם קת הרובה. הרגשתי סחרחורת מאוד חזקה ואיבדתי את שיווי המשקל".
עצירים רבים מספרים על גידופים ומעשים משפילים אחרים מצד אנשי כוחות הביטחון השומרים עליהם עד למסירתם לחוקרי השב"כ. "מסכת זו מתחילה בדרך כלל בתוך הרכב שבו מועברים העצירים למתקן הכליאה", נכתב בדוח. "בדרך כלל מעלים החיילים את העצירים לרכב זה תוך כדי דחיפות וקללות ומשכיבים אותם על רצפת הרכב, כשידייהם אזוקות מאחורי גבם ועינייהם מכוסות. חלק מהעדים דיווחו כי בזמן הנסיעה, כאשר הם שוכבים בתנוחה זו, הניחו החיילים את מגפיהם על גבם. אחרים דיווחו כי החיילים הושיבו כלב, הנתפס באיסלאם כחיה טמאה, על גבם או סמוך לפניהם".
מחברי הדוח טוענים בנוסף, כי עם הגיעם למתקני השב"כ נחשפים העצירים הפלשתינים למגוון שיטות חקירה. בדוח מתחלקות שיטות החקירה של השב"כ לשיטות שגרתיות, שמופעלות על מרבית הנחקרים, ולשיטות חריגות, המופעלות על מיעוט הנחקרים.
בתחום השיטות השגרתיות ניתן למצוא שיטות כמו בידוד וניתוק מהעולם החיצון; שימוש בתנאי הכליאה כאמצעי לחץ פסיכולוגי; שימוש בתנאי הכליאה כאמצעי להחלשת הגוף לרבות תזונה לקויה: כבילה בתנוחת "שאבח" - כבילה ממושכת לכיסא והחזקת ידיו של הנחקר מאחורי גבו; גידוף והשפלה; איום והפחדה; והוצאת מידע באמצעות מדובבים המכונים בערבית "עצאפיר" (ציפורים).
הנחקרים סיפרו בעדויותיהם כי התאים שבהם הוחזקו היו נטולי חלונות ולא התאפשרה כניסת אור טבעי או אוויר צח. בתקרת הצינוק שבו הוחזקו מותקנת מנורה המפיצה אור עמום ודולקת 24 שעות ביממה. קירותיו של הצינוק צבועים בצבע אפור כהה.
אחד הנחקרים, ע"ע, בן 24 ואב לשניים, סיפר בעדותו כי בשלב מסוים של החקירה "נכנס לחדר חוקר חדש בעל מבנה גוף אתלטי ושרירים תפוחים...הוא נשאר בחדר החקירה כמעט שעה, ולאחר מכן יצא וחזר כעבור שעה ואמר לי: 'בעוד אתה פה החיילים יושבים בחדר הסמוך ומזיינים את אשתך, אני עוד אקח אותך אליהם שתסתכל'. בשלב זה התחלתי לצרוח וקיללתי אותו ואת בני משפחתו".
נחקר אחר, מ"ר בן ה-18, סיפר כי חוקריו איימו עליו שיאנסו אותו. "החוקרים איימו שיעבירו אותי לחקירה צבאית... הם גם איימו לאנוס אותי ולרסק לי את האשכים. אחד החוקרים ניסה לגעת לי באיבר המין מעל הבגדים ואני צרחתי וניסיתי להתנגד עם רגליי, שהיו באותו זמן משוחררות ובעקבות כך הוא הפסיק".
לבד משיטות החקירה ה"שגרתיות", מצויות ב"ארגז הכלים" של השב"כ, לטענת מחברי הדוח, שיטות נוספות הנחשבות "מיוחדות". שיטות אלו כוללות מניעת שינה; הכאה; הידוק אזיקים; משיכת גוף פתאומית; הטיית ראש; כריעת "צפרדע"; וכיפוף גב (תנוחת ''בננה").
לדברי מחברי הדוח, השיטות המוגדרות "חריגות" מוגדרות במשפט הבינלאומי באופן מובהק כעינויים. השימוש בהן אינו שגרתי, אך גם אינו זניח. אנשי "בצלם" ו"המוקד להגנת הפרט" אומרים כי בג"ץ קבע אמנם כי חוקרי שב"כ שהתעללו בנחקרים המוגדרים "פצצה מתקתקת" עשויים ליהנות מפטור מאחריות פלילית, אולם זאת רק כאשר ההתעללות בוצעה כתגובה ספונטנית של חוקר בודד להתרחשות לא צפויה. בפועל מצביעים כל הסימנים על כך שהשיטות ה"מיוחדות" מופעלות על פי נוהל קבוע ועל סמך אישור שניתן מראש.
מחברי הדוח מפנים את תשומת הלב גם למה שהם מכנים "מנגנוני הטיוח והחיפוי", שמאפשרים למעשה לחוקרי השב"כ להמשיך במעשיהם באין מפריע מבלי לעמוד לדין על כך. לפי הדוח, מאז 2001 הוגשו לפרקליטות יותר מ-500 תלונות על התעללות של אנשי שב"כ בנחקרים, אך הפרקליטות לא מצאה לנכון להורות על פתיחה בחקירה פלילית, ולו במקרה אחד.
"בצלם" ו"המוקד להגנת הפרט" אומרים כי הבעייתיות בנושא קשורה בראש ובראשונה לעובדה שהחלטת הפרקליטות אם לפתוח בחקירה פלילית נגד חוקרי השב"כ מתבססת על ממצאי בדיקה שעורך מבקר תלונות נחקרים בשב"כ, ה"מבת"ן", שהוא איש הארגון ואף כפוף לעומד בראשו.
גם בג"ץ זוכה לביקורת מצד מחברי הדוח שמכנים אותו "חותמת גומי לצווים המסדירים את החזקת הנחקרים בתנאים של ניתוק מהעולם החיצון". לפי הדוח, מתוך מאות העתירות שהוגשו בשנים האחרונות לבג"ץ בנושא, לא קיבץ בג"ץ ולו אחת מהן. בג"ץ, נאמר בדוח, "נוהג להתיר לשב"כ להסתיר מן הנחקרים את עצם הוצאת הצווים ואת ההליכים המשפטיים המתנהלים בהקשר זה, במטרה להגביר את הלחץ הפסיכולוגי המופעל עליהם".
לאור הנאמר בדוח, קוראים "המוקד להגנת הפרט" ו"בצלם" לממשלה להורות לשב"כ להפסיק לאלתר ובאופן מוחלט את השימוש בכל אמצעי חקירה שיש בו כדי לפגוע בכבוד הנחקרים או בשלמות גופם; ליזום חקיקה שתאסור לחלוטין עינויים והתעללות ותשלול את האפשרות להחיל את "הגנת הצורך" על עובדי ציבור החשודים במעשים אלה; לקבוע כי כל תלונה שתוגש נגד חוקרי שב"כ בגין התעללות בנחקר תיחקר בידי גוף עצמאי, ואם תימצא מוצדקת, יועמדו האחראים לדין; לתעד את חקירות השב"כ בווידאו ולפתוח את מתקני החקירה של השב"כ לביקורת חיצונית אובייקטיבית, לרבות ביקורת של דוח האו"ם המיוחד לנושא עינויים; להבטיח, בחקיקה ובפועל, תנאי כליאה אנושיים מינימליים לכל עציר באשר הוא ולבטל את ההוראות המפלות לרעה עצירים ''ביטחוניים'' בנוגע לאותם תנאים; לבטל את הצו הצבאי המתיר לשב"כ לאסור על מפגש בין עציר לעורך דינו ולהחיל על עצירים פלשתינים את הסטנדרטים הקבועים בעניין זה בחוק המעצרים של ישראל; ולמצות את הדין עם אנשי כוחות הביטחון שפגעו בעצירים פלשתינים.
במשרד המשפטים אמרו בתגובה לדוח כי "הוא נבנה על מדגם לא מייצג, אשר על פניו נדמה כי נבחר בצורה מגמתית המעוותת את המציאות הקיימת מבחינת מעצר וחקירה של אסירים ביטחוניים. הצגת דוח ובו תיאור מקרים ללא פרטים מזהים ומבלי לאפשר לגורמים הרלוונטיים, ובראשם שב"כ וצה"ל, לבחון את המקרים הספציפיים המועלים בו, שולל מהם את האפשרות לבחון את הטענות המועלות בטיוטת הדוח".
נא להמתין לטעינת התגובות
