הממשיך האידיאולוגי של המרגל הסובייטי
הצרפתים מכירים אותו כיאן ברוסה, מועמד לפרלמנט מטעם המפלגה הקומוניסטית. אך בישראל הוא מוכר כנכד של המרגל מרקוס קלינברג, חושף סודות ישראל
ביום שני בערב אי אפשר היה להכניס סיכה לאולם האדום של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית ברובע מונמארטר. בחוץ, בעולם המציאות, התכוננה פריז לטקס העברת שרביט השלטון מנשיא ימני אחד, ז'אק שיראק, לנשיא ימני אחר, ניקולא סרקוזי.
הכותרות בעיתונים צעקו: "מהפכה קפיטליסטית ברפובליקה", מסביב יהום הסער, אבל בשביל מאות חברי המפלגה הקומוניסטית שבאו לכנס פתיחת הקמפיין לבחירות לפרלמנט הצרפתי, שיתקיימו ב-10 ביוני, על פי ההיגיון המרקסיסטי הפתלתל: ככל שרע יותר - טוב יותר. ונראה שמצבו של השמאל הצרפתי מעולם לא היה רע יותר, הזוי יותר, לא רלוונטי יותר.
בצרפת קוראים לו יאן ברוסה, אבל בישראל היה ויישאר יאן קלינברג. הנכד הקומוניסט של המרגל הקומוניסט - המרגל שנחשב להישג המודיעיני מספר אחת של הסובייטים, והכישלון מספר אחת של מערכת הביטחון הישראלית.
"אני מתנצל. שכחתי את כל העברית שלי. כשסבא היה בישראל הייתי בא כל שנה ומבלה בארץ כל הקיץ. מאז שהוא שוחרר אני מגיע פחות", מספר הצעיר הצרפתי אחרי שכל חברי המפלגה הקומוניסטית מסיימים לשחר לפתחו.
הוא מגלה שכמו כל יהודי צרפתי שוחר שמש ברח בחורף הפריזאי האחרון לעיר שבה השמש אינה שוקעת לעולם. "בפברואר הייתי בוואקאנס באילת עם חברים", הוא מספר, "זה היה נהדר. התגעגעתי לישראל. אני קשור מאוד למדינה הזו. ברור שאני חולק על המדיניות של הממשלה, אבל אני אוהב את ישראל מאוד. אני אוהב במיוחד את הקרבה שיש בין אנשים.
גם בגיל ,27 "הסיפור של סבא שלי" הוא עדיין סיפור חייו של הצעיר הצרפתי. כשהיה בן שלוש נעצר סבו, סגן-אלוף מרקוס קלינברג, סגן ראש המכון הביולוגי, בחשד שבמשך רבע מאה העביר לסובייטים מידע מלא על הנעשה במכון הרגיש בנס-ציונה.
בפעם הראשונה סיפרו לו בגיל שש שסבא בבית חולים. בביקורים בכלא אשקלון היה יאן בטוח שמדובר בחדר אשפוז. בגיל עשר אמרו לו שזה בית-כלא. רק שנים אחר כך סיפרו לו שסבא מרגל.
כשאמו סילביה, "סילביה האדומה", חברת "מצפן" שבעלה הראשון היה המרגל אודי אדיב שריגל למען הסורים, סיפרה לו שסבא בכלא ולא בבית חולים כי ריגל נגד ישראל, הדבר הראשון שעניין אותו לדעת היה אם זה היה בשביל כסף. "לא הבנתי הרבה", הוא משחזר השבוע, "לא הבנתי שזה משהו גדול".
ברגע ששמע את התשובה המרגיעה, שלא הכסף אלא האמונה היוקדת בקומוניזם הביאה את סבא לכלא, נשם לרווחה והפך פעיל מרכזי בקמפיין לשחרור קלינברג.
בריצה לפרלמנט יש הליכה מודעת בדרך הרעיונות של סבא?
"כן, נראה שאני העתיד", הוא צוחק, בנה היחיד של בתו היחידה של קלינברג, "אני חושב שבאופן עמוק לא לימדו אותי אידיאולוגית להיות קומוניסט בבית. מגיל צעיר נתקלתי באי צדק, כמו אי הצדק של ישראל. חיכינו שעות לפני שיכולנו לראות אותו בכלא אשקלון. פעם אחת יכולנו לראות אותו ופעם אחרת לא. זה נתן לי השראה למאבק שאני מנהל היום. כשאני רואה אי צדק, אני מנסה לשנות אותו באמצעות הרעיון הזה. זה מה שלקחתי מסבא שלי, אבל אני לא כועס על ישראל. הזמן עבר. היום המצב שונה, והוא משוחרר. זו עובדה".
עשר שנים אחרי ששוחרר מהכלא וארבע שנים אחרי שהגיע אליכם לפריז, עדיין מדברים אצלכם במשפחה על פרשת הריגול?
"הוא מדבר על זה. זה השפיע עליו רבות. הוא מדבר המון גם על הניסיון שלו בצבא הסובייטי ועל מחקרים מדעיים. יש גם חברים במפלגה שיודעים. זה הסיפור של החיים שלי. תמיד יש הרבה סקרנות. אני מבין אותו. היו לו הרבה סנטימנטים לסובייטים. הוא ראה בברית-המועצות את המדינה שהצילה אותו ונתנה לו חיים. סבא שלי זה מישהו שקשור מאוד לישראל וליהדות שלו. זה לגמרי לא מצב פשוט. הוא אידיאולוג שיש בו הרבה סתירות. זה ממש לא מישהו קר או זומם מזימות.
"טוב לו בצרפת. יותר ויותר קשה לו ללכת. אנחנו נפגשים פעם בשבוע. כרגע קשה להיפגש הרבה בגלל הקמפיין שלי לפרלמנט".
אתה מאמין שמערכת הביטחון הישראלית עדיין עוקבת אחריכם גם עכשיו, בפריז?
"אני מאמין שיש להם הרבה דברים אחרים לעשות עכשיו", אמר. "תמיד אמרו לנו שאם הוא ישוחרר הוא יסכן את ביטחון מדינת ישראל. ההיסטוריה תשפוט שהוא לא מהווה שום סכנה לישראל לאחר ששוחרר. הוא נשאר יותר מדי זמן בכלא בישראל בלי הצדקה, זו היתה נקמה. נקמה של המדינה, ולא צורך ביטחוני".
והיום אתה היורש הרעיוני שלו, רק בדרכים שונות?
"יש המשכיות במאבק שהוא ניהל בצבא הרוסי. מאבק נגד אפליה ואנטישמיות. בשבילי קומוניזם היום זו דמוקרטיה עד הסוף. יש המשכיות, יש מאבק שנמשך, אבל יש גם דברים שהתפתחו בחצי המאה שעברה".
זה מדהים לראות שגם בצרפת 2007 המפלגה הקומוניסטית היא הרביעית בגודלה בפרלמנט בן ארבע המפלגות, אבל בשלטון סרקוזי, באליזה ובשלטון הימין בפרלמנט, איזו רלוונטיות יש למפלגה הקומוניסטית בצרפת?
"זו תקופה קשה מאוד. הימין זכה בגדול. הימין הקשה הגיע לשלטון. זה כאילו הימין הקיצוני היה מגיע לשלטון בישראל. השמאל לא יכול לעשות דבר. הגיע הרגע לבנות מחדש את השמאל, וזה דחוף. אנחנו מסתכנים בזה שלא יצטרכו אותנו", הוא מסביר.
"השמאל לא נתן שום תקווה לעובדים, למובטלים, לסובלים מאי צדק חברתי. בצרפת השמאל זה העם. זה לא כמו בישראל שהמילייה העממי מצביע לימין. המשימה שלי היא לחבר מחדש את השמאל בצרפת למעמד העממי. השמאל צריך להיות מוטמע בערים, במקומות העבודה".
לכן הלכת ללמד צרפתית מהגרים מאפריקה בפרבר קשה כמו סארסאל, אף על פי שבתור בוגר האקול נורמאל סופריור היית יכול ללכת לעבוד במשרד החוץ?
"בשבילי המפלגה הקומוניסטית זה לא קריירה. זו דרך חיים. להיות מורה ברובע עממי זה מאבק חשוב מאוד. אני מורה בתיכון ז'אן ז'אק רוסו בסארסאל. יש לי בכיתה תלמידים מ-40 מדינות. רבים מהם מגיעים מאפריקה, מהמגרב ומאסיה. יותר מ-50 אחוז הם ילדים להורים מובטלים. חבר פרלמנט קומוניסט נותן את המשכורת שלו למפלגה ובתמורה מקבל הקצבה של 2,000 יורו בחודש. אם רוצים באמת קריירה פוליטית לא כדאי ללכת למפלגה הקומוניסטית. זה לא אמצעי להרוויח כסף".
ומורה כן?
"לא, גם מורה לא. תסתכל על התקופות הגדולות של צרפת: בחזית העממית, ברזיסטנס, בשחרור צרפת, המפלגה הקומוניסטית כתבה דפים שלמים בהיסטוריה של צרפת".
במשך שנים נחשבה המפלגה הקומוניסטית הצרפתית לגרורה גרועה של ברית-המועצות. היא תמכה בפלישה הסובייטית לפראג באוגוסט ,1968 ורק בוועידה ה-22 ב-1976 זנחה את רעיון הדיקטטורה של הפרולטריון אבל עדיין נשארה נאמנה למוסקבה.
הנשיא הסוציאליסט פרנסואה מיטראן מינה שרים קומוניסטים, וכך גם ראש הממשלה הסוציאליסט ליונל ז'וספן. בניגוד למפלגות קומוניסטיות אחרות באירופה, נפילת ברית-המועצות לא גרמה להם להתפרק או לשנות את השם. ב-22 באפריל, בסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות, זכתה מועמדת הקומוניסטים מארי ז'ורז' בופה רק ב-1.94 אחוזים וביקשה מהקומוניסטים להצביע לסגולן רויאל בסיבוב השני. גם זה לא עזר.
אני מתאר לעצמי שסבא מרוצה
"כן, הוא מרוצה מאוד שיש לי אחריות במפלגה הקומוניסטית. הוא נותן לי לפעמים עצות, לא יותר מדי. הוא גאה לראות שהקומוניזם קיים אצל הצעירים ושהמלחמה על צדק חברתי ממשיכה".
אפשר לומר שסבא הוא הגיבור שלך?
"אין לי גיבור. הדמות שהכי השפיעה עליי בתור ילד היתה נלסון מנדלה. ההפגנה הראשונה שבה השתתפתי היתה הפגנה של המפלגה הקומוניסטית לשחרור מנדלה. זה הדהד לי בראש שהוא כמו סבא שלי, בכלא. זה השפיע עליי מאוד. יש לי סבא שהוא מרגל, וזה הולך יחד".
בדירתו בפריז נשמע השבוע המרגל הביולוגי בדימוס מרקוס קלינברג כמו עוד סבא קשיש וגאה, וקצת בודד. "אני היום מעל גיל 88", הוא אומר בגאווה של ילד, "אני מרגיש כמו שמרגישים בגיל שלי, אבל מחזיק מעמד".
קלינברג שולט ביד רמה ברזי האינטרנט, גולש באינטנסיביות בין שלושת אתרי העיתונים הישראליים הגדולים ובאתר ה"ניו-יורק טיימס" ונשמע ממש מאושר לדבר עם מישהו בעברית, ועוד על הנכד. "אני גאה ביאן מאוד", הוא אומר, "במובן האידיאולוגי הוא הממשיך שלי".
אף על פי שאפשר לומר שעם השנים נשברה האמונה שלך בברית-המועצות הקומוניסטית.
קלינברג נזהר. באחרונה השלים את ספרו האוטוביוגרפי על פרשת חייו, שאותו כתב עם פרקליטו עורך הדין מיכאל ספרד, והדבר האחרון שהוא צריך זה להרגיז מישהו במערכת הביטחון בישראל.
"לא התאכזבתי מהרעיון. התאכזבתי מהביצוע", הוא משיב, "מבחינה רעיונית נשארתי מרקסיסט. יאן צריך להישאר עם הרעיון הקומוניסטי. כשאני הולך לשוק ביום ראשון, האנשים של המפלגה הקומוניסטית שמחלקים את 'הומאניטה' (עיתון המפלגה הקומוניסטית – א.ה) יודעים שאני הסבא של יאן. חלק מהם יודעים על העבר שלי".
גם אחרי כל מה שעברת והעברת אתה מגדיר את עצמך ישראלי?
"בטח שאני מרגיש ישראלי. רוב חיי הייתי בארץ, מתוך 88 שנים חייתי 54 שנים בישראל. גם בכלא למדתי הרבה על ישראל. אני עוקב אחרי מה שקורה בארץ. אינני יודע אם יש מישהו בכלל שם שהוא יותר טוב מהאחר. המצב קשה מאוד. אני לא מאמין שיהיה שלום בתקופה שלי. שני הצדדים לא מוכנים לזה. אני מקווה שבארץ יימצאו הכוחות ושיגיעו פעם לשלום.
"לשלום בין ישראל לערבים לא עזרתי, כי לא עסקתי בזה, רק נתתי את קולי. אני חושב שבמה שעשיתי לא גרמתי שום נזק לישראל. השתדלתי לגרום לכך ששני הצדדים, ברית-המועצות וארצות-הברית, יהיו שווים. עכשיו אנחנו הולכים למלחמה קרה חדשה בין רוסיה הנוכחית לבין ארצות-הברית והארצות לשעבר של ברית ורשה במזרח אירופה", הוא מסכם בעצב.
אתה עוד רוצה לבקר בישראל?
"אני עוד חולם להגיע יום אחד לישראל. אצלי זה רק בעיה של כוח פיזי. אני צריך שמישהו יטוס איתי. כשאני מוזמן לשווייץ, אני נוסע. בעוד עשרה ימים אני נוסע לכנס באוקספורד עם בתי סילביה. יש לי הזמנות להרצאות עד השנה הבאה אם אני רק אחיה, רק לישראל אני לא מוזמן".
נא להמתין לטעינת התגובות
