מספיק לחקור
אם בן-גוריון היה עסוק בוועדת חקירה לא היתה הכרזת המדינה. גדעון רייכר על שיתוק שלטוני
שר הבריאות נתקף בתסמונת הקרויה: ועדת חקירה. זו מחלה מסוכנת המשתקת את אברי הגוף ומדכאת את יכולתם של תאי המוח להגיב על מציאות המתפתחת במהירות ודורשת הכרעה. כל מילה היוצאת באחרונה מפיהם של ראשי המדינה מנוסחת בזהירות רבה בהתאם לכלל: ככל שתתערפל כך תוכל להיחלץ מכישלונה של החלטה שגויה. הביטויים הדו-משמעיים: "טרם הגיעה השעה. . . יש לבחון היטב את החלופה. . . נתכנס בשבוע הבא. . .", הם תולדה של החרדה הגדולה: האם ההחלטה, אולי השגויה בדיעבד, תזמן אותם לוועדה אשר תוקם בהתאם לצו אופנת החקירה המשגשגת.
אילו דוד בן-גוריון היה חרד מאימתה של ועדת חקירה הוא לא היה מחליט להכריז על הקמת המדינה, כאשר מחסני הנשק ריקים ומדינות ערב מאיימות עלינו לכלותנו. ייתכן ועד היום היינו שרויים תחת צילו של המנדט הבריטי.
תמה העונה
עידן ועדות החקירה מסוכן לגמישות ולנחישות ולעיתים המהירות בה צריכים מקבלי ההחלטות להניע את גלגלי הצבא או הכלכלה. כאשר האינפלציה בשנות השמונים הרקיעה לגבהים של מאות אחוזים בשנה התכנסו שמעון פרס ויצחק מודעי לישיבה מהירה שבה התקבלו החלטות מרחיקות לכת שהפכו את האינפלציה לחדספרתית. משניטלה יכולת ההכרעה, לעתים המהירה, ממוסדות השלטון, ניטלה מהם נשמת אפם. השיתוק שאחז במקבלי ההחלטות הפוזלים לעבר דפי הפרוטוקול ומתנסחים בשפת פרקליטים מלומדת הוא מסוכן באשר ליכולתה של הממשלה לשלוט.
בעוד הטילים הולמים בשדרות ותושביה נפוצים לכל עבר בבהלה, מתכנסת הממשלה לסדרת פגישות המתנהלת בניחותא. הביטויים המושמעים שם מכילים הכל מלבד נחישות
ועדות החקירה המקפיאות את מהלכי הזמן ברגעים היסטוריים ובוחנות אותם בהילוך איטי בדיעבד אינן מטיבות עם מקבלי ההחלטות אלא משתקות אותם. המבחן היחיד במשטר דמוקרטי הבודק את כשירותם של מקבלי ההחלטות הוא הבחירות. ויש כלים נוספים, כמו דוחות המבקר, החלטות הכנסת, הכרעות בג"ץ ועוד שפע של מוסדות הרווחים בדמוקרטיות מתוקנות. לא נולדה עדיין שיטה משוכללת יותר, לצורך הנעת צבאות, הבראת כלכלות, פתיחה במלחמה או הכרזה על עצמאות מדינה.
הגיעה העת להכריז: תמה עונת ועדות החקירה.
נא להמתין לטעינת התגובות
