תחלבו את זה
למה חג השבועות, שהחל במקורותינו כחג ללא בשר, הפך לחגיגת חלב ענקית? למה אנחנו לא מאדירים את הירקות והפירות שמניבה הארץ? דדי שי על סבלן של הפרות שמספקות לנו את המשקה הלבן
לכאורה, נראה כי חג השבועות צריך להיות בשל כך חג אהוד על חובבי בעלי החיים, בניגוד לחגים רבים אחרים הנחגגים בסעודות עתירות בשר. אבל למעשה, הפגיעה בבעלי חיים המעורבת בהפקת חלב היא לא בהכרח קטנה בהרבה מזו שבהפקת בשר, ומבחינות מסוימות - עשויה להיות גדולה אפילו יותר.
תעשיית החלב נהנית מתדמית חיובית. בניגוד לתעשיית הבשר, שבה האלימות כלפי בעלי החיים ברורה וגלויה (גם מי שאינו מודע כלל לתנאי החיים הקשים במשקים המודרניים, בוודאי מבין שאף בעל חיים לא בוחר להישחט מרצונו) התדמית של תעשיית החלב היא של תעשיה המבוססת על שיתוף פעולה, ולא על ניצול - מקובל לחשוב שהפרה "נותנת" לנו חלב מתוך נדיבות לבה ושזה יהיה ממש חוסר נימוס מצדנו לסרב למתנה המוצעת במיוחד בשבילנו. ובעצם, אנחנו אפילו עושים לפרות טובה גדולה בכך שאנחנו חולבים אותן, מכיוון בלעדינו הן יסבלו מעודפי חלב בעטינים שלהן!
זה נכון, באמת, שהפרות סובלות מעודפי חלב, המהווים עליהן מעמסה, ושהחליבה עוזרת להן להפטר מהם. אבל מעטים חושבים איך מלכתחילה הגיעו הפרות למצב כזה, שבו הן לא מסוגלות להתמודד בכוחות עצמן עם כמויות החלב שהן מייצרות. אחרי הכול, מצב כזה לא נוצר באופן טבעי: סוסות, יעלות, חתולות, פילות, עכברות וג'ירפות - כולן מייצרות מספיק חלב כדי להזין את הגורים שלהן, ומפסיקות לייצר חלב באופן בדרגתי עם תהליך הגמילה. הבעיה של עודפי חלב המכבידים על העטינים שלהן, לא קיימת אצל יצורים אחרים חוץ מהפרה.
אלא שהפרה עברה במהלך השנים ברירה מלאכותית אינטנסיבית, שנועדה להגדיל את כמות החלב שהיא מניבה, עד לכמויות שהיא מתקשה יכולה להתמודד עם עודפי החלב שלה בכוחות עצמה. תהליך זה התחיל כבר מראשית ימי הביות, אבל החל מאמצע המאה שעברה, עם תיעוש משק החלב והשתכללות הידע שלנו במדעי התורשה הוא קיבל תפנית קיצונית, והגדיל את כמויות החלב בעטיני הפרה במידות שלא עלו על הדעת קודם לכן.
פרה מודרנית מפיקה עשרות ליטרים של חלב מדי יום, כמות הגדולה פי כמה וכמה מתנובת חלב טבעית (משקים מסוימים בארץ מתגאים ב"שיאניות" המייצרות מעל חמישים ליטר ביום בממוצע. עד לפני עשורים בודדים, שיא ייצור החלב הגיע לשמונה ליטר חלב ביום בלבד). כתוצאה משינוי זה, הן סובלות מעודפי חלב עצומים המכבידים עליהם, ובשל כך מוכנות לסבול לצורך העניין אפילו את החליבה במכונה, הפועלת בעוצה גבוהה הרבה יותר מפעולת היניקה הטבעית של העגל.
שאר תכונות גופה של הפרה לא הותאמו להתמודד עם השינויים הקיצוניים שנערכו בגוף הפרה - הפרות שנבררו לייצר כמויות ענק של חלב, לא נבררו בהתאם גם כדי להיות בעלות רגליים, עצמות וגב חזקים יותר, וכתוצאה מכך הן מתקשות לשאת את משקל העטינים המוגדל שלהן. קשיים בהליכה, צליעות או פרות המעבירות את רוב זמן ברביצה הן בעיות שכיחות ברפת.
בעיה נוספת הנגרמת כתוצאה מכך שעטיני הפרות כבדים מדי, היא שהדבר גורם להם עם השנים לצנוח ולהידלדל, והם נגררים על רצפת הרפת, המזוהמת בהפרשותיהן של הפרות. החשיפה לזיהום מעמידה את הפרות בסיכון מוגבר לדלקות עטינים, העושה את החליבה לכואבת יותר.
אפילו הטענה שייצור חלב, בניגוד לבשר, לא מחייב הרג של בעלי החיים, היא
רובן ישלחו לשחיטה, אבל לא כולן, עם זאת, יזכו אפילו לכך - רבות מהפרות קורסות תחת העומס של העטינים שלהן לאחר כמה שנים ולא מסוגלות עוד לעמוד, ועל אחת כמה וכמה ללכת, והמאמץ של לגרור אותן אל בית המטבחיים במצב זה אינו משתלם מספיק. החקלאים מעדיפים לרוב פשוט לגרור את הפרה שהתמוטטה אל מחוץ למשק ונוטשים אותה שם לגווע לאיטה - מוות שהוא גרוע יותר מכל שחיטה.
שבועות נחגג כחג מוצרי החלב, אבל במקורו הוא צוין קודם כל חג הקציר והביכורים - החג של תנובת הארץ. לפן זה של החג דווקא אין כמעט כל זכר בחגיגות שבועות המודרניות - שיבולים משמשות לכל היותר לעיטור סלסלות מוצרי החלב, אבל שבעת המינים אינם זוכים לאותם יחסי ציבור כמו תוצרת הפרות. אם באמת ברצוננו לחגוג את שבועות כחג שמיטיב עם בעלי החיים, עדיף שנחזור אל שורשיו כחג של תבואה וקציר, ונחגוג אותו במזון מהצומח, במקום מוצרי החלב.
נא להמתין לטעינת התגובות
