צרת החינוך
בזמן שכולם התעסקו בקמפיין של ברק וב"כוכב נולד", העביר משולם נהרי בכנסת את החוק הכי חשוב, והכי הרסני, לעתיד החברה הישראלית. גם עכשיו אין מה לצפות להפגנות: הציבור ויתר מזמן על מערכת החינוך שלו
אם יש לכם זיכרון לפרטים פוליטיים, נהרי אולי מצלצל לכם משהו, זה לא ההוא שבגללו יוסי שריד התפטר ממשרד החינוך? אבל חוק? ממתי האלה מש"ס עושים חוקים?
אבל חוק נהרי הוא חוק מאוד חשוב. הוא יותר חשוב לעתיד ילדיכם ולמדינה שאתם חיים בה מזהותו של הזוכה בבחירות החוזרות בעבודה, האיש שיזכה "להיות ליד ההגה כשתהיה מלחמה" - כמו שאמר ברק ביום הבחירות, ולכן כל הערבים הצביעו עבורו, מי כמוהם מעריך מישהו שיודע להרוג ערבים.
החוק הזה עלול לקבוע שבעוד עשר שנים, יותר מחצי מהילדים בבתי הספר לא ילמדו מה שנחשב בעיניכם לערכים בסיסיים של תודעה ישראלית. זה עלול להיות צעד גדול במיוחד בתהליך המתמשך, שאף פוליטיקאי לא מתעסק בו כי הרבה יותר טוב להפחיד אותנו באיראן, שבו מתפ? רקת הממלכה הישראלית לרסיסים שלא יסכימו על שום דבר ולא יידעו עוד על מה יש להגן ואיך עושים את זה.
נהרי, משולם נהרי, הוא שר במשרד האוצר מטעם ש"ס. "אטפל בענייני חינוך ורווחה", הבטיח כשנכנס לתפקידו בספטמבר שעבר, באחד מאותם רי-שאפלים שהם הדבר היחיד שממשלת אולמרט התמחתה בו.
ואכן, טפל מטפל הוא: הוא החל לקדם חוק בניסוח תמים למדי, לפיו הרשויות המקומיות יחויבו לממן מתקציבן בתי ספר עצמאיים, ממוסדות החינוך המוכר שאינו ממלכתי - שזה שם קוד לא ממש מוסתר לבתי הספר של ש"ס.
לא עוד קריטריונים ו"לימודי ליבה", לא עוד מחויבות לתכנים ולערכים שהממלכה חושבת שכל ילד חייב לקבל, כתנאי למתן סיוע כספי של העיריות והמועצות המקומיות. -בית ספר לך, מימון תקבל.
ומכיוון שבמדינת ישראל אי אפשר לכתוב בחוק שהוא מיועד רק למעיין החינוך התורני, חוק נהרי כולל לא רק את הרשת המשגשגת של ש"ס: תחת כנפיו הרחבות יחוסו גם בתי הספר של התנועה האיסלאמית, שמקימה מעיינות חינוך משלה, וגם כל זרם מאלפי הזרמים שמקימים עשירי הארץ לעצמם, כדי שהילד שלהם יהיה יותר דמוקרטי ואנתרופוסופי מאחרים.
הרשות המקומית, שממילא מתפקדת בהרבה דברים כמו ברז שדרכו עובר כסף מהממשלה לאזרחים,
אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל כל ילד שני שמגיע לפרקו החינוכי בישראל נולד למשפחה חרדית או ערבית. זאת אומרת שהרבה למעלה מ-50 אחוז מהילדים בשנים הבאות מועמדים ליהנות מחוק נהרי, כי החינוך הממלכתי עבורם זו רק אחת מכמה אופציות.
במקביל יצטרכו העיריות להביא את הכסף מאיפשהו: יכול להיות שהן רק מאיימות שזה יבוא ממפעל ההזנה ומשאר דברים שנוגעים למאבק על לאן ילכו התלמידים ומה ילמדו שם, אבל גם אם לא-זה הרי יגיע על חשבון שירותים אחרים שאנחנו משלמים בשבילם ואמורים ליהנות מהם.
חינוך ממלכתי הוא לא רק אזרחות ישראלית והיסטוריה ושאר הדברים שהילדים שלנו אמורים ללמוד בבית ספר ולא ממש לומדים. זה גם מתמטיקה ברמה סבירה ואנגלית, כישורי חיים שמבטיחים פלטפורמה התחלתית מינימלית, שתהיה משותפת לכולם ונגישה לכל אחד.
זה הבסיס שבלעדיו ההתפצלות השבטית והכלכלית בישראל תתעצם עוד יותר, החובה האלמנטרית של שלטון במדינה לאזרחיו משלמי המסים. מעכשיו יהיה פחות. אבל אנחנו, מה אכפת לנו, תראו איזה תחת נהיה לצביקה הדר.
חוק נהרי עבר, בהליך מזורז בטירוף, כי ממשלת אולמרט מתמוטטת. הרבה זמן עיכב אותו ראש הממשלה, אבל מרגע שנכנס לישורת האחרונה של מאבק ההישרדות שלו - דוח וינוגרד השני מתקרב, עוד מעט יהיה לעבודה יושב ראש שהאינטרס שלו יהיה לצאת החוצה ובקדימה עצמה לא עובר יום בלי שמישהו חושב על מרד - הכל כשר, כולל חוק נהרי, שעבר ועדה וקריאה שנייה ושלישית באותו יום בשבוע שעבר.
צריך לשמור את ש"ס שמחה, כי אם העבודה יוצאת נשארים בקואליציה רק 59 ח"כים. ואם זה יעלה בחינוך הממלכתי, חבל על דאבדין.
שרת החינוך יולי תמיר התנגדה לחוק. היא אישה אינטליגנטית, ומבינה טוב מאוד מה הוא יעשה לחינוך הממשלתי הקורס. אבל היא התנגדה כמו ששאול מופז היה בעד שיגייסו מילואים ב-12 ביולי 2006, כמו ששמעון פרס התנגד למבצע האחרון והעקוב מדם במלחמת לבנון: ככה בשקט, בנימוס, בהבעת דעה שאין מאחוריה מאבק של ממש.
אני מעלה את האנלוגיות של המלחמה לא לתפארת המליצה: עבור שר חינוך כמו תמיר, חוק נהרי הוא הרבה יותר גרוע מהמלחמה. הוא "קאזוס בלי" מוחלט, סיבה לצאת למאבק מטורף בממשלה ובתקשורת ובכנסת, עד כדי הנחת מפתחות על השולחן. אם לא בשבילנו או למען המאונה, אז רק מפני שאם יולי תמיר לא תהיה עוד שרת החינוך, וזה יכול לקרות תוך שבועות, זה מה שנזכור ממנה: שבקדנציה שלה חיסלו את החינוך הממלכתי.
עכשיו תמיר ואנשיה מנסים להרגיע. החוק, הם אומרים, הוא אות מתה. כדי שהכסף יתחיל לזרום צריך המשרד לתקן תקנות לתקצוב החינוך הלא רשמי, ותקנות כאלה לא עשו 60 שנה ואולי לא יעשו עוד 60. זה בסדר, קורצת לנו השרה, המפתח עדיין אצל הג'ינג'י, ואני הג'ינג'י. אני אנווט, אני אייבש את הנהרים האלה עד שיימאס להם מהחוק. יולי בשטח, ואין מה להיות במתח.
אז זהו, שאני מאמין הרבה יותר בסבלנות של נהרי מאשר בעמידה האיתנה של תמיר. ש"ס תלחץ, אולמרט יילחץ, יולי תפתח את השיבר.
או שיולי תזוז: אחרי שתהיה הכרעה בעבודה סביר בהחלט שיתחיל תהליך, שבו או שיוחלף שר חינוך-אבישי ברוורמן כבר קיבל מאיילון חתימה שזה הוא - או שהעבודה תתחיל במסע החוצה מהממשלה. ואז, בשקט, ייכנס הנהרי התורן לחדר התקנות ויתקן מה שהוא רוצה. העבר מלמד שהתסריט הזה הרבה יותר סביר מצומוד קנאי של שר ממפלגת העבודה.
תמיר לא עשתה מלחמה כי מאז ימי שלום עכשיו, לפני הרבה שנים, כשהיינו צעירים ויפים וצודקים, היא והמחנה הלבן, העשיר והמרוצה מעצמו שלה לא עושים מלחמות.
היא לא נלחמה כי שרים בישראל לא נלחמים על שום דבר: תקראו את דברי ימי המלחמה בלבנון ותבינו ששר בישראל זה פחות או יותר משקיף בדעה שאינה מייעצת, חבר במועדון רכילות שבו מספרים לו מה קורה בחוץ ועושים דואר בזמן שהוא אומר מה דעתו על זה.
לא רק היא נדמה, כמובן: ברוורמן, שרואה בעצמו שר החינוך הבא, לא צייץ. לימור לבנת המהמה משהו, אבל לא ממש שמענו. הרייכמנים לא געו, המועמדים לראשות הממשלה מטעם עצמם לא השמיעו קול. אבל תמיר, יותר מכולם, אשמה: מה לעשות, זה נפל אצלה במשמרת.
שרת החינוך שברה שמירה גם, ואולי בעיקר, באשמתכם. פוליטיקאי לומד במהלך הקריירה שני דברים: מה האלקטורט שלו רוצה, ואיך לתת לו את המינימום הנדרש כדי שיבחר בו שוב.
האלקטורט של תמיר אוהב לדבר על חינוך, יודע להגיד שחינוך הוא העתיד והביטחון וחומת המגן החברתית, אבל את החינוך שלו הוא אוהב מוקפץ לטעמו. הוא מוכן לשלם עליו הרבה כסף, יש לו, והוא נואש מהמערכת הממלכתית.
אם אתם עוזרים לילדים להכין שיעורי בית ולהתכונן למבחן, אם אתם מסתכלים על תוכניות הלימוד המופרכות שלהם ועל גודל הכיתות שלהם וכמה מעט ורע הם לומדים, אתם יודעים למה.
האלקטורט של תמיר, שהוא אתם, בין אם הצבעתם עבור מפלגתה או לא, נואש מהמדינה. הוא לא מאמין בה ככלי לשיפור חייו, לשירות האינטרסים שלו, להנחלת ערכים של חברה כלבבו. הוא מפתח אידאולוגיה ופרקטיקה סביב הייאוש הזה: במלחמת לבנון טיפלו בצפון לא רק ארקדי גאידמק, שתמיד נוח לחשוד במניעיו, אלא גם נוחי דנקנר ואנשים טובים אחרים, שפשוט הניחו שהמדינה לא עובדת.
הם עשו טוב במקום שהמדינה באמת לא תפקדה, אבל זה רק תרם להמשך התפוררות הממלכה. ההפרטה, במובן הזה, טובה למי שיש לו: הוא ממשיך ליהנות מפירותיה, בעודו מחליף את המדינה בשירותי צדקה ורווחה באופן שממרק את מצפונו ומנציח את זה שלו יש ושלאחרים אין.
הסטודנטים לא יצאו להפגין על חוק נהרי. המורים לא השביתו, ההורים לא שלחו מכתבים נזעמים. הכיכרות לא התמלאו, אף אחד לא מתח אפילו שמיכה מול משרד ראש הממשלה. בעלי הטורים המשיכו לעסוק בקמפיין הגאוני של ברק, איך לסגור דילים עם פואד על ההצבעה באום אל-פחם בלי להגיד כלום.
עוד שנה או שנתיים או חמש, כשילדי הבדואים בנגב ילמדו אצל השייח ראאד וילדי העניים אצל הרב עובדיה וילדי העשירים בבתי ספר שיש להם שלושה שמות משפחה, כולם יקוננו על מה שקרה למערכת החינוך.
אחר כך, כשיתברר שאין פה ערך אנושי או ישראלי שיש סביבו קונצנזוס, שהבסיס הערכי לקיום יחד של חברה הלך לבלי שוב, כולם יצקצקו בלשון וידברו על ירידה מהארץ או שינוי שיטת הממשל, שזה התחליף האשכנזי למעורבות פוליטית אמיתית. נורא מעניין איפה תהיה אז יולי תמיר. אולי בשביעייה השנייה, אולי ב"רוקדים עם כוכבים".
נא להמתין לטעינת התגובות
