איך אומרים "חינוך מיני" בערבית?
ארגון ערבי חדש ינסה להפיץ את בשורת החינוך המיני בקרב הציבור הערבי, ובאותה הזדמנות יפעל לעקור מן השורש את דימוי ה"פרימיטיביות הערבית" בתחום
ספאא' טמיש, מנהלת הארגון החדש שהושק בכנס בחיפה תחת השם "הפורום הערבי למיניות הפרט והמשפחה", סיפרה ל-nrg מעריב כי הרעיון להקמת הארגון החדש צץ לפני כשבע שנים.
"עבדתי ב'אגודה הישראלית לתכנון המשפחה' והקמתי פרויקט שנקרא 'פִתחו את הדלתות בחברה הערבית'", סיפרה. "המטרה היתה להקים תשתית ולהכשיר אנשי מקצוע ערבים בכל מה שקשור לחינוך למיניות. התחלנו בעבודה ברמה העממית, והגענו למקומות שנחשבים 'קשים', כמו הנגב והמשולש, שאין בהם הרבה שירותים ושיש בהם אי-שוויון בוטה בחלוקת המשאבים".
לדברי טמיש, לאחר כמה שנים של עבודה ב"אגודה הישראלית לתכנון המשפחה", היא הגיעה למסקנה שיש מקום להקים ארגון נפרד שיתמחה בהסברה מינית בחברה הערבית בישראל. "הרגשנו שצריכים להיות עצמאים מ'האגודה' בגלל הביקוש לנושא, ובגלל חוסר היכולת של 'האגודה' להשקיע יותר משאבים בחברה הערבית", היא מסבירה.
"הסיבה השנייה היא מקורות המימון: המקורות מ'האגודה' נותנים בדרך כלל עדיפות לחברה היהודית, והמממנים שמממנים פרויקטים בחברה הערבית לא רוצים לממן פרויקטים דרך אגודה ישראלית-יהודית. בנוסף, שמה של האגודה, 'האגודה הישראלית לתכנון המשפחה' מפחיד בגלל הדיבורים על איום דמוגרפי, כאילו שיש כוונה להפחית את מספר הערבים בארץ, למרות ש'האגודה' לא עוסקת בכך".
לאור זאת, החליטו טמיש ואנשי מקצוע נוספים להקים את "הפורום הערבי למיניות הפרט והמשפחה". לדברי בטיש, הפורום החדש החליט ליזום ארבעה פרויקטים עיקריים. הפרויקט הראשון הוא בניית תוכנית חינוך מיני בבתי הספר הערביים
הפרויקט השני שבו יעסוק הפורום הוא מיניות נשים וגברים בגיל המעבר. במסגרת הפרויקט, יבצעו אנשי הפורום פעילות של הסברה בנושא מחלות והקשר שלהן למין. כך, למשל, מציינת טמיש, כי שיעור הסרטן בקרב נשים ערביות הוא פי שלושה מאשר בקרב נשים יהודיות והדבר קשור לעיתים למין, וכך גם מחלת הסוכרת.
הפרויקט השלישי מיועד לבעלי צרכים מיוחדים והוריהם, והפרויקט הרביעי מיועד להכין צעירים וצעירות לחיי זוגיות ונישואין. לדברי טמיש, הרצון הוא "לגשר ולהפחית את הפער בין התפיסות של גברים ונשים. אנחנו רוצים להעלות את המודעות לחשיבות של שוויוניות בקשר וחלוקת התפקידים בין שניהם, ולהדגיש את ההיבט האנושי ולא רק המיני של הקשר. הביטוי המיני הוא השתקפות לקשר האנושי שצריך לפתח אותו".
טמיש, שמגדירה את הקמת הפורום "חלום שהתגשם", אומרת כי היא חשה שבחברה הערבית יש כיום פתיחות רבה יותר לנושא המין וביקוש רב יותר להסברה בתחום המיני. "לפני כמה שנים התחננּו שיתנו לנו להיכנס לבתי הספר, אבל היום, בגלל המציאות של הפתיחות, של המדיה ושל האינטרנט, פונים אלינו לעבוד עם הורים ועם תלמידים", היא אומרת.
"אני מרגישה הבדל וזה דרסטי, והחברה הערבית חיה היום בתקופה של מעבר". מעידה טמיש. "יש היום שני דורות, והילדים אומרים לנו את זה. הם חיים מצד אחד בבית, עם מסורת, עם מה שמותר ועם מה שאסור, ויוצאים מחוץ לבית לעולם אחר, שבו הכול מותר ומפתה, ושבו מותר להיות מיניים".
היא אומרת בנוסף כי חינוך מיני הוא "צו השעה" בחברה הערבית. "אנחנו לא יכולים להשאיר את הצעירים 'לשחות לבד'", היא מצהירה. "יש מחלות שמועברות במגע מיני ויש מגמה של עלייה בהידבקות במחלות אלו בחברה הישראלית, כולל החברה הערבית. ההתנסות המינית של הילדים כבר בכיתות ט' ו-י' מדליקה 'אור אדום' ויש פער בין מה שמותר לבנים לבין מה שמותר לבנות. אני חושבת שזה יתבטא בעתיד בבעיות בקשר הזוגי ובציפיות המגדריות של כל אחד משני המינים".
טמיש מודה אמנם שיש עדיין קושי בחברה הערבית לשוחח בפתיחות ובגלוי על נושאים כמו הומוסקסואליות וזהות מינית, אך מדגישה כי העולם המערבי מתייחס בהתנשאות לחברה הערבית ומתאר אותה כנחשלת בכל הקשור להתייחסות לנושאי מין ומיניות.
"זה חלק מהראייה הקולוניאליסטית", היא אומרת. "מסתכלים על ערבים ועל מוסלמים בצורה שלילית. אני חילונית למשל, אבל אני מאמינה בזכותה של כל אישה לשים על ראשה כיסוי ראש וזה צבוע, שהמערב שמדבר על בחירות ועל דמוקרטיה - קשה לו לראות אישה במוסד ציבורי עם כיסוי ראש.
"מי אמר שכללי המשחק חייבים ללכת לפי הסטנדרטים המערביים וכאילו שכל מה ששונה הוא פרימיטיבי ומחזיר את האישה אחורה? בכל חברה יש דברים חיוביים ויש דברים שליליים. בשבילי, זה לא דבר חיובי שישראליות מקיימות יחסי מין כבר בגיל 12 ו-13. מי אמר שאם אני לא רוצה שהבת שלי תקיים יחסי מין בגיל 14, זה בגלל שאני פרימיטיבית וערבייה?".
נא להמתין לטעינת התגובות
