הרייטינג של החמאס יסייע לשחרור שליט?
נעם שליט, אביו של החייל החטוף, התראיין לתחנת טלוויזיה של חמאס במזרח י-ם ומקווה שבנו יצפה בו מהשבי. "מצפה לאות חיים מגלעד", הבהיר לחוטפים
ואז החלו הטלפונים לצלצל. תקיפה ישראלית בעזה. עמדת חמאס בחאן-יונס הופצצה. יש פצועים והרוגים. יום קודם לכן חידש החמאס את ירי הרקטות לעבר ישראל. הפסקת האש נגמרה, ועימה גם הריאיון הבלעדי.
אף על פי שחלף חודש מאז, עדיין לא שודרה השיחה עם נועם שליט. גם מועד חדש לא נקבע לה. "אנחנו מחכים לעיתוי המתאים כדי לשדר את הריאיון", אומרים גורמים בתחנה. למרבה הצער, אותם שיקולים שמעכבים את שידור הריאיון פועלים גם על עסקת חילופי השבויים, שבמסגרתה אמור גלעד לחזור הביתה.
הראיון לטלוויזיה של החמאס נתקל בקשיים לוגיסטיים כבר מהרגע הראשון. שליט, כמו כל אזרח ישראלי, אינו יכול להיכנס לרמאללה, אשר מוגדרת שטח איי. הצוות הפלשתיני לא יכול להיכנס לתוך ישראל מסיבות ברורות. כפשרה נבחרו משרדי פורום ההורים השכולים הישראלי-פלשתיני בעיירה א-ראם שבמזרח ירושלים, לשם יכולים שני הצדדים להגיע בקלות יחסית.
לצורך הריאיון הפכו המשרדים של הפורום לאולפן טלוויזיה מאולתר. התחנה הפלשתינית שלחה צוות שלם - במאי, שני צלמים, אנשי קול, מפיקים - וציוד רב. המראיין היה מוחמד שתיווי, מנהל התחנה ביהודה ושומרון. כדי להתגבר על מחסום השפה נמצא במקום גם המתורגמן הסימולטני אחמד עודה. הוא עובד דווקא בקול פלשתין, המזוהה עם הרשות הפלשתינית ואבו-מאזן.
בזמן שהצוות משלים את ההכנות הטכניות, מנצל שתיווי את הזמן כדי לנהל שיחת רקע עם נועם. "אני בטוח שהמסר שתעביר פה היום יגיע אל הבן שלך", מבטיח שתיווי. לטלוויזיית אל-אקצה יש רייטינג גבוה בעזה, מסבירים הנוכחים לנועם. אולי גלעד יראה את הריאיון בעצמו, אולי מישהו מחוטפיו יספר לו.
נועם, מצדו, מספר קצת על גלעד. את יום הולדתו, אומר האבא, הוא חגג בשבי. כאשר הוא מתייחס אל טלוויזיית אל-אקצה כאל ערוץ של החמאס, מפגינים אנשי הצוות רגישות גבוהה בנוגע להזדהות הפוליטית שלהם. "אנחנו אנשי תקשורת", אומר אחד מהם לנועם, "אנחנו לא עובדים של החמאס".
שתיווי ממשיך לשאול על גלעד. הוא מופתע מכך שגלעד לא למד באוניברסיטה, אלא התגייס מייד. אחמד המתורגמן ונועם מסבירים לו שבישראל שירות החובה מתחיל מיד לאחר סיום התיכון. "במדינות ערב קודם לומדים באוניברסיטה ורק אחר כך משרתים בצבא", מסביר שתיווי את הפתעתו.
אחרי שיחת הרקע מתאמן שתיווי, בסיועו של המתורגמן, על ברכה שיעניק לנועם בעברית. "ברוך הבא", הוא משנן לעצמו, "מר נועם, ברוך הבא". נועם , שיושב מולו על כורסה ישנה, נראה רגוע. הוא לא מחצין רגשות. "ננהל את הראיון בצורה מכובדת ומקצועית", מבטיח לו שתיווי לפני שהמצלמות מתחילות
אבל ברגע ששתיווי - אדם לבבי, נחמד וחייכן - חובש את כובע המראיין של אל-אקצא, חזותו משתנה מן הקצה אל הקצה. הוא מתקיל את נועם שליט במסרי החמאס, עד שבשלב מסוים הריאיון הופך לסוג של עימות. נועם שומר על קור רוח גם ברגעים האלה ומקפיד להעביר את מסריו אל מול אלה של החמאס. "לא הרגשתי שהיה כאן עימות", אמר בסוף הריאיון, "הייתי מוכן לשאלות האלה, לא הייתי מופתע".
המסר החשוב ביותר שמבקש שליט להעביר לחמאס ולדעת הקהל הפלשתינית: תנו אות חיים מגלעד. "לא קיבלנו שום מידע אובייקטיבי על גלעד, שנמצא קרוב לשנה בכלא", הוא עונה לשאלה הראשונה. "לפני שמונה חודשים קיבלנו מכתב שהועבר לצד המצרי, אך לא היה בו שום מידע לגבי מצב בריאותו. גלעד כתב מה שהורו לו לכתוב. מאז לא קיבלנו שום מידע".
"אנחנו מתגעגעים אל גלעד מאוד", אומר נועם למצלמות. "אוהבים אותו מאוד. עושים הכל להביא לשחרורו ולסיים את עסקת האסירים. ישראל מוכנה לעשות הרבה כדי לשחרר אותו. אני קורא לחוטפים לאפשר למשפחה להעביר לגלעד מכתב ולקבל ממנו מכתב ואות חיים מצולם, בהתאם להלכה המוסלמית. החמאס הוא ארגון דתי מאמין. אני מצפה וקורא לו לנהוג לפי ההלכה".
"האם אולמרט הבטיח לך לשחרר את גלעד?", שואל שתיווי. "כן", משיב לו נועם, "ראש הממשלה הבטיח לי שיעשה הכל כדי לשחרר את גלעד. למרות העמדות הנוקשות שהוצגו בהתחלה, ממשלת ישראל מוכנה כעת לשחרר מאות אסירים תמורת גלעד. החוטפים לא מחזיקים כעת רק בגלעד כבן ערובה, אלא גם במאות אסירים פלשתינים. הם מעכבים את שחרורם".
שתיווי מתקשה להשלים עם גלגול האחריות לעבר החוטפים. "הבן שלך נשבה בתוך טנק. האם אין זכות לדרוש את שחרורם של אנשי ההתנגדות אשר הגנו על ארצם?", הוא שואל. "גלעד היה במשימת הגנה", עונה נועם. "הוא הגן על הגבול. לא יותר מזה.
"אני מכיר בבעיית האסירים", הוא ממשיך. "זו בעיה כבדה ורצינית לרחוב הפלשתיני, והיא נוגעת למשפחות רבות. אי אפשר לפתור את כל הבעיה על גבו של ילד אחד בלבד, על גבו של גלעד. היא גם לא תיפתר על ידי חטיפת חייל נוסף. אני מתפלא על הצהרות החמאס שהם מתכוונים לחטוף עוד חייל. זה לא רציני. הבעיה הזו תיפתר בשיחות שלום הדרגתיות".
"אתה אבא של בחור בן 20, האסיר הכי מפורסם בעולם, וכל העולם מזדהה איתך", מקשה שתיווי. "מנגד, יש את עזיז דוויק (יושב ראש הפרלמנט הפלשתיני מטעם החמאס. נעצר על ידי ישראל לאחר החטיפה - ע.כ.), אקדמאי , נבחר ציבור, איש גדול. הוא נמצא עכשיו בכלא. יש בחור צעיר, חייל שישב בטנק והפציץ את עזה, לעומת איש מבוגר, אהוב מאוד על הרחוב הפלשתיני, ואיש לא פועל למענו. איך אתה מסביר את זה?".
"כמו שאמרתי, גם חברי פרלמנט הם כעת בני ערובה בידי החמאס, שלא מסיים את הפרשה", אומר נועם. "כל העם הפלשתיני סובל מאז 25 ביוני 2006. לגבי עזיז דוויק, אני מאחל לו לחזור למשפחתו ולפעילות ציבורית. אבל הוא לפחות מקבל טיפול רפואי, עורך דין, ביקור משפחות, מכתבים, חבילות. הבן שלי לא קיבל כלום. רק מכתב למצרים. זה הדבר היחיד".
"כל אסיר פלשתיני מקבל זכויות - החל בטיפול רפואי, דרך ביקורים וחבילות, וכלה בלימודים אקדמיים. הרבה אסירים למדו בכלא", ממשיך נועם, "אני לא מבקש שגלעד יסיים דוקטורט בשבי, אלא רק לקבל אות חיים. קלטת. לנהוג לפי ההלכה המוסלמית והקוראן, בהתאם להוראת הנביא מוחמד אחרי קרב בדר".
שתיווי, שהיה עצור במשך שנה בישראל, משיב מיד. "הייתי אסיר", הוא אומר לשליט, "אני יודע איך הם מטופלים. אתה אולי לא יודע את זה, אבל רבים מתו בתוך הכלא משום שלא קיבלו טיפול". נועם עונה: "אני לא יכול להתייחס למקרים שאני לא מכיר. ישראל היא מדינת חוק, שכפופה לביקורת של בג"ץ. לא היה מקרה שבו בג"ץ נתן גיבוי לפעילות לא חוקית של ממשלת ישראל".
למרות הרגישויות הנובעות מאופי הריאיון ומהבמה, נועם לא מהסס למתוח ביקורת על ההחלטות שקיבלו הפלשתינים. "תמכתי בנסיגה מעזה", הוא אומר לשתיווי. "האמנתי שאין לנו מה לחפש שם. חשבתי שהפלשתינים יבנו שם מדינה, כלכלה, מפעלים. במקום זה הם בנו מפעלים לייצור רקטות קסאם ומנהרות להברחת נשק. בשביל מה?".
"עזה והגדה הם גוף אחד", משיב לו המראיין. "הנסיגה", מגיב נועם, "היתה אמורה להיות צעד אחד ראשון בכיוון להקמת מדינה פלשתינית. הפלשתינים היו צריכים להראות שהם מקימים מודל של מדינה שחיה בשלום. במצב כזה, לישראל לא היתה ברירה אלא לבצע מהלך דומה גם בגדה.
"הטרוריסטים", אומר נועם - ומיד מתקן את עצמו - "אנשי ההתנגדות חדרו לשטח הריבוני של מדינת ישראל וחטפו חייל. זו הכרזת מלחמה בדיוק כמו שעשה החיזבאללה".
"האם אולמרט ייצא לפעולה צבאית כדי להחזיר את גלעד?", מציג שתיווי שאלה שמטרידה את תושבי עזה. "אני לא יכול לדבר בשמו. אני מתנגד לפעולה כזו", אומר נועם, "אני לא בעד פעילות צבאית. אני בעד שקט ושלום. אני קורא לפלשתינים ולארגונים הצבאיים להמשיך את הפסקת האש ולהפסיק את ירי הרקטות לעבר יישובים ישראליים. כאשר פוגעים באוכלוסייה לא מעורבת, חפה מפשע, זה גורם לנזק גדול יותר לעם הפלשתיני".
"הארגונים עמדו בהסכם הרגיעה, אבל ישראל המשיכה את המעצרים ואת הפעילות הצבאית", טוען שתיווי. "אני לא מתעסק בפוליטיקה ואני לא פרשן צבאי", משיב נועם. "אני קורא לשני הצדדים להמשיך את הרגיעה בכל המקומות ולהתקדם לקראת שקט ושלום באזור. אפשר לסיים את עסקת החילופים אם שני הצדדים יגמישו עמדות ויתקרבו לאמצע".
"תאר כיצד תרגיש ברגע שבו גלעד יחזור אליך ותחבק אותו בזרועותיך", מבקש שתיווי, אולי בניסיון לסחוט דמעה. נועם משתהה לרגע קל, אבל שומר על אותה ארשת פנים. "מה אני אגיד לך?", הוא אומר, "אני מחכה לרגע הזה כבר קרוב לשנה. כל המשפחה מחכה. ראיתי אסירים פלשתינים משוחררים וחוזרים למשפחותיהם. ראיתי איזה אושר זה. ראיתי שבויים ישראלים חוזרים אחרי מלחמות. אבל, לדעתי, הארגונים הפלשתינים לא ממהרים. הם משהים את העסקה הזו עוד ועוד".
שתיווי מישיר מבט למצלמה מולו. "נהיה מאושרים לראות את גלעד בזרועות אביו ואמו", הוא אומר, "אך כמובן זה צריך להיות תלוי באושר שלנו, כאשר אנו נחבק את בנינו ואת בנותינו אשר נמצאים בכלא".
נא להמתין לטעינת התגובות
