את מי חמאס שונא יותר - פת"ח או ישראל?
הקרבות בעזה הם תוצאה של התפרצות זעם שנצבר לאורך שנים. הפת"ח שנהג להשפיל את חמאס סופג מהלומה. וגם: מי טבע את "חמאסטן"? שטח צבאי
במהלך מסע הבחירות האחרון ברשות, דיברו בחמאס נגד השחיתות השלטונית של אנשי הפת"ח. הדברים נמהלו בשנאה ובסלידה, אבל הם לא נתנו לעצמם לאבד את הדעת. לאחר שהחמאס עלה לשלטון, ברחוב הפלשתיני היתה תקווה לעתיד טוב יותר. שההנהגה תהיה ישרה ותעניק אופק חיובי יותר מזה שהראו אנשי הפת"ח "רודפי הבצע".
אך הימים חלפו, וגם ראש הממשלה הפלשתיני, איסמעיל הנייה, "נדבק" בחטא היוהרה והחל ללבוש חליפות יוקרה. הפלאח אימץ לו גינונים מערביים. דבר זה צרם לפלשתינים ברחוב, כמו גם כשראו את הנייה מסתובב ברחבי הרצועה עם כ-20 שומרי ראש. השאלה המתבקשת היתה מאיפה יש להנייה את הכסף לשלם לכל כך הרבה אנשים משכורות.
המצב החל להידרדר במהירות, אבל המצוקה הכלכלית גרמה למובטלים לגשת למרכזי "הדעווה" של החמאס ולקבל שם שוברי מזון, טיפולים רפואיים וחינוך גדוש בשנאה, ולא רק כלפי ישראל. בימים שאפשר לקנות מחבל בעשרה שקלים בעיקר משום שהוא רעב ללחם, הפכו גם הדרשות במסגדים שמסיתות נגד אנשי הפת"ח למעין מזון.
ניתן רק להעריך שבעת שראש הזרוע המדינית של חמאס, חאלד משעל, נתן מסוריה את האות להתנגש בפת"ח, הוא לא התכוון להתפרקות כל היצרים. אולם השנאה והטראומה היוו כאן תפקיד מרכזי. הכל התפורר, וכיום יש בעזה מי שמתגעגע ל"ימים הטובים" שאולי היתה בהם שחיתות שלטונית, אבל בהחלט היה סדר.
במציאות הנוכחית, רבים מהתושבים הפלשתינים סגורים בבתיהם ומתגעגעים לימים התוססים של שכונת רימל בעזה. אלו היו ימים בהם ניתן היה לראות בחצות תור ארוך, שכל תכליתו היתה קניית גלידה באחת החנויות הכי מוכרות
השאלה מתי חמאס יתקוף את ישראל היא רק עניין של זמן. ברגע שבחמאס יבינו שהם מפסידים נקודות בעימות מול הפת"ח, הם ייפנו את הרובים ואת רקטות הקסאם לעבר שטח ישראל, כדי להסיט את תשומת הלב. כרגע יש לחמאס אינטרס לייצב את הכאוס אותו יצר בעצמו לטובת ההשתלטות על מוסדות הפת"ח, כשהמטרה הסופית היא השתלטות על אש"ף.
השבוע התווכחו במשרד הביטחון מי היה הראשון שטבע את המושג "חמאסטן", ביחס ליישום תוכנית ההתנתקות ברצועת עזה, ומה שעלול להיווצר מכך. האם זה היה ח"כ סילבן שלום, או שמא משה (בוגי) יעלון, כרמטכ"ל שראה את הנולד והזהיר את המדינאים כי ההתנתקות תעניק "רוח גבית לטרור".
באותם ימים, בוגי נתפס כמי שמנסה להלהיט את הרוחות, או להביא לביטול המהלך באמצעות הפחדה. מה שברור הוא שבוגי שילם בראשו רק כי אמר את שעל לבו. חבל שאזהרותיו נפלו על אוזניים ערלות.
"המשוגע התורן" היום הוא ח"כ יובל שטייניץ, שקורא לטיפול דחוף בציר פילדלפי ובנושא הברחות אמצעי הלחימה שמתדלקים את החמאס בעימות מול הפת"ח ומול ישראל. כשהעימות שמתרחש עכשיו ברצועת עזה יגיע לגלים שלא נראו כמותם נגד ישראל, נוכל לומר, כל אחד בתורו "הוא אמר לכם...".
לישראל יש תוכניות מגירה לחיים טובים יותר עבור הפלשתינים. איך לקדם עבורם את הכלכלה, כיצד להמיס את המכשולים ובאילו דרכים לצמצם את הבירוקרטיה עבור מגדלי הפרחים והירקות. תוכנית להביא לפריחה אמיתית. עד לפני יומיים, כשמעבר ארז היה פתוח, עוד יצאו סוחרים לישראל.
אבל הפלשתינים בחרו בחמאס כמו שהאיראנים בחרו בחומייני על פניו של השאה האיראני, ולא האמינו שזה מה שיקרה להם.
על כך אמר פעם עובד סוציאלי בכיר לסטודנטים: "עד שנרקומן לא מודה שהוא נרקומן, לא ניתן לעזור לו. אחרי שהוא הודה בכך שהוא נרקומן, נפתרה חצי מהבעיה. אבל אם אדם חי בהכחשה, אז אף אחד לא יכול לעזור לו". זו הבעיה המרכזית של הפלשתינים.
מדי שבוע מתפרסם כאן הטור "שטח צבאי" של אמיר בוחבוט, כתב nrg מעריבלענייני צבא וביטחון. "שטח צבאי" מתייחס לסוגיות הביטחון של ישראל מזוויות אחרות מאלה שאנו קוראים עליהן במשך השבוע, כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחורי ההחלטות והמהלכים שמשפיעים על בטחונה של מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
