אמור לי מי חבריך
ישראל במועדון המדינות הקפיטליסטיות הגדולות – האם זו סיבה למסיבה? אולי לבעלי ההון. ד"ר אפרים דוידי על ההשלכות החברתיות העגומות של ההצטרפות ל-OECD
הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD - Organization for Economic Co-operation and Development) הוא ארגון בינלאומי של מדינות הדוגל בקידום הגלובליזציה ומנגנוני השוק. מקורותיו בארגון לשיתוף פעולה אירופאי (OEEC), שהוקם כדי לעזור ליישם את תוכנית מרשל לבנייה מחדש של אירופה המערבית לאחר מלחמת העולם השנייה. "תכנית מרשל" היא תכנית אמריקאית רחבה לסיוע כלכלי כדי "להתמודד עם האיום הסובייטי" ושכללה גם סיוע צבאי, כדי להילחם בגרילה הקומוניסטית ביוון. בשנות החמישים של המאה שעברה הארגון החל לצרף לשורותיו מדינות מחוץ לאירופה, ובשנת 1961 קיבל את שמו הנוכחי. מרכז הארגון בפאריס בבניין מפואר שנרכש ממשפחת רוטשילד .
כאמור, לפני מספר שבועות ישראל קיבלה אור ירוק להצטרף לארגון של המדינות המפותחות, ותחל בקרוב במשא ומתן לצירופה כחברה מלאה בארגון. תהליך הצטרפותה של ישראל לארגון עשוי להימשך עד שנתיים שבמהלכן המשק יעמוד תחת בחינה קפדנית. כיום ישראל משתתפת רק בחלק מוועדות הארגון על תקן של משקיפה.
יחד עם זאת היא משקיפה פעילה מדי ונציגי הממשלה והמגזר הפרטי כבר לקחו חלק בדיונים הקשורים בשותפויות עסקיות-ממשלתיות (בעברית: קידום תהליך ההפרטה), בוועדה לביטוח ופנסיות פרטיות (לאחר הפרטת קרנות הפנסיה על ידי שר האוצר בנימין נתניהו), בוועדה העוסקת ב"תקרת הוצאות קשוחה עבור משרדי הממשלה" (קיצוצים בתקציבי הרווחה), בוועדה נוספת הבוחנת "שימוש במכניזם השוק להספקת שירותים ציבוריים" (בארץ קוראים לדבר "תכנית ויסקונסין"), רפורמות במימון ההשכלה הגבוהה (כאן: ועדת שוחט).
במילים אחרות: ארגון המדינות המפותחות היה לגורם מרכזי בעיצוב מדיניות ממלכתית הפוגעת בעובדים, במובטלים ובמגזרים נוספים בשם "יעילות הכלכלה" ו"כוחות השוק". אגב, גם "כוחות השוק" בישראל מיוצגים היטב בארגון הבינלאומי. התאחדות התעשיינים היא חברה ב"וועדה המייעצת של המגזר המסחרי והתעשייתי" שכל תפקידה לשמור על הארגון כדי שהוא ישרת היטב את האינטרסים של בעלי ההון.
דוברי האוצר הדגישו בשבועות האחרונים שחברות מלאה בארגון תקנה לישראל מעמד של כלכלה ברמת פיתוח הדומה לזו של המדינות המפותחות בעולם. שיפור זה במעמדה הכלכלי של המדינה יכול להוזיל את עלות האשראי, להפחית את רמת הסיכון המוגדרת של המדינה ולתת דחיפה משמעותית להמשך שילובה של ישראל במערכת הכלכלית הבינלאומית. אבל נדמה כי משפט המפתח בהצהרות האוצר הוא "דחיפה משמעותית להמשך שילובה של ישראל" בגלובליזציה הקפיטליסטית. אני חייב להודות שכצרכן כפייתי של מוספים כלכליים לא כל כך הבנתי על מה השמחה על "המשך שילובה של ישראל במערכת הכלכלית הבינלאומית".
מה שיוצא משילוב כזה הוא יותר ויותר ייצוא (תוך פגיעה בתעשיות הפונות אל הצרכן המקומי), כשרוב הישראלים עובדים קשה יותר תמורת שכר נמוך יותר והפערים חברתיים רק גדלים עם השנים. במילים אחרות: ככל השילוב הוא גדול יותר, אנו עובדים קשה יותר כדי שקבוצה מאוד מצומצמת של בעלי הון תוסיף לצבור הון נוסף.
על פי נתונים שפורסמו במוסף הכלכלי "דה מרקר" (6 ביוני 2007), עולה כי תוך שנה אחת עלה היקף ההון של 500 העשירים ביותר בישראל ב- 25 אחוז. זאת, במדינה בה האינפלציה היא אפסית. הונם של אותם 500 קפיטליסטים עלה במהלך 2006 מ- 65 מיליארד דולר ל- 81 מיליארד דולר. להשוואה: תקציב המדינה השנתי של מדינת ישראל עומד על כ- 70 מיליארד דולר.
כך שאין זה מפתיע שישראל התקבלה ל"מועמדות לחברות" במועדון הקפיטליסטי היוקרתי בכנס שנערך בבניין הבורסה של פאריס. מקום מושבו של הכנס הוא יותר מסמלי: הוא לא נערך במשרד ממשלתי, או מוסד של האו"ם או באולם בבית מלון גדול. הוא נערך דווקא במשכן אחת הבורסות החשובות בעולם. וזהו כל הסיפור הגלובליזציה
הדיווחים בעיתונות הישראלית גם שכחו לספר שבמקביל לחגיגות ולדברי שבח ושבאותו בניין של הבורסה, שבפלאס דה לה בורס, אבל בחדר צדדי נערכה מסיבת עיתונאים ובה ראשי פדרציות האיגודים המקצועיים הגדולים בעולם התריעו על המגמות הכלכליות ההרסניות, הרסניות לכלכלה ולחברה, שמקדם ארגון המדינות המפותחות. מה הן אותן המגמות?
* פירות הצמיחה הנרשמים במדינות רבות (כולל בישראל) לא מגיעים לרוב האוכלוסייה. פריון העבודה והרווחים גדלים ללא תקדים, אבל השכר תקוע ובמדינות רבות - ובעשור האחרון - השכר אף ירד. הגידול בהכנסות ממסים, פרי של אותה צמיחה, לא שב אל האזרחים בצורה של רווחה חברתית, קידום השוויון בין המינים או שיפור החינוך. גביית המסים עולה, אבל הממשלות מוסיפות לקצץ בתקציביהן החברתיים.
* חוסר האיזון הקיים בסחר הבינלאומי ואי-יציבות המוניטארית עשויים להוביל למשבר כלכלי ללא תקדים. משבר שתחילתו באחת המדינות הקפיטליסטיות הגדולות אך עלול להפוך במהרה למשבר כלכלי עולמי.
* הפגיעה הגוברת בסביבה על ידי החברות הרב-לאומיות עשויה להוביל למשבר סביבתי בקנה מידה בינלאומי.
* חופש הפעולה מהן נהנות קרנות הגידור (כדוגמת "אייפקס" שהשתלטה על תנובה, או "סרברוס" החפצה להשתלט על בנק לאומי), חוסר השקיפות של הקרנות אלה ורצונן "לעשות מכה" וללכת הלאה; עומדים במרכז דאגותיהם של האיגודים בכל העולם. כאן לא מדובר רק על התמודדות מול מעסיקים קפיטליסטיים מן ה"זן הישן". זו צורה חדשה של בעלות על מפעלים ועסקים, חובקת עולם, של קרנות ובהן הנסתר רב מן הגלוי.
דברי ראשי פדרציות האיגודים בעולם זכו לכותרות בעיתונים אירופאים רבים. אצלנו, כהרגלם של המוספים הכלכליים בשפה העברית, לא זכו ולו למשפט בודד אחד. יתכן שאותם ראשי איגודים מפריזים. אם כי הם הגיעו אל מסיבת העיתונאים ממוסמכים למדי. הצטרפות ישראל לארגון המדינות המפותחות מוצגת לרוב כ"צעד סמלי בעל משמעות גדולה". אבל החשש שלנו הוא שאזהרות ראשי האיגודים אינן סמליות, שיש בהן ממש ואנו עלולים להיות הקרבנות הבאים.
ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית
נא להמתין לטעינת התגובות
