תנו צ'אנס לשלום
יוסי ביילין חושב שיש במשבר בעזה גם סיכוי למימוש יוזמת השלום הערבית ולהפסקת אש
מול מחמוד עבאס ייפתח מו"מ מיידי ורציני על הסדר הקבע. אין דבר שיחזק אותו יותר מכך. מטרת המו"מ תהיה הסדר כולל, במישרין או דרך מהלך ביניים קצר, שיכלול את הגדה והרצועה. מימוש ההסכם לגבי עזה יוכל להתרחש רק כאשר יהיה בה שלטון שיהיה מוכן לקבל אותו. הביטוי העיקרי להכללת עזה בהסכם יהיה המעבר הקבוע בין שני חלקי המדינה הפלשתינית העתידית.
הסכם עם אש"ף יממש את היוזמה הערבית, יביא להכרה עולמית בגבולות החדשים ובירושלים - בירת ישראל, ויביא לסיום את סוגיית הפליטים. ישראל תוכל להיות באמת מדינה יהודית - דמוקרטית, שהרוב היהודי מובטח בה, ואינה נתפסת כובשת המפרה את החוק הבינ"ל.
סיוע מסיבי לרשות הפלשתינית יוכל לחזק את יכולתה לממש את ההיבטים הביטחוניים של ההסכם (מניעת כל אלימות, פירוז המדינה הפלשתינית, קיום הסדרי ביטחון הכוללים תחנות התרעה ועוד). אם יסתבר שהמדינה הפלשתינית שתוקם לא תוכל למנוע אלימות, זכותה המלאה של ישראל להגן על עצמה, גם תוך שימוש בכוח.
חייבים לבדוק את האופציה הסורית
האופציה הסורית חייבת להיבדק לפני שתיעלם שוב. להסכם עם סוריה יהיו משמעויות מרחיקות לכת על עתיד החמאס, על יכולת הפעולה של חיזבאללה ועל בדידותה של איראן. הסכם עם סוריה לצד הסכם עם אש"ף יביא לירושלים 22 שגרירויות ערביות, וישנה אסטרטגית את מעמדה של ישראל. מחיר השלום עם סוריה הוא החזרת רמת-הגולן. זהו מחיר לא פשוט, שתמורתו גדולה ממנו.
ממשלת שרון - עבודה עשתה טעות כשהפסיקה את המו"מ על הסדר קבע עם הפלשתינים בראשית 2001, והתעלמה מהיוזמה הערבית ב-2002. היתה טעות בהימנעות מהגעה להסדר עם
אבו-מאזן לפני הנסיגה החד-צדדית מעזה, והיתה טעות במתן הרצועה על מגש של-סף לחמאס.
היתה טעות בכך שממשלת אולמרט איפשרה לחמאס להשתתף בבחירות למועצה הפלשתינית המחוקקת, בניגוד להסכם אוסלו, והיתה טעות בהחרמה של החמאס לאחר ניצחונו, כמו גם במחשבה שאפשר לבטל למעשה את תוצאות הבחירות הללו ע"י העברת תחמושת וכסף לאבו-מאזן.
אבל השאלה האמיתית היא מה עושים מחר, כיוון שהמשבר החמור בעזה יוצר גם סיכוי. הסיכוי איננו בחניקת הרצועה ובהפיכת הגדה המערבית לגן עדן, אלא בשלושת המהלכים המוצעים כאן.
נא להמתין לטעינת התגובות
