הזדמנות למדינה יהודית
האם אנחנו מסוגלים סוף כל סוף לנצל את ההזדמנות כדי להגשים כאן את המדינה היהודית והדמוקרטית ולוותר על חזון הבלהות של "מדינת חמאס גדולה"?
ראשית, אסור שהישות החמאסית הזאת תצליח להתייצב. כי אם זה יקרה, תומכי החמאס בגדה ירצו גם הם. כך שזו לא שעת רחמים. מי שמשליכים את בני עמם מהקומה ה-18, מי שחותכים לבני עמם את הרגליים בצרורות של יריות, מי שבוזזים לא רק את ביתו של הנשיא הנבחר הנוכחי אבו-מאזן, אלא גם את ביתו של המנהיג המיתולוגי של עמם יאסר ערפאת - אינם זכאים לחבל הצלה. הסיוע ההומניטרי צריך להיות במידה. מים ולחם כן; דלק לכלי רכב שיניעו את משגרי הקסאמים - לא. הישות הזאת חייבת להיכשל. זה חייב להיות מפץ. למען יראו אחיה וייראו.
שנית, החמאס אינו המצאה ישראלית, כמו שהאחים המוסלמים במצרים אינם המצאה ישראלית, כמו שהחזית האיסלאמית באלג'יריה אינה המצאה ישראלית, וכמו שהטליבאן אינו המצאה ישראלית. מדובר בטרנד שהגיע גם אלינו.
שלישית, זה לא פוטר אותנו מאחריות. עשינו יותר מדי מאמצים כדי להחליש את אבו-מאזן. עשינו יותר מדי מאמצים כדי לטשטש את הקו הירוק וליצור מציאות דו-לאומית. זה האסון. זה הזמן להיחלץ ממנו.
האם אנחנו מסוגלים לצאת מהמלכודת? האם אנחנו מסוגלים, סוף כל סוף, לנצל את ההזדמנות כדי להגשים כאן את המדינה היהודית והדמוקרטית ולוותר על חזון הבלהות של "מדינה אחת גדולה", שתהפוך בהכרח ל"מדינת חמאס גדולה"?
לא ברור אם יש פרטנר להסדר בצד ההוא. השאלה היא אם יש פרטנר למדינה יהודית ודמוקרטית בצד הזה.
השבוע הוזמנה טלי פחימה להרצות במכללת ספיר. מכללה מצוינת, ובה סטודנטים ומרצים נפלאים. וגם תפוחים רקובים. המזמין היה מרצה במחלקת הקולנוע שם, אייל סיון, שרק לאחרונה כמעט זכה בתקציב ציבורי להכנת סרט בעל נימה אנטישמית. ראש המחלקה לקולנוע הוא אבנר פיינגלרנט. הוא מתומכי סיון, וגם חתום איתו על מכתב ההזדהות ששלחו אנשי קולנוע ישראלים לעמיתיהם הערבים כשהחלה מלחמת לבנון השנייה. הם מחו במכתבם על "האכזריות" של מדינת ישראל. לא היה במכתב אזכור כלשהו לחיזבאללה. אתם יודעים, הישראלים הללו, ככה סתם, אוהבים להפציץ. משעמם להם.
פיינגלרנט הוא גם דוקטורנט באוניברסיטה בריטית. המנחה שלו שם הוא פרופ' חיים בראשית. ומיהו אותו בראשית? הוא אחד מיוזמי החרם האקדמי נגד ישראל, ומי שמרבה להשוות את ישראל לגרמניה הנאצית. אל דאגה. בראשית לא יחרים את פיינגלרנט. באיזה תפקיד היה בראשית בעבר? דיקן בית הספר לתקשורת, קולנוע ותרבות במכללת ספיר.
למען האמת, אני קצת מתקשה להבין את הג'יהאד והחמאס. הם יורים קסאמים גם לכיוון מכללת ספיר. אלא שמישהו צריך לספר להם ששם, ממש שם, יש סניף של מחלקת התעמולה שלהם. הם השתגעו? יורים לעצמם ברגל?

בשנת 1999 ניהלו מדינות אירופה מלחמה נגד משטרו של סלובודן מילושביץ', מנהיג סרביה. ב-13 במאי נהרגו לפחות מאה אזרחים. גופות ילדים הוצגו בתקשורת העולמית. פצצה אחרת פגעה בבית חולים. פצצה נוספת פגעה בבית אבות. הרשימה ארוכה.
כעבור שלוש שנים, ביולי 2002, ניהלו הפלשתינים מסע רצח חפים מפשע בתוככי מדינת ישראל. אחד מהארכי-טרוריסטים באותם ימים היה סלאח שחאדה. הוא הסתתר בקרב נשים וילדים. בפצצה שחיסלה אותו נהרגו 14 חפים מפשע.
לאירופים ולישראל לא היתה שום כוונה לפגוע בחפים מפשע. אבל יש הבדלים מהותיים. מילושביץ' לא התכוון לחסל את אזרחי צרפת או דנמרק. הוא לא ביצע פיגועים המוניים בז'- נבה או באוסלו. שחאדה עשה זאת. והאנשים שבקרבם הסתתר תמכו בו.
איך הגיבה אירופה? לאירופים היה ברור שמדובר במלחמה. ובמלחמה יש טעויות. הביקורת, אם בכלל, היתה שולית. ובישראל? מקרה שחאדה הפך לעוד כלי נשק בארסנל של מבקשי חיסול ישראל. הנה, יש להם הוכחה שישראל היא מדינה מסוכנת ואכזרית. עמותת "יש גבול" הגישה עתירה לבג"ץ. חמש שנים אחרי החליט השבוע בג"ץ ללכת לכיוון של הקמת ועדת חקירה. האם אנחנו צריכים להיות גאים בכך שאנחנו מוסריים יותר מכל הגויים, או שמא עדיף לומר שאנחנו המטומטמים מכל העמים?
