חרפת התקשורת

בן-דרור ימיני יוצא נגד המתקפה הכוללת של התקשורת על הראיון של ערוץ 2 עם קצב

בן-דרור ימיני | 5/7/2007 8:26

כבר זמן רב לא זכינו לעמדה כל כך ברורה, בוטה, מנומקת – בדיוק אותה עמדה – של שלושת העיתונים היומיים, נגד הראיון שערך ערוץ 2 עם הנשיא היוצא, משה קצב. "ביזיון", "בושה", "בעילה", כתבו שלושת העיתונים, והתחרו ביניהם בתיאורי זוועה על חרפתו של ערוץ 2. ולא סתם, אלא שבניגוד למנהגם, בחרו העיתונים המובילים להעביר את ביקורת הטלוויזיה שלהם לעמוד הראשון. איזו אחידות דעים מופלאה. מדהים, לא כן?

הם צודקים. מדובר בחרפה. תקשורת שנותנת פתחון פה מוחלט, טוטלי, רק לצד מסוים, בלי לשאול שאלות, בלי תהיות, בלי ניסיון לבדוק את העובדות –
היא תקשורת שכולה חרפה וביזיון. לערוץ 2 זה קרה שלשום בערב. היה כנראה הסכם. ראיון בלעדי עם תנאים מוקדמים של שתיקת המראיין. ממש לא בסדר. ממש חרפה.

אלא שיש בעיה. זה בדיוק מה שעשתה התקשורת לאורך השנה האחרונה. מילא ערוץ 2, שעשה את מה שעשה כדי לזכות בראיון בלעדי ובחומרים בלעדיים. לא בסדר, אבל כולם עושים את זה. מה שחמור יותר הוא, שזה בדיוק מה שעשתה התקשורת בשנה האחרונה, אבל מרצון.

רק לפני שבוע היתה לנו כאן מסיבת עיתונאים עם "א' מבית הנשיא", זו האחת שכבר שנה שלמה אנו שומעים רק, ואך ורק, את גרסתה. ומכיוון שלא שמענו מספיק, אז התקשורת העניקה לה פתחון פה אדיר. אין ערוץ שלא שידר את הדברים במלואם. והמתלוננת גם סיפרה לנו שהיא מציעה למוטרדות שלא להתלונן.

אלא שאף אחד מאותם כלי תקשורת לא שאל אפילו שאלה אחת. אף אחד לא התאמץ כדי להשיג את החומרים, שכבר היו בהישג יד. אף אחד לא אמר למתלוננת – סליחה, גברתי, אבל מנין החוצפה שלך לייעץ לאחרות לא להתלונן. הרי את, מלכתחילה, כלל לא התלוננת. לא הלכת למשטרה. לא שאלו אותה שם, במסיבת העיתונאים: איך זה שכל הסיפור התחיל, בכלל, בגלל תלונה של קצב נגדך, ולא בגלל תלונה שלך נגד קצב.

התקשורת מוטה נגד קצב

אבל התקשורת שתקה. שתקה! ואף אחד לא כתב למחרת, בעמוד הראשון, שמדובר ב"ביזיון", ב"בושה", ב"בעילה". כי לתקשורת שלנו ברור בדיוק היכן היא נמצאת. היא קבעה שהיה אונס, שיש 12 מתלוננות, ואולי 120, ויותר מזה לא צריך. מה לה עדויות. מה לה הליך ראוי. מה לה תחקיר וחשיפה. מה לה הגינות. וזו אותה תקשורת שמספרת לנו על "סוללת היועצים" שמלווה את קצב. סליחה? הרי כמעט מיומה הראשון של הפרשה, יועץ התקשורת היחידי – המאוד מוצלח – היה דווקא של אותה זו שהתחזתה למתלוננת, ובעצם אף פעם לא התלוננה.

כדבר הזה עוד לא היה. גם תקשורת מוטה לחלוטין – אבל לחלוטין – נגד קצב, וגם אינספור סיפורי אלף לילה ולילה על "סוללת היועצים" מטעם קצב שמסובבת את התקשורת. סליחה?! אנחנו חיים באותו עולם? וכך זה נמשך ונמשך. וכאשר מתפרסמות עדויות שלא מתאימות לקונספציה, אז ניכר

בתקשורת איזשהו מאמץ קולקטיבי לבטל אותן.

יש לנו אולי הרבה עיתונים והרבה ערוצים, אבל הרוח היא אחת. לכל עדות שיש בה אינסוף סתירות – יש אינסוף הסברים מלומדים. בכל הערוצים. הן רצו עבודה למרות האונס? ככה זה עם קורבנות! יש עדויות סותרות? ככה זה עם קורבנות! הן כתבו לו פתקי אהבה? ככה זה עם קורבנות! הן רצו שוב ושוב עבודה? ככה זה עם קורבנות! אין שום תמיכה חיצונית בעדויות? ככה זה עם קורבנות! אין שאלה ואין תהייה שאין עליה תשובה אוטומטית.

כך לא הופכים את הנשים לבני אדם. כך הופכים אותן ליצורים נחותים, ששום התנהגות רציונלית אינה נדרשת מהן. כי יש תירוץ קבוע: הן קורבנות! לפי ההיגיון הזה, מכאן ואילך יהיה צורך לבטל את הצורך בבדיקה ובחקירה. העונש ייקבע מייד לאחר הגשת התלונה. וכי לזאת ייקרא שלטון חוק? וכי לזאת ייקרא הליך תקין?

כך מחזקים את השוביניסטים הגזענים

מחר יתפרסמו דברים מדהימים בכתבה של עמיתי, קלמן ליבסקינד. כן, מדהימים. זה לא ישנה כלום. התשובה ידועה מראש. לפי הרושם שיצרו כאן ברוני וברוניות ציד המכשפות, אנחנו יודעים מה תהיה התשובה: הנשים שייכות למחלקת היצורים האחרים. הן אינן שוות. הן קורבנות. ושום דבר בהתנהגות שלהן אינו כפוף לכללי ההתנהגות האנושית.

כך מחזקים את השוביניסטים הגזענים, שחושבים שנשים שייכות למחלקת היצורים הנחותים. אמרנו לכן שהן אינן שוות, יגידו הגזענים. ועכשיו התקשורת מתגייסת כדי לאשר שהן אינן שוות.

שנה שלמה שהתקשורת קונה את אותה סחורה, בלי שום בדיקה. שנה שלמה שלתקשורת יש עמדה קבועה ואחידה. ופעם אחת – רק פעם אחת – קרה שערוץ 2 העניק פתחון פה של דקות אחדות למשה קצב. ואיזו התנפלות! איזו הסתערות! ולא, אין לי מילה טובה אחת לומר על משה קצב. אני לא בצד שלו. הייתי נגד בחירתו לנשיא. וגם כשנבחר, פרסמתי מאמר בוטה נגדו. אבל כאשר אני, כעיתונאי, כמשפטן, רואה את ציד המכשפות שמתנהל בתקשורת, אז עולה בי הרהור אפיקורסי. אולי, מי יודע, יש ממש בנאום הבלהות שלו נגד התקשורת.