משהו מפריע לצה"ל באמצע היוגה
חיילים טובים ומילואימניקים מסורים לא מספיקים כדי לנצח במלחמה, צריך גם להתאמן. אך במקביל יש גם מבצעים, ולמי יש זמן לטפח את הכשירות. שטח צבאי
אשכנזי שכבר רגיל מאז נכנס לתפקיד לשמוע את ההערות על פערי המקצועיות והמחסור באימונים בשנים האחרונות, היה עסוק באותו הרגע במשהו אחר. "תנו לראות...זוזו הצידה....יש פה תרגיל...", הוא העיר לצלמי העיתונות שחסמו לו את שדה הראייה לתרגיל במרכז לאימוני היבשה בצאלים, אליו הגיע כדי להציג את התוכנית הרב-שנתית של זרוע היבשה.
מפקד מרכז אימוני האש, אל"מ עמיחי אברהמס, מסביר בלהט לאורחים באוהל מה הם רואים. מה השתנה מאז המלחמה. על מה הניחו את הדגש באימון. מדי פעם מגיח מאחור קצין שריון ראשי, נותן הבלטות למה שנראה בעין, מחייך ללא הרף כאילו הוא מרוצה מהיחס שמקבל החיל בפיקודו, שחטף לא מעט איומים והערות בשנים האחרונות.
אילן המג"ד שנדרש להשיב על שאלות, לא הרפה. הוא רצה להעביר את המסר, התכופף לכיוון ברק, המשיך ודיבר דברים מהלב: "עד סוף השבוע הזה לא נגרד את מה שהיינו לפני חמש שנים. ייקח לנו לא מעט זמן לחזור לכשירות".
לצד הביקורת והדלקת הנורות האדומות, הוא העלה גם נוסטלגיה והדגיש כי מרכז האימונים בימים בהם היה מתאמן עם פקודיו, היה שרוי בתנאים קשים לעומת התנאים המשופרים של היום. "הזיכרונות שלי מהמתקן הנוכחי הם קשים", נזכר. "מאז דברים השתנו מאוד לטובה ואת זה אני אומר לא בגלל שהקצינים יושבים פה".
אשכנזי ניסה לרכך את האווירה ושאל אותו תוך התרפקות על ימים עברו: "שריונר, איפה
בדיוק כמו שאמר המג"ד, יש דברים שמשתנים. כמו הטסטר שהופך לאולר לדרמן, מתוחכם ומשופע באופציות לסייע לתקלות קטנות. אבל זה לא מספיק. בדיוק כמו בצה"ל. דברים משתנים, אבל לא הכל. צה"ל התחדש בתחומים רבים, רכש מערכות מתקדמות, אבל יש תחומים שהצבא עצר בהם מלכת.
מאז כניסתו לתפקיד, חורש הרמטכ"ל את הארץ לאורכה ולרוחבה. יורד לשטח, מתחכך בלוחמים ובמפקדים. מעיר להם הערות שרק כבשה היתה יכולה להעיר. שואל שאלות שרק כבשה יכלה לשאול את העדר. אבל יש דברים שרק הזמן יעשה את שלו, כדוגמת כמות האימונים שצה"ל יעבור כדי להחזיר את הצבא לכשירות. למרות הפערים שנחשפים בשטח, עושה רושם שהרמטכ"ל נהנה מכל רגע. הוא מבחינתו עסוק בלהריץ את צה"ל על פס האימונים מהר וכמה שיותר.
גם שר הביטחון לא משתעמם לרגע. הוא עומד כשחולצת ה"פולו" השחורה שלו מחוץ למכנסיו, נעליו איבדו את הברק מרוב אבק והוא מצביע לעבר המפקדים בקהל ושואל שאלות מקצועיות, לא שאלות חברתיות. "קום...מה שמך? מה תפקידך? איזו תעסוקה ביצעת לאחרונה? מתי בוצע האימון האחרון? מה הספקתם באימון? כמה פגזים יריתם?", הוא יורה לעברם.
יש תחושה של קצב אימונים גבוה. חלק מהמפקדים מרגישים שהם מחלצים עצמות אחרי שנים של ניוון שרירים, ולכן המפקדים בשטח עושים את מרב המאמצים כדי להספיק כמה שיותר מהזמן שהוקצב, אך הדאגה מהעתיד נשארת. סא"ל יאיר טנא, מג"ד במילואים, קם ומסביר כי "בימי המלחמה החלפנו סדירים בתעסוקה מבצעית ליד רמאללה. הגדוד לא התאמן על טנק במשך שבע שנים. נקווה שהאימון בפעם הבאה זה לא יהיה בעוד שבע שנים".
בשורה השנייה לפני הסוף יושב בקהל קצין בדרגת רס"ן, רחב כתפיים, עטור זיפים וחוגר פאוץ' הקשור היטב לבטן. הוא ניסה לבאר בדרכו שלו את מה שמתרחש עכשיו בשטח. "מה שקורה עכשיו בצה"ל זה כמו בשיעור יוגה", הוא מתפייט. "בא המדריך ואומר לך: אתה חייב להתרכז בשיעור היוגה כדי להשיג כמה שיותר אפקטיביות. אבל מצד שני, יש לך ילדים שלא עוזבים אותך ומקישים בדלת. יש לך פלאפון שאסור שיהיה כבוי ועבודה על הראש. יש לך משימות.
"אותו דבר בצה"ל. אתה רוצה להתאמן, אבל אתה לא יכול להתנתק מהם לגמרי. מבצע אחד באיו"ש או בעזה ישבש את כל הכוונות הטובות של האימונים להחזיר אותנו לכשירות כמו פעם. תלכו לשם, תלכו לפה. צה"ל טוב בלהפר הבטחות. חייבים להתאמן. זה ייקח הרבה זמן. זה יהיה קשה. אבל זה חייב לקרות. אפילו רק כדי לגבש את החבר'ה במסגרת אחת".
הרמטכ"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי, יודע היטב שכמות החלודה שהצטברה בקרב חיילי המילואים לא תרד בקלות ויידרש לכך זמן, תקציב ושמירה על רמת מוטיבציה בקרב חיילי המילואים שיצטרכו להתייצב פעם אחרי פעם ב"התנדבות".
נא להמתין לטעינת התגובות
