כשגולני מחאו כפיים לשריון
5 מחבלים הרוגים הספיקו כדי שחיילי החי"ר יפסיקו את הארוחה ויעשו כבוד לאחראים לכך. גם בשטח כבר מבינים כמה ולמה חשוב החיבור. שטח צבאי
בשנת 2005 עברה חטיבה 401 הסבה מטנקי המג"ח המיושנים לטנקי מרכבה סימן ארבע המתקדמים - קפיצה של כמה דורות בבת אחת. לוחמי החטיבה היו בחזית הלחימה במלחמת לבנון השנייה. זה עלה להם ב-12 הרוגים וב-66 פצועים.
מצד אחד, עוצמת האש הגדולה שהביא איתו הטנק הוכיחה את עצמה, אך מנגד התברר במלחמה כי למרות המיגון העוצמתי, הטנק נותר פגיע מול טילי נ"ט מהמתקדמים בעולם.
בכירי החיל מחו בזעם על שימוש לא נכון שנעשה בטנקים המתקדמים, ועל משימות לא הגיוניות שהוטלו על הלוחמים בשטחי הלחימה. עוד בימיה הראשונים של הפשיטה הקרקעית במלחמה בקיץ הקודם טענו קציני שריון בכירים כי הפקודות לגדודי החיל נבעו מחוסר ניסיון ומאי-הכרה של יכולות הטנק. "מכלי שאמור לייצר אש אדירה ולפגוע לא רק בטנקים של האויב, הפך הטנק ל'מונית ממוגנת' בלב הכפרים השיעים של דרום לבנון", אמרו גורמים בשריון.
המסקנות הופקו ומרבית הלקחים כבר מיושמים, כפי שניתן להתרשם בשטח. גדודי חי"ר פועלים באימונים תחת פיקוד חטיבת שריון, ולהיפך. ההסבות לשריון בקרב תפקידי הפיקוד הבכירים כבר לא יהיו כבשנים האחרונות והמפקדים יידרשו להכיר היטב את הכלים.
מבחינת בכירי החיל, הבלטת הפעילות של השריון עומדת בראש סדר העדיפויות - במיוחד לאחר מלחמת לבנון השנייה. לעומת חילות אחרים, קיימת רק ירידה קלה מאוד במוטיבציה לשרת בחיל השריון, ובאגף משאבי אנוש מסבירים זאת בהתעצמות של החיל. אך את המפקדים בשטח זה לא מעניין. הם מעוניינים בנוער איכותי בכל גיוס, ולכן חוששים מזליגה של נוער כזה לחילות אחרים.
בצל ה"ספינים" וכותרות העיתונים, השטח מדבר בעד עצמו. כיום אין שום פעילות לאורך רצועת עזה שלא כוללת את
בנוסף לכך, התצפית הקבועה באמצעים שנושאים הטנקים מסייעת לאבטחת הכוחות גם מרחוק ומשרה ביטחון רב על החי"רניקים שמתחפרים בשטח ומתקדמים לעבר היעדים. ההצלחות באות על רקע הבנה והכרה של שני הצדדים - החי"ר והשריון.
אלא שהגזרה מטעה. רצועת עזה שינתה את פניה. כיום הפך האיום בטרור פלשתיני למשמעותי יותר, ומול כוחות צה"ל עומד "צבא החמאס" שמשתמש בטילי נ"ט מדויקים יותר, בכמויות גדולות יותר ועם כוחות מאומנים בהרבה. תם עידן המחבלים שמחזיקים אר-פי-ג'י ומתפללים שהטיל ישוגר לכיוון המטרה.
בתקופה שבה מצליח חמאס להבריח מדי חודש למעלה מ-10 טון חומר נפץ תקני לתוך הרצועה, השטח הופך למרחב של "אתרי מטענים" מסוגים שונים. כמות הנפגעים שקציני אוגדת עזה סופרים בחמ"ל אינה דבר מובן מאליו, ובפיקוד דרום חוששים גם מהצלחות בצד של היריב.
סוג הלחימה הזה מותיר את לוחמי השריון בדילמות לא פשוטות: רק השבוע, באחת ההסתערויות לעבר מחבלים סמוך לגדר, החליט אחד החמושים להיכנע בפני "נוהל דריסה" שהפעיל הטנק שמולו. הרים ידיים. הניח את הנשק.
הלוחמים בטנק בחרו לעצור אותו ולהעביר אותו לישראל - המידע שמחבל שכזה יעביר לידי השב"כ בחקירה הוא חשוב, ומשאיר את המודיעין בתמונה. אלא שהמחבל שנכנע יכול היה להתגלות כנושא חגורת נפץ על גופו, או לשמש כמעין הטעיה.
המתח ביו הרצון לבלום את הטרור ו"להשכים להרוג את הבא להרגך", ובין הצורך להימנע מהרג, קיים תמיד. מקרים כאלה מחדדים את רמת המוסר והערכיות של הלוחם, גם כשהוא יושב בכלי האימתני, טנק המרכבה סימן ארבע.
מדי שבוע מתפרסם כאן הטור "שטח צבאי" של אמיר בוחבוט, כתב nrg מעריב לענייני צבא וביטחון. "שטח צבאי" מתייחס לסוגיות הביטחון של ישראל מזוויות אחרות מאלה שאנו קוראים עליהן במשך השבוע, כדי לנסות ולהבין מה עומד מאחורי ההחלטות והמהלכים שמשפיעים על בטחונה של מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
