עמוק בבוץ

איתמר שחר חושב שהרעיון לנתק חשמל ומים לרצועה יכול להיוולד רק במוחם של מנהיגים כושלים

איתמר שחר | 9/9/2007 16:30

1,400,000 תושביה של רצועת עזה נתונים כבר 40 שנים לחסדיהן של ממשלות ישראל השונות ושל הגנרלים עושי דברן. במשך 27 השנים הראשונות, הכיבוש היה טוטאלי: מי שבנה בית ללא אישורם של שלטונות הכיבוש – ביתו נהרס; מי שאמר משהו שלא מצא חן בעיני אנשי השב"כ – נאסר, פעמים רבות ללא משפט; כל התארגנות פוליטית של תושבי הרצועה נרדפה על-ידי השלטונות הישראליים. במצב כזה, האם מישהו מתושבי עזה יכול היה לחלום על הקמתם של שירותים ציבוריים או תשתיות עצמאיות? בשנת 1999 הצליחה הרשות הפלשתינית הצעירה להקים את תחנת הכוח הראשונה ברצועה, שסיפקה כ-40% מתצרוכת החשמל של תושביה. 60% הנותרים סופקו על-ידי ישראל, כפי שהיה בשנות הכיבוש הקודמות.

ביוני 2006, כשנה אחרי ש"התנתקה" מרצועת עזה, החליטה ישראל להפציץ את תחנת הכוח שהקימו הפלשתינים, ומאז, 1.4 מליון תושבי עזה יכולים להשתמש בחשמל רק במשך שעות בודדות בכל יום. משרד החוץ הישראלי מספר לכל מי שעדיין לא מאס בתעמולה השקרית שלו שמאז ההתנתקות ישראל אינה אחראית למתרחש ברצועת עזה, אולם הדיפלומטים הישראלים "שוכחים" לספר על מכונות הדיאליזה החשמליות שמפסיקות לפעול בבתי החולים בעזה כתוצאה ישירה של פעולות ישראל.

לאורך שנים, בוחרים המנהיגים הישראלים להוביל אותנו בדרך ללא מוצא של אלימות ודיכוי כלפי הפלשתינים, דרך שאת תוצאותיה אנו רואים בירי הקסאמים המתמשך כלפי שדרות. כשלילדים הפלשתינים אין חשמל בכיתות הלימוד, ובשבוע בו חמישה ילדים פלשתינים נהרגו בהפצצות של חיל האוויר הישראלי – האם ניתן להתפלא כי ישנם פלשתינים שמנסים למנוע מילדי שדרות לחזור בשלווה לבית הספר?

בעוד שגם רוב הציבור הישראלי וגם רוב הציבור הפלשתיני כבר מסכימים מזמן כי רק פתרון של הפסקת הכיבוש וכינון שתי מדינות עצמאיות זו לצד זו יביאו להפסקת האלימות, ההנהגה הישראלית מעדיפה להשניא את הישראלים על הפלשתינים ולהפך, ולתקוע את כולנו עמוק עוד יותר בבוץ הסכסוך המתמשך.

מתחרים על השפל המוסרי

כמו תוכנית אירוח טלוויזיונית שלא מצליחה להביא מספיק רייטינג, שריה של ממשלת ישראל מתחרים ביניהם לאיזה שפל פוליטי ומוסרי הם מסוגלים לרדת כדי לזכות בחזרה באהדה האבודה של הציבור. חיים רמון, כנראה מתוסכל מכך שנאסר עליו להמשיך ולתחוב את ידיו מתחת לחולצותיהן של הנשים העובדות במשרדו, מציע לתחוב את ידה הארוכה של ישראל לכל בית ברצועת עזה ולהפסיק שם את זרם החשמל.

אביגדור ליברמן, שהורשע בהכאתם של שני ילדים בני 12 המתגוררים בסמוך לביתו, מציע למנוע מילדי רצועת עזה את האפשרות לשתות מים מהברז או להתקלח. ומה אכפת לשר הביטחון אהוד ברק לקבל את

ההצעות הללו? לאחר חמש שנות מנוחה בהן הרוויח 30 מליון שקל, ממרומי המגדל שהוא חי בו בצפון תל-אביב - קצת קשה לשמוע את זעקותיהם של ילדי עזה, שיותר ממחציתם סובלים מתת תזונה.

לא ניתן להגדיר במילה אחרת מאשר "ברבריות" את עצם העלאת הרעיון לגזור על 1.4 מליון בני-אדם חיים ללא מים וחשמל - שהם חיים שאינם חיים. הברבריות הזו אמורה להוות סימן לאזרחי ישראל כי מנהיגיהם והדרך הכוחנית שהם מציעים פשטו כבר מזמן את הרגל. הציבור הישראלי חייב להצמיח מנהיגות חדשה, שתסיים את הכיבוש בעזה ובגדה המערבית, ותוביל את שני העמים סוף סוף לעתיד שיש בו תקווה.

הכותב הוא פעיל פוליטי וחברתי.