אסון קולומביה
פרופ' אמנון רובינשטיין סבור שאונ' קולומביה טעתה כשהתירה לנשיא איראן לנאום במעטה חופש הביטוי
חופש הביטוי - עקרון חשוב ונשגב של כל משטר דמוקרטי - נדון בדרך כלל במקרים של צנזורה או של דיכוי הביטוי: אדם, או עיתון, מפרסם משהו, ומישהו אחר מבקש לסתום לו את הפה. אלו היו המקרים שהובאו בפני בתי המשפט של ארצות הברית ושל ישראל. הצנזורה וסתימת הפיות צומצמה מאוד בשני בתי המשפט העליונים של שתי המדינות. לכולם יש חופש ביטוי. גם לרוצחים סדרתיים.
השאלה שהתעוררה במקרה שלנו, אינה כלל עניין של צנזורה ולא של סתימת פיות, אלא של מתן גושפנקא אוניברסיטאית לדעות שכבר בוטאו וקיבלו תהודה עולמית. לרוצח הסדרתי יש חופש ביטוי, אך אין לו זכות להיות כאורח של אוניברסיטה קולומביה.
כאן העניין הוא של שיקול דעת ולא של חופש ביטוי, ושיקול הדעת של הנהלת האוניברסיטה היה פגום לחלוטין. מדוע? משום שהניסיון מוכיח שדיקטטורים לא יודעים כיצד לפרש את האותות שהם שומעים בעולם הדמוקרטי הזר להם.
קשר טפשי לחלוטין
ערב מלחמת העולם השנייה, קיבלה הסתדרות הסטודנטים של אוניברסיטת אוקספורד החלטה שלא "להילחם למען המלך והמולדת". גם אוקספורד, כמו קולומביה, היא אוניברסיטה חשובה מאוד. היטלר שמע על ההחלטה הזו והיא חיזקה בו מאוד-מאוד את אמונתו שהמערב הדמוקרטי רקוב ולא יילחם על חירותו, כך היתה להחלטה זו השפעה בלתי יחסית על צעדיו המלחמתיים של הרודן
בסופו של דבר, לא היתה כמובן שום השפעה לקשקשת האוקספורדית ובוגריה, שנפלה במלחמת הגבורה של בריטניה נגד צבאותיו של היטלר, אך הנזק כבר נגרם. נזק דומה יכול להתרחש כאן - למרות הדברים החד-משמעיים שהשמיע נשיא האוניברסיטה, לי בולינג'ר, באוזני אורחו. כל קשר בין עניין זה לחופש הביטוי, הוא לא רק מקרי, הוא גם טפשי לחלוטין.
פרופ' רובינשטיין דחה את הזמנת האוניברסיטה להשתתף במפגש עם אחמדינג'אד
נא להמתין לטעינת התגובות
