זיכרונות מ-15 שנות לחימה ברצועת עזה
כמפקדים בחטיבת גבעתי מלווים גיא ביטון ויוסי דרור את הנעשה בעזה עוד מימי שירותם הסדיר. הם גאים בערכיות צה"ל ובהתאמות שביצע מול ארגוני הטרור. שטח צבאי
רגע לפני שהם מקבלים תפקידים חדשים, נזכרים השניים בימים שבהם היו מסתובבים בעזה עם כומתה על הראש ואלה ביד, כי פלשתינים חמושים היו אז מחזה חריג. מאז צברו ביטון ודרור 15 שנות ניסיון של לחימה בטרור הפלשתיני.
זמן קצר לאחר מלחמת לבנון השנייה נשלחו ביטון ודרור ביחד עם יחידותיהם להשתלט על העיירה בית חנון בצפון הרצועה, במסגרת מבצע "ענני סתיו". זו היתה הפעם הראשונה מאז 1967 שצה"ל השתלט על עיירה ברצועה.
כ-3,000 פלשתינים נחקרו בשטח, חלקם הועבר לחקירה במתקני השב"כ בחשד לפעילות טרור, 60 מחבלים נהרגו ועוד מאות נפצעו. החמאס, שהרגיש חסר אונים, הבריח חלק ממחבליו לאחר שהתחפשו לנשים, וכשראה את הלחץ האדיר של צה"ל שלח לעבר חיילי גדוד שקד של גבעתי סבתא ל-20 נכדים, בת 50, כדי להתפוצץ על הלוחמים. מידע מודיעיני של השב"כ וערנות של הלוחמים, סיכלו את הפיגוע.
"היא באה כביכול לבקש עזרה מהחיילים" הסביר סא"ל ביטון, "החיילים הבינו שמשהו לא בסדר אבל אף אחד לא התכוון לפגוע בה. מפקד הכוח היה בדילמה איך להרחיק אותה. בסוף השליכו לעברה רימון הלם כדי להרחיק אותה, וכתוצאה מכך המטען שהיה עליה התפוצץ".
אחרי המבצע המאסיבי בבית חנון, שבא בעקבות שיגורי הרקטות לעבר שדרות שמרו לוחמי גבעתי על רצף מבצעי - מבצעים בני 12 עד 24 שעות, שבהם נהרגו 15-6 מחבלים בממוצע למבצע. באותה תקופה רשמו לזכותם לוחמי גבעתי חמישה מבצעים בפאתי קן הצרעות - ג'בליה, ואזור התעשייה של בית חנון. באותם מבצעים נהרגו 12 מחבלים.
יומיים לפני סיום רצף המבצעים ברחבי רצועת עזה, נהרג
לאחר רגע של מחשבה משנה ביטון את כיוון השיחה. "קיימת התקדמות של החמאס בלחימה מולנו ללא ספק. לצד זה החיכוך עם האוכלוסיה גדול יותר. מה שמייצר עבורנו לא מעט דילמות", הוא מסביר. "החמאס נותן להם לאכול אז הם עם החמאס. בכנות, אנחנו לפעמים לא היינו יורים לעבר מחבלים מחשש לפגוע בבלתי מעורבים, עד כדי בריחה של מחבל. ממש מגבילים את הטנקים".
זוהי עזה. כגודל השטח מגדר המערכת ועד ללב העיר, כך גדולות הן הדילמות שעמן מתמודדים לוחמי צה"ל. ברגע האמת מה שמסייע לך הוא החינוך מהבית ומהיחידה. "הם ממש משתמשים בילדים. רצים עם ילדים מול העיניים שלך כדי שלא תירה עליהם. הם חוצים כביש בריצה עם ילד בידיים, וזו דילמה לצלף או למי שנותן אישור ירי".
יוסי וגיא מהנהנים בראש ומסכימים שמרבית האוכלוסיה באזורי הלחימה הם תומכי חמאס. האזרחים שמתגוררים בבתים סמוכים לגדר מעבירים מידע באופן הכי פרמיטיבי למחבלי החמאס, מרגע כניסת כוחות צה"ל.
סא"ל יוסי מחייך בציניות ומספר כי "ילד קטן לכאורה נשלח לבית הספר, אבל בשורה התחתונה הוא הולך להעביר מידע על איפה אנחנו נמצאים ומצביע על הבית שלנו. זה צד אחד של המטבע ומה עם הדאגה לאוכלוסיה. מה עם דילמת העוצר? אחרי 24 שעות, האנשים צריכים לאכול? מה עושים?".
כיף להתרפק על העבר. נעים להיזכר בתקופת השירות הסדיר וכשגיא ביטון עושה את זה הוא נזכר שכלוחמים מצאו הוא וחבריו רובה קלאצ'ניקוב מתחת למעיל של פלשתיני בעזה, אירוע שהוגדר על ידי מפקדיו כ"הישג אדיר".
"בימים שאני הייתי לוחם בשירות סדיר הם לא היו נלחמים, והיום הם באים להילחם איתך בחוליות", הוא אומר. "אתה שומע מ"פ שלהם נותן פקודות למ"כים לתקוף בית. יש להם היגיון בדפוס הפעולה. יש להם ערך לפינוי פצועים. מתנהגים ממש כמו צבא".
כשאתה מבקש מיוסי, מג"ד "צבר" היוצא להמחיש את ההבדל בין הגדה המערבית לעזה, הוא מספר כי "חצי שנה היינו באיו"ש ורשמנו כמויות בלתי נתפסות של מעצרים". גיא קוטע את דבריו ומסביר בחיוך: "חששנו שנהיה אגרסיביים מדי. באיו"ש הם לא יורים אר.פי.ג'י ואין לך טנקים. במהלך הפעילות הם בורחים כמו שפנים לתוך הקסבה של שכם. בעזה הלחימה היא אחרת, היא הרבה יותר עוצמתית. מרגישים את זה. גם בכמויות וגם באיכות הלוחמים".
יוסי מתרווח בכיסא ואומר ברצינות כי "אני חששתי משאננות יתר של מפקדים ולוחמים באיו"ש. בהתחלה זה היה מדהים. אתה דופק להם בדלת והם יוצאים למעצר. בעזה הם לא מסגירים את עצמם. בשלב א' הם יורים עלייך. מה יהיה אחר כך אף אחד לא יודע".
לדבריו, "באיו"ש החיים טובים. יש להם מה לקנות בחנויות. בעזה אין להם מה להפסיד. הם נלחמים בטירוף ובאגרסיביות. הם יוזמים התקפות נגדך. בעזה הם מנסים לחדור את הגדרות. בעזה יוזמים, לא מגיבים. זה אופי של צבא בהתהוות".
"אני פיניתי ילדה בגיל של הבת שלי עם כדור בבטן", מספר גיא ביטון, "הצלנו לה את החיים. מחבלים נהרגו באותו קרב אבל אתה רואה את הדמעות של המשפחה שלה. את העצב של התושבים העזתים אחרי המקרה וזה מקשה עלינו מאוד כבני אדם".
יוסי זוכר היטב מקרה אחד מהלחימה בבית חנון במהלך קרב עיקש עם מחבלים. כרזו להם לצאת מהבית. תוך כדי הקרב נשמעו צעקות של ילדים. "חששנו שהרגנו אזרחים ולבסוף התברר שפצענו תינוק. הוא דימם בידו. זה אזור שלפני דקה ירו ממנו מחבלים על כוחותינו. כמובן שהגשנו לתינוק סיוע רפואי במקום".
לדבריו, "הערכיות הזו משאירה אותנו שפויים. הערכיות הזו עולה לנו בנפגעים. שומרת אותנו בפרופורציה. מאוד קל להידרדר ולהוריד את בית חנון בגלל קסאמים, זה הכי קל. קל להרוג כמויות אדירות של מחבלים. אבל צריך לחשוב אחרת ואני בטוח שמה שצה"ל עושה היום ברצועת עזה זו הדרך הטובה ביותר לפי המצב הנוכחי".
יוסי מדגיש את הצורך בנוכחות צבאית ברצועה ואומר כי "כל זמן שאנחנו פה, לא יורים על שדרות. אבל לכל דבר יש מחיר. צה"ל פועל טקטית נכון. לא חוששים לצאת לפעולה של כ-2 ק"מ מהגדר. זה ברור גם למ"פים וגם לחיילים". הוא מוסיף, כי "אנחנו בהחלט גוברים עליהם. אנחנו יותר טובים מהם, גם בטכנולוגיה וגם במשמעת ובמקצועיות".
זה היה הסיפור של שני מפקדי גדודים שמייצגים את לוחמי החטיבה הסגולה. אלו ששוקעים עמוק עמוק בכל מה שקשור לרצועת עזה. גיא שמונה לתפקיד בבית הספר לפיקוד טקטי של זרוע היבשה אומר לסיכום, כי "המטרה היא לגרום להרבה מפקדים להבין מה קורה בעזה. זה שחטיבת גבעתי נמצאת שבע שנים בלחימה בעזה - מה המשמעויות של זה. החטיבה הזו קובעת סטנדרטים כל פעם מחדש".
בימים שבהם מתחזקת ההנחה הרווחת שהעימות הרחב מול ארגוני הטרור בעזה הוא בלתי נמנע, צריך תמיד לזכור את האירועים שמלווים את הלוחמים. לזכור את הסיפור של גיא ויוסי כדי שלא נהפוך מלוחמים למשהו שלא נדע איך לישון איתו בלילות. לכל דבר יש מחיר.
נא להמתין לטעינת התגובות
