הנקמה המתוקה של דונלד טוסק
דונלד טוסק הפסיד לפני שנתיים בקרב על נשיאות פולין ללך קצ'ינסקי. השבוע הוא נקם כשניצח את האח התאום ירוסלב ונבחר לראש הממשלה הבא
טוסק, בן 50, נשוי ואב לבן ולבת, נולד בעיר הנמל גדנסק שבצפון פולין, בה נולדה גם ההתנגדות לשלטון הקומוניסטי. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת גדנסק וכבר בסיום לימודיו בחר לכתוב את עבודת הגמר שלו על יוזף פילסודסקי - מנהיג האומה הפולנית, דיקטטור, ומפקדו העליון של הצבא הפולני בין 1926-1935. כבר אז ראה טוסק את עצמו כמנהיגה של פולין באחד מן הימים, כפי שסיפר בראיון שנערך איתו לפני הבחירות.
את דרכו הפוליטית החל טוסק במפלגת "איגוד החופש", מפלגה ליברלית שהוקמה ב-1994 ושהיתה קשורה באופן הדוק לתנועת "סולידריות" של לך ולנסה, שהיתה פופולרית מאוד באותם ימים. המפלגה דגלה במדיניות כלכלית של שוק חופשי ותחרותי, ללא התערבות ממשלתית, ומתן חופש מוחלט לבעלי עסקים. הערכים האלו נטמעו היטב בטוסק עד היום, וכאשר הוא נבחר השבוע לראש הממשלה הוא מיהר להצהיר כי אחת המטרות הראשונות שלו תהיה פתיחתו של השוק הפולני לתחרות ותמיכתו במדיניות כלכלה ושוק חופשיים.
בשנת 2001, לאחר שטוסק התמודד על ראשות מפלגתו ונוצח, הוא החליט לפרוש מ"איגוד החופש" ולהקים מפלגה חדשה. הוא גייס שני חברים קרובים, אנדז'יי אולחובסקי וומאצ'יי פלז'ינסקי, ויחד הם הקימו את תנועת "הפלטפורמה האזרחית". אגב, אמצעי התקשורת בפולין כינו מדי פעם בבדיחות את שלושת החברים בכינוי "3 הטנורים", כינוי שאומץ בחיבה גם על ידי תושבי פולין. חבריו של טוסק נטשו את המפלגה בין השנים 2005-2001 במהלך כהונתה בפרלמנט והותירו את טוסק כמנהיגה הבלעדי.
לטוסק כבר היה ניסיון בהתמודדות מול האחים לבית קצ'ינסקי כאשר ניצב מול לך קצ'נסקי בבחירות על תפקיד נשיא פולין ב-2005, אולם אז, בניגוד לשבוע, התחרות הסתיימה בכישלון חרוץ.
הבחירות
את המהפך המדהים מייחסים פרשנים בפולין גם לעובדה כי במהלך הבחירות נטען על ידי אחד מעוזריו הבכירים של קצ'ינסקי, יאצק קורסקי, כי אביו של טוסק שירת כחייל בצבא הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה בגדנסק - שנקראה באותם הימים "דנציג" והיתה שייכת לגרמניה - מה שלדעתם של אותם הפרשנים השפיע על דעת הקהל הפולני והטה את הכף לרעתו של טוסק.

ראש הממשלה הנבחר הוא חסיד גדול של כלכלה חופשית ושוק פתוח, וכבר הצהיר כי בכוונתו לערוך רפורמות גדולות במדיניות הכלכלית של פולין, כמו גם במדיניות החוץ. בין המשימות המיידיות העומדות לפתחה של הממשלה החדשה בראשותו נמצאים בחינת האפשרות לאמץ את היורו כמטבע הרשמי במדינה מוקדם מהצפוי (כעת ההערכות מדברות על 2012 כשנת המעבר ליורו בפולין), הפחתת המיסים.
אולם נראה כי אחת המשימות המרכזיות של טוסק תהיה החזרת כשני מיליון אזרחים פולנים, בעיקר צעירים שסיימו את לימודיהם באוניברסיטאות, שנסעו לחפש את מזלם, ואת הכסף הגדול, במדינות אחרות, בעיקר באנגליה ובאירלנד. רובם של הצעירים האלו גם טרחו וחזרו השבוע לפולין על מנת "לסלק" כדבריהם את קצ'ינסקי מהשלטון, לאחר שהם ראו בו את האשם בכך שהם נאלצו לעזוב את מולדתם ולרעות בשדות זרים. חלקם אף הגדירו זאת במילה "נקמה".
משימה חשובה נוספת עליה יצטרך טוסק לתת את הדעת בדחיפות היא שיקום היחסים עם האיחוד האירופי. פולין נחשבת למדינה המזרח אירופית הגדולה ביותר באיחוד ובעלת מעמד מיוחד, אולם גם כ"עושה צרות סדרתית". במהלך השנתיים בהן שהה בשלטון, הספיק ירוסלב קצ'ינסקי להיקלע למספר עימותים קשים עם מדינות האיחוד, כאשר הידוע מכולם נסב סביב חוקת האיחוד האירופי החדשה, אותה ביקשה גרמניה (שהיתה אז נשיאת האיחוד) להעביר, ונתקלה בהתנגדות עזה מצד פולין. גם לפני מספר שבועות הטילה פולין וטו על הצעת החלטה של איטליה לקבוע יום מחאה אירופי נגד עונש המוות.
כמו כן הודיע טוסק כי הוא מתכוון לשפר את הקשרים הפוליטיים עם רוסיה, שהידרדרו לאחרונה לשפל חסר תקדים בעקבות הסכמתה של פולין להציב בשטחה מערכת טילים אמריקנית, דבר שעורר את זעמה של מוסקבה שראתה בכך איום ישיר עליה, ואף הוביל את פוטין לשגר איומים מרומזים לכיוונה של פולין.
טוסק, בניגוד לקודמו, נחשב כאדם בעל השקפות ליברליות ופתיחות רבה יותר לתרבות המערב, וכמי שדוגל בסובלנות והבנה לזולת, וזאת בניגוד לקצ'ינסקי שנחשב לאדם בעל דעות מיושנות שדוגל עדיין בערכים קתולים דתיים. הוא גם ידוע כהומופוב, לאחר שהתבטא מספר פעמים בגנות האוכלוסייה ההומו-לסבית במדינה, ובאחד מנאומיו אף כינה אותם כ"סכנה לאנושות".
ראש הממשלה החדש גם נחשב לידיד ותומך גדול של הקהילה היהודית במדינה, ומעורר ציפיות ותקוות רבות שיצליח להפחית את כמות גילויי האנטישמיות והדעות הקדומות כלפי יהודים שעדיין קיימים בפולין. קצ'ינסקי עצמו ניהל גם הוא מערכת יחסים טובה עם הקהילה היהודית, אולם במקביל שיתף פעולה בממשלתו עם רומן גיירטיך, פוליטיקאי שנוי במחלוקת הידוע באמירותיו האנטישמיות כלפי היהודים.