קצת יותר משמעת אולי היתה מצילה את יריב
אולי אם באוגדת עזה היו נלחמים באמת גם בתאונות ומפקדיו היו מקפידים על משמעת, סמ"ר יריב אמיתי היה בחיים. מפקדים, ותרו על ה"פוזה". שטח צבאי
ההערה של הרמטכ"ל גרמה למבוכה בקהל. את המבוכה ניסה אשכנזי להפיג בחצי חיוך, אבל זה לא בהכרח עזר. תוך שניות ספורות כל המשקפיים, בשלל צבעים, כבר לא נראו באופק של אשכנזי. המח"טים אפילו נמתחו לכבודו בכיסאות. תקראו לזה אקט מנהיגותי או הערה כדרך אגב, זה לא משנה. לאשכנזי חשובה המשמעת. פחות ה"פוזה", בלשון הגולנצ'יקים, ויותר משמעת.
ממשמעת מתחיל הכל. גם כשנהרג השבוע לוחם חטיבת גולני, סמ"ר יריב אמיתי ז"ל, בהתהפכות ג'יפ האמר צבאי סמוך לרצועת עזה חשבתי על משמעת. המשמעת של נהג ההאמר. "מדובר בכביש חדש", הסביר קצין באוגדת עזה, "זאת אומרת שהנהג נסע עליו מספר פעמים בחודש האחרון. את הסיבוב הוא הכיר - הוא עבר בו מספר פעמים, כך שהפתעה לא היתה פה".
הרמטכ"ל ירד לרזולוציה של משקפי שמש על ראשי מפקדי החטיבות. לאיזו רזולוציה ירד מפקד המחלקה של סמ"ר אמיתי, או סגן מפקד הפלוגה, או מפקד הפלוגה, או הסמג"ד? בסוף זו המשמעת שעושה את ההבדל.
לוחמים בגדוד של אמיתי סיפרו כי הנהג עמו נסע חזר מחופשה בבית. לפני שיצא הסיור לשטח היה לו זמן לנוח. זאת אומרת שעומס של משימות על הנהג לא היה במקרה הזה. הציר היה סלול, לא אספלט. "הרכב התהפך שלוש פעמים", מדגישים גורמי צבא באוגדת עזה. הכיצד? למה ללחוץ על הבלמים בחוזקה באמצע סיבוב? רכב ארבע על ארבע לא "זורק תחת". כשלוחצים על הבלמים שלו באמצע סיבוב הרכב כולו נזרק מהציר.
פניתי לדובר צה"ל בבקשה לקבל נתונים על מספר תאונות דרכים שהיו בשנים האחרונות באוגדת עזה כדי לבדוק אם אפשר לראות איזו מגמה באזור. אבל בדובר צה"ל הסבירו שאין להם נתונים על פי גזרה אלא רק על פי שמות היחידות שפועלות בשטח. כל קצין יודע שכדי לזהות נקודת תורפה בטיחותית יש למפות את השטח, ולא את אנשי היחידה.
באזור אחר ניסו להילחם בתאונות הדרכים
אל"מ לרדו, ש"בילה" תקופה ארוכה בצילו של מפקד אוגדת עזה לשעבר תא"ל במיל' שמואל זכאי, הבין שכדי לנצח את האויב יש להניח לעיתים את האגו בצד ולהילחם. כך גם היה במקרה הזה.
שמרלינג ביצע חמישה חודשים של עבודה סיזיפית בשטח, כולל סתימת בורות בצירים מחשש להתהפכות, תליית שלטים מבהילים, העברת תדריכים, מיפוי נקודות תורפה בשטח, ביצוע ביקורות בשטח בשעות ובמקומות לא הגיוניים. התוצאות הורגשו היטב בשטח: כמות התאונות באזור ירדה בכ-50%.
כשהפרויקט אמור היה לעבור לאוגדת עזה, מישהו חסם אותו. מישהו החליט שאוגדת עזה לא צריכה "עזרה מבחוץ". למה זה קורה? קצינים בזרוע היבשה טוענים כי לפעמים לא נעים לתחקר עד תום ולהוציא את כל האמת החוצה, מחשש שמפקד היחידה ייראה חלש.
למה לאל"מ לרדו זה לא הפריע. "אין לו (ללרדו – א.ב) משחקי כבוד ואגו", מסביר שמרלינג. "הוא קצין ערכי. מאוד ישר. אין. לו קומבינות. הכל מקצועי". המפקדים צריכים להבין שאין להם את הפריבילגיה למשחקי כבוד. הם עוסקים בחיי אדם.
חקירת התאונה בה נהרג סמ"ר אמיתי אמנם טרם הסתיימה, ועדיין יכולות להתברר עובדות שעד כה נעלמו מהעין, אבל התוצאות שלה ברורות, והן טרגיות. קשה לעכל מוות טרגי. אולי קל יותר להבין מוות במהלך קרב, כשמחבלים מסתערים לעברך ואתה חוטף קליע. מוות כזה קשה לעיכול, אבל מוות בגלל התרופפות המשמעת קשה אולי עוד יותר.
לפני כשנה שוחחתי על מנהיגות עם אלוף משנה בצה"ל שסיים פיקוד על חטיבה סדירה. הוא הכריז בפניי כי הוא אוהב את לוחמיו כאילו היו הילדים שלו. זה נשמע כמו קלישאה. לפני פחות מ-24 שעות הוא הוכיח לי בעקיפין שהוא אכן כזה, ואין מדובר במס שפתיים. הקצין התבקש לסייע ללוחם במיל' שלפני שבע שנים פעל תחת פיקודו בקן הצרעות של שכם. הקצין לא היסס לרגע, למרות הבעיה המורכבת מאוד.
כל מפקד, בין אם הוא קצין או נגד, צריך לשאול את עצמו האם הוא באמת אוהב את הפקודים שלו כמו אח, כמו בן, ומה הוא עושה כדי לעמוד מאחורי זה כדי לשמור על חייהם מכל משמר.
נא להמתין לטעינת התגובות
