ברית הסרבנים
יריב אופנהיימר טוען כי ישנן נקודות דמיון ברטוריקה של הימין והאיסלאם הקיצוני
מול העולם, הכולל את ארה"ב, מדינות אירופה, מדינות ערב המתונות ולפחות כמחצית מהציבור הישראלי ומחצית מהציבור הפלשתיני – התומכים בחידוש תהליך השלום – ניצבים הקיצוניים משני צידי המתרס ומנסים לפעול ולהטיף נגד ועידת השלום ונגד גיבוש כל פשרה מדינית עם הצד השני.
שותפות האינטרסים בין הימין הישראלי לאיסלאם הקיצוני אינה דבר חדש. את המאבק הסימולטני נגד הסדר ישראלי-פלשתיני ניתן היה לזהות בתקופת הסכמי אוסלו.
בעוד החמאס עשה כל שביכולתו על-מנת להכשיל את התהליך, ולצורך כך פוצץ אוטובוסים ברחבי הערים, הימין הישראלי יצא להפגנות סוערות והשתמש בפיגועים ככלי על-מנת להתנגד להסכמים המתגבשים. לבושתה של מדינת ישראל, בימין הישראלי היה מי שלא הצליח לשמור על חוקי הדמוקרטיה, ולאור ההתקדמות בתהליך השלום, חצה את הקווים וירה למוות בראש הממשלה רבין.
כמה שבועות לפני הרצח, זיהה ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, את ההזנה ההדדית בין שני המחנות והצהיר, בראיון לערוץ הראשון, כי "הליכוד הפך לסייען של החמאס". בהתייחסו לדרך שבה מנצל הליכוד את הפיגועים על-מנת להתנגד לתהליך השלום.
נימוקים דתיים
אך לא רק המטרה משותפת, גם הרטוריקה והנימוקים נגד הסכם שלום כמעט זהים. לאחרונה, לרגל ציון יום השנה ה-90 להצהרת בלפור, פרסמה תנועת החמאס הודעה רשמית, הקובעת כי "איש אינו מוסמך לוותר על גרגר מפלשתין – פלשתין אינה ניתנת לחלוקה והיא ארץ איסלאמית".
נשמע מוכר? בוודאי! בצוואתו האחרונה של מנהיג הציונות הדתית, הרב אברהם שפירא ז"ל, אשר נחשפה לפני מספר שבועות, נכתב כי "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל וניתנה לנו לנחלה על-ידי בורא עולם ואין זכות לראש ממשלה ולכל אדם למסור חלקים ואף לא גרגר
מארץ ישראל הקדושה". השימוש בנימוקים דתיים האוסרים על מסירת שטחים, לצד הצגת הצד השני כשטן אכזר וחסר רחמים, משותפים לשני הצדדים ומהווים מוטיב מרכזי בקרב על דעת הקהל.
יש לצפות כי ככל שיתקדם התהליך המדיני ירימו ראש המתנגדים בשני הצדדים, והברית הבלתי כתובה בין הימין הישראלי לאיסלאם הקיצוני תחדש ימיה כקדם. ככל שהסכמי השלום יהפכו ממשיים יותר, והאפשרות לפתור את הסכסוך תהפוך מוחשית, כך גם יתאמצו יותר ויותר המתנגדים בשני הצדדים לפגע במשא ומתן ולהביא לפיצוצו תרתי משמע.
הכותב הוא מזכ"ל תנועת "שלום עכשיו"
נא להמתין לטעינת התגובות
