אוי, מיכה-זליכה
לאחר התבוסה בתיק בל"ל, אמנון דנקנר צופה שלנידנשטראוס וזליכה יתקפו את דנינו
כבר התחילו לומר עליו כי הוא סוגר תיקים סדרתי לראשי ממשלה ושהוא וחבריו לצמרת המשטרה הפעילו לחץ על החוקרים בפרשת בל"ל כדי שיורידו את אולמרט מהחכה. העובדה, שההחלטה התקבלה פה אחד על-ידי החוקרים ושהחקירה לוותה על ידי נציגה בכירה של הפרקליטות, אינה מונעת מהם לרקום סיפורים על חילוקי דעות קשים שנתגלעו בין חוקרים ישרים שביקשו למצות את הדין עם אולמרט לבין קציני משטרה נכלוליים וחנפנים שצידדו בסגירת התיק.
אם זה לא עוזר הם מנסים את הטקטיקה הבאה: תרגיעו, עוד לא קרה שום דבר. קודם פרקליט המדינה צריך להחליט ואחר כך, אם חס וחלילה יאמץ את החלטת המשטרה, העניין יגיע לבג"ץ ואז דורית ביניש כבר תעשה סדר. זה שכמעט מעולם פרקליטות המדינה אינה הופכת על פיה החלטה מקלה של המשטרה ושבג"ץ נמנע באדיקות מלהתערב בהחלטות כאלה לבד במקרים מאד קיצוניים, לא מרתיע אותם מלנחם את עצמם באמירות הריקות הללו.
ומדוע שירתיע? אנשים אינם אוהבים החלטות המתקבלות בניגוד לסיפור שסיפרו לעצמם ומתקוממים נגד כל מי שמפריע להם לסמר את שערותיהם שלהם במעשיות מהסוג שהם סחרו בו בחודשים האחרונים. כשיתגלו הפרטים מחומר החקירה הם יצטרכו לשאול את עצמם האם לא הולכו שולל על-ידי המקורות שלהם שמכרו להם חומרים בעל פה ומסמכים כתובים שהתבררו בחקירה כלא הכי מדויקים בעולם.
מכיוון שאין זה כבר סוד שד"ר זליכה תדרך עיתונאים בעניין בל"ל, הם היו צריכים לשאול את עצמם מאיזו יד הם קונים את הדברים. ד"ר זליכה החל את הקריירה הממשלתית שלו בתפירת תיק מזוייף למנכ"ל רשות השידור מוטי קירנשבאום, תוך שירות המטרה הפוליטית של לשכת ראש הממשלה דאז נתניהו להדיח את מי שנקט קו עצמאי מדי ברשות. קירנשבאום הגיש תלונה למשטרה וזו המליצה להעמיד את זליכה הצעיר לדין. הפרקליטות סגרה אמנם את התיק, אולם התיק שתפר זליכה לקירשנבאום הוא עובדה מדממת בעברו של הלוחם הדגול בשחיתות.
אם זליכה לא היסס להגיש תיק תפור לישיבת ממשלה, אוהדיו בתקשורת היו צריכים לשאול את עצמם האם אין אפשרות כי גם מה שמכר להם אינו שייך יותר לאמנות החוט והמחט מאשר לטוהר המידות. מותר היה גם לתהות כיצד זה תוך זמן קצר הוטל לזירה הציבורית מטען כה כבד ומגוון של חשדות נגד אולמרט. רק כדי לרענן את הזיכרון היו שם תיק הדירה ברחוב כ"ט בנובמבר, תיק הבית ברחוב כרמייה, תיק הדירה ברחוב מאז"ה בתל-אביב, תיק עטי המתנה, תיק רשות ההשקעות, תיק הרשות לעסקים קטנים ותיק דירת הסטודיו בנחלאות בירושלים וכדי להוסיף דובדבן – האשמות שוחד נגד עליזה אולמרט.
כשיד נעלמה עומדת ליד המפוחים ומפזרת את העשן הזה, זה הרבה יותר נוח לומר, נו, אין עשן בלי אש, מאשר לתהות אילו אינטרסים פוליטיים עומדים מאחורי הפרחת החשדות האלה שחלק מהם כבר הופרכו והשאר ממתינים בתור. הה, זה התור הזה, האיטי והמענה שדרכו ניתן להשיג חלק ניכר מהמטרה הזדונית בלי להוכיח ולבסס מאומה. זריקת חשד היא קלה ומכיוון שהמדובר בראש ממשלה, אסור להיראות כמי שנוטים לו חסד
כשמישהו מעלה רעיון שאולי, אם זאת הטכניקה המקובלת כאן, מוטב יהיה לדחות חקירות של ראש ממשלה לאחרי הקדנציה שלו, מתנפלים עליו כעל מי שלקה ברוחו, משום שמה זאת אומרת, אם מישהו רוצה להיות ראש ממשלה, שייחקר פעם בחודש, ייפתח את יומו בהתייעצות עם פרקליטיו ויסתובב עם אות קלון של חשוד כרוני, כי זה היופי בדמוקרטיה.
אמש ניתן היה לשמוע את אנחת האכזבה של רודפי אולמרט ומיד אחריה לראות את הנצנוץ חוזר לעיניים: טוב, הפסדנו את בל"ל, אבל יש עוד תיקים. יש תקווה! כמי שכתב בעמודים האלה רבות על כך שתיק בל"ל הוא קשקוש, צר לי לאכזב אותם שוב – גם מהתיקים האחרים לא תהיה להם נחת. אחרי שהאבק יישקע, הם בוודאי לא יבקשו סליחה, אבל אולי אכזבתם המרה תניע אותם למעט חשבון נפש בשאלה האם הטירוף הפופוליסטי הזה המבקש לראות ראשי שלטון מתגלגלים מן הגיליוטינה לא הגיע רחוק מדי.
נא להמתין לטעינת התגובות
