ניצחון הרוח

המורים שניצחו, המנהלים שכשלו ובית הדין לעבודה שיצא קטן. חגי אלון מסכם את שביתת המורים

חגי אלון | 13/12/2007 9:37

הדרמה היא גדולה. המורים ניצחו. ניצחון גדול וחזק ודרמטי. מספיק עם ההתחסדות, והפוליטקלי-קורקט, מספיק עם הנסיונות לצור אפקט דרמה על הדרמה הקיימת. איזה אפקט אכזבה מדומה - מאבק המורים הוא ההישג היסטורי אדיר בתולדות מדינת ישראל. כל ילד, כל תלמיד תיכון, כל הורה, כל מורה יזכור אותו עוד במשך עשרות שנים. זה לא האחוזים והשעות – זה המסר – שהחינוך חולה, שאנחנו לא מדינה מתוקנת אלא מדינת עולם שלישי ושזה יעלה לכולנו בעוד ועוד ועוד שביתות, ושבניגוד לדימוי של יהודים על עצמם – החינוך לא בראש סדר העדיפות שלהם.

כל מי שחשב ותלה במאבק הזה את היכולת לפתור את בעיות החינוך - טעה. התפרץ הר געש, כדברי רן ארז, נשברה תקרת הבטון המזוין של השתיקה, נקרע מסך ה"הכל בסדר". ועכשיו על הר הגעש להמשיך ולהתפרץ עוד ועוד ועוד. צריך להמשיך להיאבק – השביתה היתה צעד ראשון וגדול שנעשה משך עשרות שנים, ורק צעד ראשון.

מי המנצחים? הנשים – נשות החברה הישראלית הוכיחו שוב כמו במאבקן ההיסטורי של ארבע האמהות שיש להן מה להגיד, ושהן יודעות להלחם על מה שחשוב באמת. המורות נלחמות כאן את מאבק השחרור המעמדי שלהן - והן ימשיכו – על כבוד, על ההערכה ציבורית ועל תנאי שכר ראויים. הן בדרכם העיקשת הגאה ימשיכו את המאבק ולא יתנו לאיש יותר להשפיל אותן, לשום סטטוס-קוו גברי שוביניסטי צבאי המעמיד את הנושאים המדיניים והביטחוניים מעל הנושא החברתי החשוב ביותר מכל. אמרה הבוקר בגלי צה"ל מורה: אתם מנהיגים יקרים – תפגשו אותנו בקלפי. סוף-סוף נעשה החיבור.

שיעור בסוציאליזם

התלמידים – ניצחו התלמידים בישראל שקיבלו את השיעור החשוב ביותר באזרחות, עכשיו הם יודעים מי יתרום להם, מי דופק אותם ומי לא מוכן לשפר את המצב בבתי הספר. עכשיו הם יהיו גאים באנשים שהם יום-יום פוגשים, עכשיו הם יבינו שרק במאבק סולידרי על זכויות נשמרת דמוקרטיה. הדמוקרטיה אינה מתנה ואינה ניתנת משמיים, היא המאבק המתמיד על זכויות וחובות. תלמידי ישראל קיבלו שיעור בסוציאליזם – אין צורך להוסיף מילה.

ניצח האיגוד המקצועי - נצחה תפיסת העולם של מאבק עובדים סולידרי. ניצחה תפיסת העולם שביחד משברי האחוזים שמפרישים כל חודש ומהסכם עבודה קיבוצי אפשר להיאבק – ורק כך לנצח. וכן ניצח האיגוד המקצועי של המורים. הוא הוכיח

שהוא מאורגן ויעיל ויודע להילחם, ושהוא ראוי לכל מס שגבה.

ניצחה ההסתדרות הכללית והעומד בראשה, שידעה לעמוד מאחורי אחיה הקטן ארגון המורים ולהעניק למאבק שלו עוצמה ארגונית ותמיכה ולגיטימציה ציבורית. מעתה ועד בכלל תישמר המסורת שההסתדרות היא צד לכל מאבק חברתי כללי בישראל.

ניצח המנהיג – אמרתי זאת כבר לפני יותר מחודש ערב הפגנת ככר רבין של המורים – האיש שכולם שונאים, המוזר, העילג מעט, האנטי גיבור – הוא ניצח היכן שרבים כשלו. שלחו לו משרדי חקירות ועשו עליו כתבות תחקרי מוזמנות ומשולמות מראש, שילמו לאנשים כסף להסית נגדו – והוא עמד בכל. עכשיו יקראו להדיח אותו – אל תוותר רן ארז. העבודה שלך רק התחילה.

שתיקת המנהלים

המפסיד הגדול מכולם הוא בית הדין לעבודה. סטיב אדלר הוכיח שהוא אדם קטן שלא ראוי לתואר נשיא בית דין. עשה קולות כאילו נכנס לעובי הקורה ורק הכשיר את מעשי הממשלה. במקום להתעלות למדרגת בג"ץ הקובע מסגרות ופוסק במהויות, ירד אדלר למדרגת פקיד אוצר זוטר. זוז כבר סטיב אדלר, אינך ראוי לכס המכובד של המוסד בראשו את עומד.

המפסידים הגדולים הם גם מנהלי בתי הספר – לא שמענו על התאגדות מנהלי בתי ספר ועל הירתמותם למאבק עד אתמול, כשכל מה שהיה להם לומר זה שצריך לקיים חוקים. אתם המובילים את המערכות – איפה הייתם? למה שתקתם? איפה המנהיגות החינוכית?

מורות יקרות וגם קצת מורים – ניצחתם ניצחון גדול. ניצחתם את ניצחון הרוח. הבעיות שלכם עכשיו הם באופן רשמי הבעיות של כולנו. זה לא נעים כשהתלוש שלך ותנאי העבודה שלך כל כך מפורסמים – אבל אתם שנלחמים בשביל כולם יום-יום, שעה שעה, ראויים שנמשיך להיות מעורבים בבעיית החינוך של כולם. המאבק רק התחיל.