הנסיכה הסוררת של סרקוזי
נשיא צרפת לא תיאר לעצמו כמה כאב ראש תגרום לו תת שר החוץ שמינה כדי לקנות קולות המהגרים
הם טסו לבד במטוס מנהלים קטן. הוא היה מועמד מוביל לנשיאות צרפת שתוך כמה ימים יהיה נשיא. היא היתה צעירה שחורה, מוסלמית וסקסית, בקושי בת 30. " זה היה בין הסיבוב הראשון לשני בבחירות, בטיסה חזרה לפריז מהעיר ברסט", מספרת בדיעבד ראמה יאד. "ראיתי שהוא בוחן אותי ארוכות".
ניקולא סרקוזי בהה בה דקות, שהיו עבורה נצח. "למה אתה מסתכל עליי ככה? ", שאלה לבסוף הצעירה היפה במבוכה, תוך שהיא מתכוננת להערה סקסיסטית. "אני בטוח שמהתחלה היית בטוחה שאני הולך לנצל אותך", ענה לה סרקוזי בבוטות אופיינית, והתכוון לפוליטיקה. לא לסקס. לנצל את ראמה יאד? נראה ששבעה חודשים אחרי התקרית הזו סרקוזי כבר יודע את התשובה.
תכירו את הילדה הרעה מספר אחת בממשלת צרפת: תת שר החוץ לענייני זכויות אדם, בעלת השם שלצרפתים קשה מאוד להגות - ראמה יאד. "הכוכבת המורדת של הממשלה", היתה הכותרת לכתבת פרופיל מחמיאה שפרסם השבוע העיתון "לה פיגארו".
המשוואה הפוליטית היתה פשוטה: סרקוזי מינה אותה כדי שתצבע בשחור אלגנטי את הממשלה ששנואה על מיליוני בני המהגרים המוסלמים והאפריקנים בצרפת. אבל הכל התפוצץ לו בפרצוף: הנשיא קיבל אישה דעתנית, שאינה חוששת למתוח ביקורת ומביכה אותו ללא הפסק. כאילו לא סבל מספיק מססיליה.
צרפת היא לא ישראל. הנשיא הוא המלך, בוודאי בנושאי חוץ וביטחון לאומי. לא חולקים עליו ולא מבקרים אותו. בטח כשאת חברה בממשלה, ובטח כשאת מהגרת סנגלית שחגגה רק עכשיו 31. אלא שלראמה יאד יש חוקים משלה: פעמיים בתקופה האחרונה כמעט פוטרה, או התפטרה, או התפוטרה. תלוי את מי שואלים.
התקרית שהכי הכעיסה את סרקוזי היתה רק בשבוע שעבר. ביום שבו הגיע שליט לוב מועמר קדאפי לביקור היסטורי ושנוי במחלוקת בצרפת, החליטה יאד להקרין מדיניות חוץ עצמאית לגמרי.
בראיון לעיתון הצרפתי "לה פריזיאן", שכולו אומץ לב פוליטי או טיפשות יוצאת דופן, אמרה יאד על מדינתו
היא לא הסתפקה בהאשמות הקשות הללו והמשיכה. "העיתונות לא חופשית, מענים אסירים, ועונש המוות בוטל עבור הלובים, אבל לא לאפריקנים תושבי האזורים שמדרום לסהרה. אני לא יכולה להגיד שאני שמחה על הביקור הזה".
הסערה, כצפוי, לא איחרה לבוא. השבועון הפוליטי "לה פואה" הקדיש לה את השער, בהצדעה לאומץ לבה, והכתיר אותה ככוכבת העולה. "זאת קונדוליזה רייס של סרקוזי", נכתב בעיתון. "היא אנרגטית, יפה, שרמנטית, מלאות חיות, פשטות וצחוק, והיא יודעת שהיא כזו".
סרקוזי השתולל מזעם. הגברת הצעירה זומנה לשיחת נזיפה בארמון האליזה. השבועון "לה קאנאר אנשנה" דיווח כי הנשיא צרח עליה: "אפילו פיון (ראש ממשלת צרפת פרנסואה פיון-א"ה) שולח לנו את הראיונות שלו לפני שהם מתפרסמים! יש גבול! את לא יכולה לעשות דווקא לדיפלומטיה של צרפת ולמדיניות הנשיא כדי לקדם את עצמך!".
ואז הניח סרקוזי את האקדח על השולחן. "אם את מרגישה רע בממשלה הזו", אמר לה הנשיא, "אני אבין אם תרצי לעזוב". אחד מיועציו הדליף שהיא משחקת באש, ששר החוץ ברנאר קושנר הרבה יותר טוב ממנה, אבל הודה: "היא אייקון שהימין אינו יכול לוותר עליו".
"היא תת שר החוץ לזכויות אדם, וזה לגמרי נורמלי שיש לה אמונות בנושא הזה", אמר סרקוזי לאחר הפגישה. משם ניסה להסיט את האש מחברת הממשלה שלו אל השמאל הצרפתי. "הכל טוב ויפה כשאתה אף פעם לא מרטיב את החולצה שלך, אף פעם לא לוקח סיכון. להיות כל כך בטוח באמונות של אחד שיושב ולוגם קפה קרם בבולוואר סן-ז'רמן".
בעקבות הנזיפה נאלצה יאד ליישר קו. "נשיא הרפובליקה השיג ביטחונות בתחום זכויות האזרח משליט לוב", סיפרה לעיתונאים, אבל למחרת, בריאיון הזוי לטלוויזיה מתוך האוהל שלו, אמר קדאפי כי סרקוזי כלל לא העלה את הנושא בפגישה. כשהזכירו ליאד כי בקיץ האחרון נסעה עם סרקוזי לטריפולי ולחצה את היד של קדאפי השיבה: "יש מחוות שגורמות לך רצון לשטוף את ידיך".
ראמטולאיי יאד זימט חגגה ביום חמישי שעבר את יום הולדתה ה-31. היא נולדה בדקאר שבסנגל לאמא מרצה להיסטוריה ואב שכיהן כמזכיר האישי של הנשיא הראשון של סנגל, הסוציאליסט, המשורר והסופר לאופולד סנגור. "כל הארוחות בבית היו ארוחות פוליטיות", היא מספרת. "אמא שלי תמיד אמרה לי שפוליטיקה זה כמו הצגת תיאטרון".
אף שהיא מוסלמית, כמו 95 אחוז מהסנגלים, למדה יאד כל ילדותה בבתי ספר קתוליים. ב-1987, כשהיתה בת 11, היגרו הוריה לארץ המובטחת צרפת. אחרי שסיימה את לימודי מדע המדינה בפריז בגיל 24 החלה לעבוד בעיריית פריז, ואחר כך בפרלמנט הצרפתי.
ב-2005 הצטרפה למפלגת השלטון הימנית שמרנית. "זה בגלל הכריזמה של סרקוזי", הסבירה אז את החלטתה. "אם לא הוא, לא הייתי מצטרפת למפלגה הזו". הרקע הסנגלי שלה הוביל למינויה לאחראית במפלגה לקשר עם המדינות הדוברות צרפתית. היא נישאה לז' וזף זימט, יועצו הפוליטי היהודי של ראש עיריית פריז ופעיל סוציאליסט, ובנו של זמר היידיש המפורסם ביותר בצרפת בן זימט.
את סרקוזי ראתה בפעם הראשונה בטלוויזיה ב-1993, כשהיתה בת 17. הוא היה ראש עיריית הפרבר העשיר נואיי, שבדיוק סיים לשחרר בני ערובה שנכלאו בבית ספר לבנות. הנערה התאהבה: "זה לא זורו שבא לחלץ את כל העולם. יכול להיות שיש לו חולשות, אבל מה שמצא חן בעיניי זה שהוא החזיר את הכבוד של ההתנדבות הפוליטית. לא החזקתי בערכים של הימין. עד 2002 לא היתה לי בכלל דעה פוליטית. זה סרקוזי, נקודה".
כשהתברר לה שעמנואל מיניו, המרצה שלה למשפט ציבורי בבית הספר הנחשב למדע המדינה סיינס פו, הוא ידידו של סרקוזי, ביקשה ממנו לארגן היכרות. "יש בו צד קטן של סנדק", היא מספרת בעיניים נוצצות. "אבל לא בגלל סיגרים, אלא כי הוא מגן. אחרי כל ריאיון שלי בטלוויזיה הוא מתקשר אליי".
וסרקוזי, התברר, התאהב בחזרה. הוא כינה אותה "מוח יפהיפה", אבל היה זה דווקא המוח הפוליטי המשובח שלו שהבין איזה תועלת אלקטורלית תעניק צעירה השחורה ושאפתנית לקמפיין של מועמד השנוא על המהגרים.
סרקוזי דרש כי יאד תהיה מופע החימום הקבוע שלו בכל כינוס ועצרת, אלא שלליגה הראשונה של הפוליטיקה הצרפתית זינקה בכנס ההכתרה של סרקוזי כמועמד הימין לנשיאות ב-14 ינואר השנה.
בנאום פתיחה מבריק, שפרשנים רבים השוו לזה של ברק אובמה בוועידת הדמוקרטים ב-2004, האשימה את השמאל בכך שמדיניות הרווחה מעניקה למהגרים רחמים ולא כבוד. "אני לא אספר לכם מה הצבע שלי, אבל אני מאמינה שכבר ראיתם בעצמכם! ", אמרה יאד בנאום ששודר בשידור ישיר למיליוני בתים בצרפת וקיבלה תשואות בכל המדינה.
אגב, חיבוק הדוב הפוליטי שהעניק סרקוזי ליאד לא עזר לו: הרוב המוחלט של מיליוני המהגרים המוסלמים והשחורים בצרפת הצביעו בהמוניהם לסגולן רויאל, לא לסרקוזי שנוא נפשם. בספר שפרסמה בינואר, "השחורים של צרפת", מספרת יאד על הפעם הראשונה שחוותה גזענות ברפובליקה שחרתה על כל מבנה ציבור את השילוש הקדוש: חירות, שוויון ואחווה.
המורה בכיתתה שאלה את הילדים מה האסוציאציה שלהם כשאומרים להם "שחור". לילה , רשע ולכלוך היו התשובות. כשלמדה מדע המדינה באוניברסיטה אמר המרצה לספרות גרמנית שהוא לא מאמין שהיא כתבה בעצמה את אחת העבודות שהגישה. "את לא מתאימה להבין את הנפש הגרמנית", טען בלי למצמץ.
כשהקים סרקוזי את הממשלה מינה את יאד לתת שר החוץ לענייני זכויות אדם. מאז היא רק עושה לו צרות, גם בנושאי פנים והגירה, הרגישים ביותר. ב-6 בספטמבר חוללה משבר חדש, אז גינתה פינוי של השתלטות לא חוקית של מהגרים בפארק בפרבר אוברוויליה מצפון לפריז.
ראש העיר הקומוניסט נלחם זמן רב כדי להעיף מהפארק העירוני 80 אוהלים ו-112 מהגרים חסרי בית. יאד, למרות פסיקת בית משפט לפנות את ההומלסים, הגיעה לביקור תמיכה מתוקשר היטב אצל הפולשים. "באתי כדי לארגן דיאלוג ולפרק את העוינות", אמרה. ראש העיר זעם, ואפילו ארגון "לגור בכבוד" כינה את הביקור הזה "תעלול פוליטי ודמגוגי". ראש הממשלה פרנסואה פיון רתח: "יאד חייבת לאשר איתי כל פעולה שלה".
וזו היתה רק ההתחלה.סרקוזי לא צירף את ראד לנסיעתו לסין אחרי שהבין כי היא מתכוונת לפתוח את הפה על הפרת זכויות האדם במעצמה שחשובה כל כך לכלכלה הצרפתית. "למה להחביא את תת השר לזכויות אדם? סרקוזי לא צריך להפנות את גבו לדיפלומטיה של ערכים", אמרה יאד.
גם בפרשת "תיבת זואי", שבה נעצרו לפני חודשיים בצ'אד אזרחים צרפתים בטענה שניסו לחטוף יותר ממאה ילדים, ביקרה יאד בחריפות את העצורים, בזמן שסרקוזי נסע למדינה האפריקנית כדי להחזיר אותם הביתה.
בין ביקורת פוליטית אחת לאחרת הוכתרה יאד לסמל הסקס הבלתי מעורער של הפוליטיקה הצרפתית. עם עור שוקולד חלב, עיני שקד, חליפות שחורות צמודות והמון שיק, הצליחה לפרוץ את גבולות מגזר המהגרים במדינה שהולכת ונפתחת ליופי שחור. העיתון הסולידי "לה פיגארו" הגדיר אותה כ"נעמי קמפבל של הממשלה". מי שרוצה לראות אותה בפריז יכול ללכת לגני לוקסמבורג, שם היא מסתובבת, בקבוק קולה ביד ומאזינה לשירי ראפ במכשיר האייפוד שלה.
השבוע פתחה יאד פרק חדש בקריירה שלה והודיעה כי תתמודד במרץ על מושב מועצת הפרבר קולומב ליד פריז, שכן החוק בצרפת מאפשר להחזיק במקביל בכמה משרות פוליטיות. זהו אותו פרבר שבו גדלה יחד עם אמה, אחרי שהוריה התגרשו ואביה עזב את הבית וחזר לסנגל. עכשיו הילדה הקטנה מהפרבר הולכת על כל הקופה.
נא להמתין לטעינת התגובות
