האישה החזקה שנאבקה בטענות לשחיתות
בנזיר בוטו היתה סמל הדמוקרטיה של פקיסטן, ועם זאת שם נרדף לשחיתות. היא כיהנה פעמיים כרה"מ ופעמיים הודחה בבושת פנים. חייה של אשת הברזל
כמו משפחת נהרו-גנדי בהודו, משפחת בוטו מפקיסטן היא אחת השושלות הפוליטיות המפורסמות בעולם. אביה של בנזיר, זולפיקר עלי בוטו, היה ראש ממשלת פקיסטן בשנות ה-70' המוקדמות. הממשלה שלו היתה אחת הבודדות בשלושים השנים שלאחר קבלת העצמאות, שבראשה לא עמד הצבא.
בוטו עצמה נולדה בשנת 1953 בקראצ'י והתחנכה באוניברסיטאות הרווארד ואוקספורד. ההחלטיות והעקשנות בהם היתה בוטו מפורסמת, התגלו לראשונה לאחר שאביה נכלא והואשם ברצח בעקבות מהפכה צבאית בשנת 1975. שנתיים לאחר מכן הוא נידון למוות אחרי שהואשם כי תכנן לרצוח את אביו של פוליטיקאי בכיר, ולמרות לחץ בינלאומי כבד הוא הוצא להורג.
היא נכלאה קצת לפני ההוצאה להורג, ובילתה את רוב חמש שנות המאסר שנגזרו עליה בבידוד. בוטו תיארה את התנאים כקשים בצורה קיצונית. במהלך שהותה בכלא, יצאה בוטו לטיפול רפואי בחו"ל הקימה את המשרד בלונדון של מפלגת העם הפקיסטני (PPP) – אותה הקים אביה – והחלה בקמפיין נגד השלטון. היא חזרה לפקיסטן בשנת 1986 כשהיא מושכת קהל רב להפגנות פוליטיות.
בשנת 1988, לאחר שמנהיג השלטון הצבאי נהרג בפיצוץ במטוסו, נבחרה בוטו לראשות הממשלה והיתה לאחר הנשים הראשונות שנבחרו לעמוד בראש ממשלות דמוקרטיות במדינות האיסלאם. למרות שבתחילה היא לא ששה להצטרף לפוליטיקה, זכתה בוטו לאמינות בשל המוניטין של אביה.
בוטו כיהנה פעמיים כראש ממשלת פקיסטן, בפעם הראשונה בין השנים 1988-1990, ובפעם השנייה בין השנים 1993-1996. בשני המקרים הדיח אותה הנשיא מתפקידה בשל טענות לשחיתות. הפיטורין אפיינו את הקריירה הפוליטית ההפכפכה שלה, שהתאפיינה בשיאים ובמורדות רבים. שיא הפופולריות שלה היה זמן קצר לאחר שנבחרה בפעם הראשונה – אז הוגדרה כאחת הנשים החזקות בעולם.
במשך
פרשנים רבים טענו כי תאוות הבצע לכאורה של בעלה, היא שהחישה את נפילתה של בוטו. אף אחד מבין 18 התיקים בגין שחיתות ופשעים פליליים נגד זרדרי לא הוכח בבית המשפט במשך כעשור, אך הוא ריצה לפחות שמונה שנות מאסר. הוא שוחרר בערבות בשנת 2004, תוך שהוא טוען כי האישומים נגדו היו "חלשים".
בוטו עצמה עמדה גם היא איתנה בהכחשת כל האישומים נגדה, שלטענתה הובלו ממניעים פוליטיים. עד שזכתה לחנינה באוקטובר 2007, היא עמדה בפני אישומים בלפחות חמישה תיקים על שחיתות, אך היא לא הורשעה אפילו באחד.
בשנת 1999 היא הורשעה לאחר שלא הגיעה לדיון בבית המשפט, אך מאז הפך בית המשפט העליון את ההחלטה. זמן קצר לאחר ההרשעה התגלו קלטות שתיעדו שיחה בין השופט וכמה מעוזריו הבכירים של מי שעמד אז בראשות הממשלה נוואז שאריף, בהן התגלה כי הממשלה לחץ על השופט להרשיע את בוטו.
זמן קצר לאחר ההרשעה עזבה בוטו את פקיסטן והתגוררה בחו"ל, אולם שאלות לגבי הממון שלה ושל בעלה המשיכו לרדוף אותה. היא עדיין פועלת לשנות הרשעה נגדה בבית משפט בשוויץ, בשל הלבנת הון. במהלך השנים בהם חיה מחוץ לפקיסטן, התגוררה בוטו יחד עם שלושת ילדיה בדובאי, ובעלה הצטרף אליה בשנת 2004 לאחר ששוחרר מהכלא. במהלך השנים הללו היא היתה מבקרת קבועה בבירות המערב, העבירה הרצאות באוניברסיטאות ובפנלים ונפגשה עם בכירים בממשלות העולם.
ב-18 באוקטובר שבה בוטו לפקיסטן אחרי שהנשיא מושארף חתם על צו שמעניק לה חנינה מפני העמדה לדין על עבירות השחיתות. "ספרתי את השעות, ספרתי את הדקות ואת השניות, רק כדי לראות את האדמה הזו, את הדשא, את השמיים. אני מרגישה כל כך הרבה רגשות", אמרה בוטו כשירדה מהמטוס ודמעות עמדו בעיניה. "אני מקווה שאני אוכל להגשים את הציפיות של האנשים פה".
במהלך חגיגות שובה, כאשר מאות אלפי בני אדם מילאו את רחובות קראצ'י, התפוצצו שני מחבלים מתאבדים ליד השיירה של בוטו. היא לא נפגעה, אך יותר מ-140 בני אדם נהרגו בפיגוע הקשה ביותר בתולדות המדינה.
המתיחות הפוליטית עלתה ב-3 בנובמבר כאשר הנשיא מושארף הכריז על מצב חירום והשעה את החוקה. במשך ששת השבועות הבאים נעצרו אלפי פעילי אופוזיציה ובוטו אף הושמה פעמיים תחת מעצר בית במטרה למנוע ממנה לקיים עצרות המוניות.
רק ב-15 בדצמבר, אחרי שקיים את הבטחתו והושבע כנשיא אזרחי, הסיר מושארף את מצב החירום וקבע כי הבחירות ייערכו ב-8 בינואר. אף על פי שבוטו הביעה חשש כי ההצבעה לא תהיה חופשית, היא המשיכה במסע הבחירות והבטיחה להשיב את המדינה לנתיב הדמוקרטי. החיסול היום מנע ממנה להגשים את מטרתה ועלול לדרדר את המדינה לכאוס.
בוטו היתה השריד האחרון של המורשת הפוליטית של אביה. אחיה מורטזה עמד בראש קבוצה קיצונית ונבחר ב-1993, אך הוא נורה למוות אחרי שלוש שנים. אח נוסף, שאנוואז, היה גם הוא פעיל פוליטי – ונמצא מת בדירתו בריביירה הצרפתית בשנת 1985.
נא להמתין לטעינת התגובות
