"יש ראיות לכך שסוריה חיסלה את אל-חרירי"
בראיון מיוחד לרגל צאת תרגום ספרו של העיתונאי ניקולס בלנפורד, הוא טוען כי יש ראיות לכך שסוריה אחראית לרצח ראש ממשלת לבנון לשעבר
מחבר הספר, העיתונאי הבריטי ניקולס בלנפורד, העניק לקראת צאת המהדורה העברית של הספר ראיון מיוחד ל-nrg מעריב, בו הוא מדבר על חלקה של סוריה ברצח, אם אכן היה לה כזה בסופו של דבר, על האפשרות לפרק את חיזבאללה מנשקו ועל יציבותה ועתידה של ארץ הארזים.
בלנפורד, עיתונאי בריטי הכותב עבור ה"טיימס" הלונדוני, ה"כריסטיאן סיינס מוניטור" האמריקני וה"דיילי סטאר" הלבנוני, מתגורר בביירות יותר מ-10 שנים ואף נשוי לאישה לבנונית. לאחרונה הוא אף היה שותף להוצאתו לאור של קובץ נאומים של מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה.
לצורך חיבורו של הספר, "רצח מר לבנון", שעליו עבד בתקופה שבין יולי 2005 וינואר 2006, ראיין בלנפורד יותר מ-70 אנשים, חלקם אנשי סודו ובני משפחתו של אל-חרירי, וחלקם כאלו שנמנים עם המחנה הפרו-סורי בלבנון.
המהדורה העברית של הספר, שלה העניק כתב מעריב לענייני ערבים, ג'קי חוגי, ייעוץ מקצועי, כוללת התייחסות למלחמת לבנון השנייה שפרצה ביולי 2006, למשבר הפוליטי הקשה בלבנון ולאירועים הבולטים שהתרחשו ב-2007 בארץ הארזים.
במרכזו של הספר עומדת אישיותו של אל-חרירי, כשבלנפורד מתאר בפירוט את האופן שבו הפך הילד העני מצידון, בן למשפחת חקלאים עניים מרודים, למיליארדר עשיר כקורח שבבעלותו צי מטוסים ולדמות מפתח בפוליטיקה הלבנונית, כשבין היתר כיהן כראש ממשלת לבנון.
מרבית הפרקים בספר העוסקים בגיבור
בלנפורד מתאר אמנם את אל-חרירי כפטריוט לבנוני, שנטש את עולם העסקים ואת חיקה החמים של משפחת המלוכה הסעודית שהפכה לפטרוניתו הפוליטית, כל זאת כדי לשקוע ב"בוץ" של הפוליטיקה הלבנונית הסבוכה, אך הוא אינו חוסך גם בפרסום תיאורים פרטניים של האופן שבו פיזר את ממונו בקרב קצינים ובכירי ממשל סורים כדי לקנות את אהדתם.
אך למרות הבעייתיות המסוימת שבהתנהלותו של אל-חרירי בכל הקשור ליחסיו עם סוריה ועם מנהיגיה, הרי שהדבר הוא כאין וכאפס לעומת האופן שבו מתוארת שליטתה של סוריה בלבנון. בלנפורד מתאר בפרטי פרטים כיצד עשקה סוריה את כלכלתה של לבנון וכיצד הנהיגו קציניה הצבאיים שהוצבו בלבנון שיטות שאין דרך אחרת לכנותן מלבד שיטות של מאפיה ופשע מאורגן.
הספר מציין כיצד בדרכים אלו הצליחה סוריה להרתיע את מתנגדיה בלבנון תוך שהיא עושה שימוש בשיטות של אלימות, הפחדה, עינויים ואולי אף מעשי רצח, וכיצד לא היססה גם להעניש את מי שנחשבו לבעלי בריתה ובהם אל-חרירי.
בספרו מוביל בלנפורד את קוראיו למסקנה הכמעט בלתי נמנעת שלפיה סוריה ומנהיגיה הם אלו שעמדו מאחורי חיסולו של מי שזכה בכינוי "מר לבנון". וגם אם קביעתו אינה נחרצת לגמרי, הוא טוען לכל הפחות כי לא ייתכן שסוריה ועושי דברה בלבנון לא ידעו על הכוונה לחסל את אל-חרירי, זאת על רקע התנגדותו הנחרצת להמשך שלטונו של נשיא לבנון לשעבר, הגנרל הפרו-סורי אמיל לחוד.
כך למשל, מוזכר בספר מפגש טעון במיוחד בין אל-חרירי לבין נשיאה הצעיר של סוריה, בשאר אסד, באוגוסט 2004, חמישה חודשים בלבד לפני ההתנקשות בחייו של ראש ממשלת לבנון לשעבר. לפי המתואר, הכריז נשיא סוריה באוזניו של אל-חרירי כי אין בכוונתו לסגת בו מכוונתו להאריך את כהונתו של לחוד כנשיא לבנון בשלוש שנים נוספות.
אסד אף הבהיר לאל-חרירי כי כל דיון בנושא הזה אינו עומד על הפרק. "אני לחוד ולחוד הוא אני", אמר נשיא סוריה לאל-חרירי הנדהם. "אם ידידך שיראק (נשיא צרפת לשעבר– א.ע) רוצה שאצא מלבנון, אני מעדיף לשבור את לבנון על ראשך ועל ראשו של שיראק מאשר לשבור את דברי".
למרות שיחה זו, שבה היה ברור כי סר חינו של אל-חרירי סופית וכי הוא נכנס בעל כורחו ל"רשימת החיסולים" של דמשק, בלנפורד מעדיף לפזר רמזים באשר לאחריותה של דמשק לרצח ולא לומר זאת מפורשות.
"אינני יכול לומר בוודאות שסוריה עמדה מאחורי ההתנקשות בחייו של רפיק אל-חרירי", אמר השבוע בשיחה ל-nrg מעריב. "אינני יודע זאת בוודאות. אני חושב שיש ראיות נסיבתיות חזקות שמניחות כי המשטר הסורי היה האחראי. היה להם מניע והזדמנות. בספרי, אני נזהר לשמור את דעותיי לעצמי ולתת לאנשים שראיינתי לדבר".
"רבים מהאנשים שראיינתי לספר משוכנעים לחלוטין שסוריה היתה האחראית ומקווים שחקירת הרצח שאותה מנהל האו"ם יספק תשתית ראייתית כדי להרשיע בכירים סורים בבית הדין הבינלאומי שמוקם בהולנד. מצד שני, יש כאלו בלבנון שמקווים באותה מידה שהרוצחים יתגלו כמישהו אחר מלבד סוריה", סיפר בלנפורד.
באחד הקטעים בספר מתואר כיצד יצר רצח אל-חרירי גל של תגובות שרשרת שהשפיעו על לבנון ועל האזור כולו, כשהחשובה שבהן היא יציאתו בבושת פנים של צבא סוריה מלבנון. למרות הנסיגה, אומר בלנפורד, סוריה ממשיכה להשפיע על הנעשה בארץ הארזים ולבחוש בנעשה מאחורי הקלעים, אם כי במידה פחותה יותר מאשר בעבר.
"סוריה לא שולטת בלבנון כפי שהיה לפני הנסיגה באפריל 2005, אך היא נותרה שחקן מאוד משמעותי במדינה באמצעות בעלי בריתה, בעיקר חיזבאללה", הוא אומר. "חיזבאללה הוא כוח צבאי ופוליטי אמין בלבנון, והוא מייצג את הרוב המכריע של תושבי לבנון השיעים. חיזבלאללה הוא חלק מציר ההתנגדות יחד עם סוריה, איראן, חמאס ושחקנים קטנים יותר שמתנגדים להשפעתן של ישראל ושל ארצות הברית על המזרח התיכון".
"יחד עם זאת, היחסים בין סוריה וחיזבאללה הם מסובכים, ויש לקחת בחשבון את היחסים ההדדיים של שני השחקנים הללו עם איראן", אמר בלנפורד. "עדיין, זה ברור שבשנתיים האחרונות סוריה החזירה לעצמה הרבה מההשפעה שאיבדה בלבנון, בעיקר בגלל האופי הלא מאורגן של 'קואליציית ה-14 במרס' האנטי-סורית (קואליציה שקרמה עור וגידים לאחר רצח אל-חרירי – א.ע), שמורכבת בעיקר מסונים, נוצרים, דרוזים ושנתמכת על ידי ארה"ב".
סוריה, מעריך בלנפורד, גם אינה נמצאת במצב שבו היא תוכל לאכוף על בעל בריתה, חיזבאללה, להתפרק מנשקו, גם במקרה של הסכם שלום עם ישראל. "הסורים לא נמצאים בעמדה שבה הם יכולים לחייב את חיזבאללה להתפרק מנשקו כפי שהם היו יכולים לעשות זאת בזמן שהיו בלבנון לפני 2005", הוא אומר. "גם אם סוריה תגיע להסכם שלום עם ישראל, חיזבאללה מספיק חזק כדי למנוע מלבנון לחתום על הסכם שלום עם ישראל".
לדעתו, התסריט האפשרי היחיד שבמסגרתו ניתן יהיה לראות את אנשי חיזבאללה מתפרקים מהארסנל העצום שברשותם הוא הסכם שלום כולל במזרח התיכון, שהסיכויים להשגתו אינם נראים בשלב זה באופק.
כמי שמתגורר בלבנון, לוקח בלנפורד בחשבון את האפשרות של פריצתה מחדש של מלחמת אזרחים, אך מקווה מטבע הדברים כי חלום הבלהות הזה יישאר בגדר חלום בלבד. "אני מקווה שלא תפרוץ מלחמת אזרחים חדשה למרות שכל דבר הוא אפשרי", הוא אומר.
"הלבנונים חמושים בכבדות אבל הם לא הקימו מיליציות בדומה לאלו שהיו נפוצות ערב מלחמת האזרחים שהתחוללה בין 1975-1990. אני חושב שיש הבנה בקרב מנהיגיה של לבנון שמלחמה לא תשרת את האינטרסים של איש. הבעיה היא שהמתח ברחובות גואה, במיוחד בין השיעים והסונים. החשש הוא שתקרית ברחוב תגרום לאיבוד שליטה למרות מאמצי המנהיגים להרגיע את הרוחות".
הספר "רצח מר לבנון" מאת ניקולס בלנפורד ראה אור בימים אלה בהוצאת "ספריית מעריב"
נא להמתין לטעינת התגובות
