בריחה מאחריות

רן ברץ סבור כי דוח ועדת וינוגרד חייב היה להתמקד בשיקול דעת ובתפקוד האישים, ולא במערכת

רן ברץ | 3/2/2008 6:00

להלן מספר תובנות על מלחמת לבנון השנייה עליהן כתבתי במעריב: מנהיגינו "דבקו ברעיון המופרך והמסוכן של מלחמה זוחלת ומדורגת. הם בחרו באמצעים לא מתאימים ואיחרו למערכה. . . הרמטכ "ל היה חסר ניסיון בחי"ר ושריון. . . את דפוס קבלת ההחלטות של הממשלה אפשר לסכם במשפט אחד: לא לבלוע ולא להקיא. כלומר, להיחנק. מנהיגות זו אינה מסוגלת לנהל מלחמה, והיא עסוקה בעשיית המינימום האפשרי בכל שלב. כך עוברים כל היתרונות לאויב". ועוד: "מתחילת הלחימה לקו דברי ראש הממשלה בסתירות. . . דבר המעלה חשש באשר ליכולת קבלת ההחלטות שלו ולכשירותו לעמוד בראש המערכה. . . למלחמה אין מטרה ברורה וקו מנחה היכול להביא להכרעה". והמסקנה: "לנוכח הסיכונים הגדולים והתועלת השולית, מומלץ להפסיק את המבצע הקרקעי מיד".

כפי שמלמד המשפט האחרון, הדברים נכתבו תוך כדי המלחמה. מה לא ידענו כבר אז? שאולמרט לא מסוגל להציב יעדים לצבא? שאולמרט, פרץ וחלוץ אינם מנהיגים ראויים ואינם מתאימים לתפקידיהם? שהעורף נזנח בהפקרות פושעת, כדי לחסוך כסף לקופת המדינה? שלמרות שהמלחמה יזומה ויש לישראל יתרונות אדירים בגודל ובאיכות, המלחמה זוחלת ואין הכרעה?

ועדת וינוגרד התכוונה לטוב, אבל עשתה עבודה חובבנית ומיותרת. הוועדה עצמה היא סימפטום של בריחה מאחריות. במקום לגלות אחריות ולהסיק מסקנות אישיות, הוועדה זורקת את ממצאיה (המבולבלים והסותרים) לכנסת ולציבור.

האשליה כאילו הוועדה יכולה לצפות מן הצד באירועים, היא העומדת בשורש הבריחה שלה מאחריות. שהרי בעצם הקמתה הפכה הוועדה לחלק מן המשחק הפוליטי. הדברים שהיא אומרת ולא אומרת ישמשו את הפוליטיקאים. ולכן, כדי למלא תפקידה נאמנה, היה עליה לפסוק, ולא רק לדווח.

חבל על הזמן

לטוב ולרע, הוועדה היתה חייבת להתמקד בתפקוד האישים, בשיקול הדעת, לא ב"מסקנות מערכתיות" ובמבנה מערכת הביטחון. הרי אין לה יכולת וכלים מקצועיים בתחום המוסדי והאסטרטגי. מלבד זאת, לא "המערכות" כושלות. לו היו אותן המערכות מאוישות באנשים מקצועיים, ערכיים וראויים, התוצאות היו אחרות. גרוע מכך, הסטת האצבע המאשימה מן האחראי ל"מערכת" הופכת אשמה ברורה לליקוי חסר צורה ומרוקנת את מושג האחריות מתוכן. גם הדברים הללו היו ידועים.

להלן דברים שכתבתי על דוח הביניים: "באופן כללי, ועדת וינוגרד אינה מחדשת. חבל על הזמן הרב והיקר

מפז שהושקע ועוד יושקע בה עד לדוח הסופי. המסקנות העיקריות של הוועדה פשוט היו ידועות מראש. . . ועדת וינוגרד, כך נראה, היא חובבנית ואקדמית מדי". מבחינה זו, הדוח הסופי עוד גרוע מדוח הביניים.

אם כן, חזרנו לנקודת ההתחלה: מלחמה יזומה בארגון טרור לא גדול, שלוותה בשורה של כשלים מהדהדים בחזית ובעורף, לא השיגה כמעט מטרות ראויות, והזיקה באופן חמור לישראל. זאת אומר לנו גם וינוגרד, בלשונו המעורפלת והמתחמקת. אלא שהערפול והחמקנות הללו מסייעים כעת להישארות אותה מנהיגות חלולה, שהחלה לזגזג תוך כדי מלחמה, ולא הפסיקה מאז.