ישר מהמקפצה

אמילי עמרוסי מדמיינת איך בעוד יחזקאל דרור שחרר בגלוי את הצהרתו, שוחרר עוד קסאם לדרכו

אמילי עמרוסי | 6/2/2008 13:18

את מה שעשה אמנון אברמוביץ' בשקט של גנב, הוקלט במחשכים ונחשף רק במקרה ("צריך לשמור על שרון גם עם קופסה אטומה וגם עם צמר גפן") – עושה פרופסור יחזקאל דרור מהמקפצה.

"אם אנחנו חושבים שראש הממשלה יקדם שלום, זה שיקול מכובד מאוד", אמר חבר ועדת וינוגרד, והתכוון כי בזמן שחלף בין פרסום דוח הביניים הנוקב לפרסום הדוח הסופי והמרוכך הצליח אולמרט להשתדל יפה עם הצהרות על חלוקת ירושלים, ונראה כי הוא בדיוק בדרך הנכונה. בדיוק כשאמר הפרופסור את הדברים האלה עשה טיל קסאם את דרכו לאשקלון, בנינוחות וללא כל עיכובים מצדנו. הטיל הזה, אגב, יצא לחופשי באדיבות האתרוג הראשון, אבי האתרוגים ומתווה דרכם.

"אסור לתת לאירועים דרמטיים וטראומתיים בהווה להכריע את הכף. צריך לאזן את צורכי העתיד עם הצדק להווה", אמר מי שאליו נשאנו את עינינו כדי לשמוע אמת. אמת? כמה היינו תמימים. "האירועים הטראומתיים והדרמטיים" עליהם מדבר בזלזול מי שממונה על חקר מלחמת לבנון השנייה – אלה שהכניסו את החברים שלי מתחת לאבן גדולה בהר הרצל - הם לא מספיק קשים כדי להכריע את הכף. מה שכן מכריע את הכף הם חיבוקים מצולמים עם אבו-מאזן.

בעוד מילים מושחתות אלה יוצאות מפיו, השתחרר לו עוד צינור מעופף מקן הצרעות (זה שעליו אמרו "לצאת מעזה מיד") בדרכו אל השכונה האשקלונית השקטה.

בחישה בקלחת

ההלם שאחז בהורים השכולים, במילואימניקים הרצוצים והמאוכזבים, באזרחי ישראל שרצו לראות את ראש הממשלה עוזב את "מקום העבודה שלו" – היה בעיקר בגלל הפער בין התחושה הציבורית שהדברים ברורים וחסרים רק מהלומת פטיש סופית - לבין האמירות המעורפלות והמהוססות של השופט וינוגרד במסיבת העיתונאים. והנה, יצא המרצע מן השק: אולמרט, אומר פרופ' דרור בלי להתבלבל, הוא מהצד שלנו. הוא רוצה להגלות מתנחלים, לשחק קצת בנסיגות, דברים שאנחנו אוהבים. ומי שנמצא בצד שלנו, יקבל את כל העטיפות הראויות.

שימו לב לפמיליאריות שנוקט הפרופסור המכובד עם העיתונאי המכובד: "מה אתה מעדיף", שאל דרור את מרדכי חיימוביץ', ואני מדמיינת אותו מנמיך את קולו בבית הקפה בו ישבו לראיון,

מביט לצדדים, ואז חולק איתו תובנה של אחוות שמאלנים, "ממשלה של אולמרט וברק, או בחירות חדשות בהן יעלה נתניהו?"

משום-מה נדמה לי שאם אני הייתי מדברת איתו, יחזקאל דרור לא היה חולק איתי במתק-שפתיים חברי שכזה את שנאתו הגלויה לנתניהו. אבל כשחיימוביץ' מדבר איתו (ואין בכך כדי לרמוז על ליקוי כלשהו בעבודתו העיתונאית של חיימוביץ') הוא יכול לדבר חופשי. הוא הרי יודע שהתקשורת איתו, שהעיתונאים כולם שותפים ל"מה אתה מעדיף" הזה, שכל המערכות הציבוריות יגבו אותו. אחר-כך מתפלאים למה נערות בנות 14 מסרבות לתת אמון בבית המשפט הישראלי.

פרופ' דרור בחש בשאריות שנותרו בספל הקפה, חיימוביץ' ביקש חשבון, וטיל נוסף שוגר לאשקלון, שלישי במספר.