המנוע שמאחורי ברק אובמה
מישל אובמה מסייעת לבעלה לקחת קולות של נשים מהילארי קלינטון. היא גם לא מהססת לגלות פרטים על המועמד: הוא עושה כביסה ומסדר את החדרים
מישל אובמה (43), אשת קריירה ואמא למליה בת ה-9 ולסשה בת ה-6, לא ביקשה לעצמה את קמפיין הבחירות הזה לבית הלבן. מיד עם תחילתו, בדיוק לפני שנה, היא קיבלה החלטה ברורה: היא לא תייפה את המציאות ולא תשב בצד הבמה, לבושה בחינניות, מנענעת ראשה בהנהון. בניגוד למה שהתרגלנו לראות במערכות בחירות לבית הלבן, מישל אובמה לא עולה על הבמה יחד עם ברק וממתינה בסבלנות אין קץ עד שיגמור לדבר.
היא לא תולה מבטים מעריצים בסגנון לורה בוש וגם לא מרגשת בנשיקות רטובות אלה טיפר גור. הופעות הקמפיין שלה הן מדודות, ארעיות ומשאירות רושם רב. היא עולה על בימות הניצחון (או ההפסד) לרגעים אחדים, ומיד אחר כך, כשהבעל מתחיל לדבר, היא מפנה את הזירה ורצה לענייניה או לילדותיה הקטנות.
באירועי קמפיין נפרדים, כשברק אינו לצדה, היא משחררת את לשונה ומרשה לעצמה להגיד דברים אמיתיים על האיש שלה, שגם אם לא יגיע לבית הלבן, הוא התופעה הכי מרתקת של מסע הבחירות הנוכחי. "אם הוא לא מנצח במדינת איווה", היא אמרה לפני הבחירות במדינה הראשונה שבה נערכו הפריימריז, "אז כל הקמפיין הזה הוא סתם חלום". האמירה הזו הכעיסה מאוד את מנהלי הקמפיין שלו, שנבהלו מן הנחרצות. בראיון אחר, לעיתון "יו-אס-איי טודיי", היא הנמיכה את ציפיות הבוחרים כשציינה ביובש: "ברק הוא לא המשיח הבא שהולך לתקן את הכל. הוא בסך הכל גבר".
אז איזה טיפוס של גברת ראשונה תהיה מישל אובמה אם היא תיכנס לבית הלבן? מישל נמנעה מלענות על השאלה הזו במהלך כל החודשים האחרונים. "אתם ראיתם אותי במהלך הקמפיין ושמעתם אותי. ומה שראיתם זה מה שתקבלו", היא משיבה בראיונות לתקשורת בחודש האחרון.
ג'קי קנדי או ננסי רייגן, לא יהיו המודל שלה, אבל כשבוושינגטון מנסים להבין אם היא מעוניינת בתפקיד מרכזי, כפי שמילאה הילארי קלינטון בתור הגברת הראשונה, מישל מציינת כי אין לה עניין בניהול מדיניות וכי היא מתעניינת בהחלטות
כמו הבעל ברק, גם מישל, היא בוגרת אחת האוניברסיטאות הכי יוקרתיות בארצות הברית. כשהיתה בתיכון נסעה לבקר את אחיה הגדול ועד היום חברה הטוב ביותר, קרייג רובינסון, באוניברסיטה היוקרתית פרינסטון. הוא קיבל שם מלגה בזכות היותו שחקן כדורסל מוכשר, ומישל התייצבה אצלו במעונות ואמרה לעצמה "אני הרבה יותר חכמה ממנו", ובו ברגע, עם יחסי ההערצה והתחרות כלפי אחיה, החליטה להתקבל שם ללימודים.
למרות קבלת הפנים של האח הגדול קרייג באוניברסיטה היוקרתית, מישל, שחורה בין לבנים רבים, הרגישה את הגזע על עורה. את עבודת הגמר שלה הקדישה לכל הבוגרים השחורים של האוניברסיטה, כאשר חקרה את רגשותיהם בנוגע לתקופת הלימודים בפרינסטון אחרי שהתקדמו בחייהם המקצועיים. בעבודת הגמר היא ציינה, כי הלימודים שם "גרמו לי למודעות גדולה יותר להיותי שחורה, אפילו יותר ממה שהייתי קודם לכן. לא משנה עד כמה היו המרצים הלבנים שלי והסטודנטים הלבנים ליברלים ובעלי ראש פתוח כלפי, אני הרגשתי כמו אורחת בקמפוס, כאילו לא הייתי שייכת לשם". מפרינסטון היא המשיכה לבית הספר למשפטים של האוניברסיטה היוקרתית הרווארד ובשנת 88' הצטרפה כעורכת דין שכירה למשרד סידלי ואוסטין בשיקגו.
במשרד עורכי הדין בשיקגו, בקיץ 88', היא מונתה כאחראית על מתמחים, ובין השאר היתה צריכה לפקח על עבודתו של ברק שהגיע להתמחות במשרד למשך שלושה חודשים. בשנה האחרונה, במהלך שיחות עם מצביעים בקמפיין היא סיפרה שוב ושוב איך לא רצתה לצאת איתו בהתחלה, כיוון שהוא והיא היו השחורים היחידים במשרד. השם המוזר שלו הפריע לה כמו גם העובדה ש"בחור שחור שגדל בשנות ילדותו על אי, עם סבא וסבתא שלו, חייב להיות טיפוס חנון וממש מוזר".
ברק ומישל התחתנו בשנת 92'. לאורך כל שנות הזוגיות שלהם, ממש עד לאחרונה, היא סירבה לוותר על משרתה. אחרי שלוש שנים במשרד עורכי הדין היא החליטה לשנות כיוון ועברה לעבוד תחת ראש עיריית שיקגו, ריצ'ארד דיילי, ומאז היא עובדת במשרות ציבוריות. דווקא בשנים שבהן נולדו הבנות - ובמקביל לקמפיין כושל אחד של ברק לקונגרס ולאחריו קמפיין מוצלח לסנאט - מישל התקדמה ממשרה למשרה עד שהגיעה לעמדת סגנית המרכז הרפואי של אוניברסיטת שיקגו, עמדה ניהולית בה הרוויחה כמעט 300 אלף דולר לשנה.
לפני כשנה, כשברק בא לדבר איתה על התמודדות לנשיאות ארצות הברית התגובה הראשונה שלה היתה זעם. ברק רק מונה לסנטור מטעם מדינת אילינוי ובילה את רוב השבוע שלו בוושינגטון די-סי, בעוד היא נשארה עם הילדות, הקריירה וחיי החברה מאחור בשיקגו. החיים נראו לה מספיק מאתגרים.
"אני חשבתי שהוא מתלוצץ", סיפרה מישל בראיון למגזין "ואניטי פייר". "אמרתי לו: 'אתה בטח לא מתכוון לרוץ עכשיו, נכון?' והיתה תקופה כזו שבה אמרתי לו 'אל תעשה את זה עכשיו. אי אפשר קצת מנוחה? אי אפשר קצת הפסקה?'". מישל צריכה היתה לשקול לעומק את הדברים ולחשוב כיצד היא רואה את עצמה בתוך התמונה הכללית לפני שהיא מאשרת לו מירוץ מטורף שכזה.
אחת ההחלטות שקיבלה מישל, אחרי שהסכימה להירתם למרוץ לבית הלבן, היתה לקחת פסק מהעבודה שלה. זו היתה התוכנית המקורית. מישל תפסיק לעבוד, תעביר כמחצית מהשבוע עם הקמפיין ואת שאר הזמן עם הילדות. אבל המציאות משכה אותה לכיוון אחר. אחרי כמה חודשים היא גילתה שאינה מצליחה להתנתק מן העבודה ומהפרויקטים שהתחילה שם ורצתה לסיים. היא סיכמה עם האוניברסיטה על המשך משרה חלקית והיום, במקביל לכל הופעותיה עם ברק בקמפיין, היא ממשיכה לעבוד בכחמישית משרה.
"ואם הקמפיין יימשך ויימשך, האם תמשיכי לעבוד?", היא נשאלה לאחרונה על ידי מראיינת ברשת אן-בי-סי. "נראה", ענתה . "אני השקעתי בעבודה שלי זמן רב, יש לי עובדים ופרויקטים שחשובים לי ואני לא נמצאת בעבודה כל יום, אבל אם מישהו צריך אותי או אם יש להם שאלות, אני בחיים לא אגיד להם'אל תתקשרו אלי עכשיו, אני רצה עם בעלי לבית הלבן'. אני לא עושה יותר מדי ניתוחים של המצב ואני לא חושבת שזה שונה ממה שרוב הנשים עושות. אנחנו תמיד מתמרנות עם לוחות הזמנים. אני לא מכחישה שעכשיו זה קצת שונה אבל כל חיי המקצועיים, כאמא וכבעלת קריירה, עשיתי תמרונים".
נא להמתין לטעינת התגובות
