נאבקים בשנאה
יעקב אחימאיר סבור כי ראוי שגדולי היהודים בארץ ובעולם ישיבו לאויבים בועידת דרבן
כאשר איראן, שנשיאה אמר כי "המשטר הציוני הוא חיידק מטונף", היא ממארגנות הכנס מטעם האו"ם, קל לשער לאיזו תהום של שנאה ואנטישמיות זו תידרדר. לכן, סביר מאוד להניח כי שרת החוץ ציפי לבני תודיע על החרמת הוועידה. אך מה בדבר הארגונים הלא ממשלתיים, היהודיים, החלוקים בדעותיהם אם להצטרף לחרם הרשמי של ישראל, אם לאו?
למרות המאבק, שיהיה אולי סיזיפי, מוטב שארגונים אלה, שלא מייצגים ממשלה או מדינה אלא את העם היהודי, דווקא כן ישתתפו בוועידה. להשתתף, אבל בתנאי אחד: רק אם יהיו חדורי רוח לחימה. רק אם יהיו נכונים לירוק רטוריקה מתלהמת, מפגינה, לוחמנית, תוקפנית, בפניהם של אלה המכנים את ישראל "משטר ציוני שהוא חיידק מטונף וחיית פרא, שמעצמות העולם שיסו בפראות אל המזרח-התיכון", כלשונו של אחמדינג'אד.
להחרים או לא: בשאלה זו ידונו נציגי הארגונים הלא ממשלתיים, בהתייעצות מיוחדת שתכונס בעוד ימים אחדים בירושלים. ומוטב שיעסקו באופיו של המאבק בוועידת דרבן השנייה. ובל יעסקו בניסוחים שהולמים רק שרי חוץ ושגרירים.
ומוטב שידונו בעוד רעיון שעולה במוחו של אזרח ישראלי אחד, ואולי ראוי שיאומץ על-ידי גורמים רשמיים. זהו רעיון ששואב את השראתו מדבריה של אסתר, האישה שלנו מן המגילה: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן". ופירוש הדבר במאה ה-21 הוא: זמן רב מדי מתארכת לה שתיקתם של יהודים נוכח יריקותיה של איראן, ולא רק שלה, בפניו של העם היהודי.
כאשר ועידת דרבן השנייה מתארגנת לה בימים אלה, וכאשר קיים חשש שנושאי הוועידה, כמו "פיצויים על עבדות" או "תופעות של חילול הדת", יגולגלו לפתחה של ישראל, מוטב לחשוב בהשראת "כנוס את כל היהודים". לגייס את הנרי קיסינג' ר, את אלי ויזל, ואת שאר חתני פרס נובל היהודים. ואת רון לאודר וג' ורג' סורוס, וגם את א.ב. יהושע ואת בנימין נתניהו, יוסי ביילין וחתן פרס נובל ישראל אומן. כנוס את כל גדולי העם הזה, ששונאיו ודורשי רעתו והחפצים במחיקת מדינתו האחת מייחסים לו כוחות טמירים. אכן, לכנס ולאחד את כל הכוחות ואת המוחות ואת הפיות שלהם, ואליהם להזמין את מי ממדינאי העולם, אשר גם להם נמאס.
לכנס את כולם
על חרם אפשר להחליט, והחלטה זו תצא מן הבטן ומן הרגש. אבל על מענה תקיף יש להחליט מן הראש, מן המוח היהודי, מבני עמו של איינשטיין. ובעיקר יש להחליט על כך במענה מהיר, חזק ואלגנטי. אולי, לשם שינוי, פעם אחת אפשר יהיה להפגין ולממש את כל התחכום שמייחסים לעם הזה כל דורשי רעתו ומחיקתו.