"אני לא רוצה לראות אותו באזיקים"
כשקצב שלף את איברו היא התגלגלה מצחוק אבל מה שהרס את א' ממשרד התחבורה היו ההתנכלויות שלו. כיום עורכת א' מחקר אקדמי על נפגעות תקיפה מינית
השר הזמין אותה מדי פעם לשיחות עבודה בחדרו הסגור, הרעיף עליה מחמאות היסטריות ותבע מגע אינטימי. אילו הסכימה, הכל היה יכול להיות טוב ויפה (לשר). מאחר שסירבה בעקשנות החלה להרגיש מיד פגיעה במעמד המקצועי שלה. פעם מחקו אותה מהסיורים בארץ, למחרת עברה בלי כל סיבה לעבוד בחדר צדדי ומבודד בלשכה, ואפילו הרגישה, לדבריה, כי במשכורת שלה נמחקו הטבות שונות.
א' נשמעה מתוסכלת ושבורה. אני לא הופתעתי במיוחד. א' לא היתה הראשונה שסיפרה לי על הטרדות מיניות שהיא עוברת במחיצתו של קצב. בכל קדנציה של קצב היתה א' או ב' או ג' או יותר שסבלו ממנו.
התברר לי שמדובר בעבריין מין סדרתי, אם להסתמך על האבחנה החד-משמעית של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, שממנה לא חזר, למרות עיסקת הטיעון השנויה במחלוקת שעליה חתם. קצב הפך להיות שר העבודה והרווחה, אבל דרכיו לא השתנו, אולי רק השתכללו.
א', כמו כל האחרות, בחרה לא להתלונן במשטרה על המעשים שסיפרה לי שעשה קצב. הפצרתי בה שתניח לי לפרסם את כל מה שהיא עוברת, בעילום שם, אבל היא סירבה. על המשטרה לא רצתה לשמוע. "שתקתי מפחד. לא היה לי עם מי לדבר", שחזרה השבוע. "פחדתי מקצב, מהאנשים שלו. הייתי בהלם. חשבתי מה יקרה לי אם אפתח את הפה. מה יהיה עם העבודה, המשפחה".
כאשר התברר לקצב ולחבריו כי הח"מ מתעניין בהטרדות המיניות בלשכה שלו, הם שלחו את א' כדי שתכחיש הכל. "הם הסבירו לי שהדיסקרטיות היא חלק מהמקצועיות", היא הסבירה. חלפו שנים. לאורך כל הדרך נפגשתי עם אנשים רבים שהכירו את הנשיא קצב מקרוב וידעו את סודותיו. שמעתי סיפורים מדהימים שיכולים לפרנס רומן משרתות זול. קצב, מצדו, לא היה פסיבי.
וזאת לדעת: אין כמו קצב בחדרים סגורים, בסיטואציות שכנוע של אחד על אחד. קצב הוא איש הפורומים הקטנים. כך נבחר תמיד במקומות הראשונים במרכז הליכוד, וכך נבחר בכנסת לנשיא המדינה ביולי 2000. כאשר ניסה להתמודד בגופים רחבים יותר, כמו הפריימריס בליכוד, נחל תבוסה מוחצת.
ביולי 2006 התפוצצה פרשת קצב. הנשיא השמיני הלך להתלונן אצל היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז על ניסיון סחיטה של א' מבית הנשיא. מזוז הורה לפתוח בחקירה פלילית. א' האחרת, ממשרד התחבורה, אזרה עוז והחליטה לספר על קורותיה במחיצת קצב. הריאיון פורסם ב"מעריב" בעילום שם. א' עברה בדיקת פוליגרף ונמצאה דוברת אמת. בעקבות הריאיון זומנה לתת עדות במשטרה. אחרי א' ממשרד התחבורה הצטרפה לעדויות גם א' ממשרד התיירות.
החקירות היסודיות ומצבור העדויות שכנעו את חוקרי המשטרה להמליץ להגיש נגד קצב כתב אישום חמור בשורה של עבירות, בתוכן אונס ומעשים מגונים בכוח. היועץ המשפטי לממשלה אימץ את ההמלצות והכין טיוטת כתב אישום ברוח זו. ביוני 2007, אחרי שימוע שנעשה לקצב, נחתמה עיסקת טיעון משונה בין היועץ המשפטי לפרקליטי הנשיא, שהיא כמעט היפוכה של טיוטת כתב האישום. א' הושמטה מכתב האישום בשל התיישנות. בעקבות העיסקה הוגשו שש עתירות לבג"ץ בדרישה לבטל אותה. א' ממשרד התחבורה היתה אחת העותרות. היא יוצגה באמצעות עורכת הדין ארנה לין.
השבוע דיברנו שוב, אחרי החלטת רוב השופטים בדיון בבג"ץ לאשר את עיסקת הטיעון. א' בחרה להתייחס מיד לקצב. "תגיד, יכולה להיות התרסקות גדולה יותר ממה שעובר האיש הזה?", היא שאלה. "אצל מי הוא עובד היום? אצל מי הוא יעבוד? מישהו יאמץ אותו? יש איזו חברה ציבורית שתמנה אותו? מצדי, שיישאר לחיות או שייקבר בקריית-מלאכי עם גילה".
מה את חשה כלפי הכרעת בג"ץ, שאלתי.
"אני קצת מאוכזבת, אבל אין בי נקמנות", היא ענתה.
א', בשנות הארבעים לחייה, נשואה עם שלושה ילדים, אומרת שיש כמה הבדלים בינה לבין המוטרדות האחרות של קצב. מבחינתה היא המקרה הקל. מה שהכי נוגע לה ללב הוא מצבה של א' מבית הנשיא. "קצב אנס אותה, לפי טענתה. איתי הוא לא הגיע למצב כזה. אצלה כל העניין בא גם ממצב רגשי מסוים. היה ביניהם קשר, היא עברה חוויה אחרת. אצלי העניין נגמר. אצלה הוא רק מתחיל. אני עברתי את ההטרדות לפני 17-18 שנה. היה לי בוס מזוויע. אני בערתי ורתחתי אז. עכשיו אני מאוכזבת, לא יותר. אני חושבת שהשיקום שלה הולך להיות הרבה יותר קשה. היא רווקה, צריכה להקים משפחה, מקום עבודה חדש. לבי איתה".
מה את מציעה לה?
"שתעשה 'דליט' (מחק) על כל הקובץ ותמשיך לחיות, אבל לא כאן. במקומה הייתי עוזבת את הארץ. כל המערכות התנכלו לה כאן. בתי המשפט, הפרקליטות, מקום העבודה. היא לא נכנסה לכתב האישום. כולם הפכו אותה לחסרת אמינות, אבל היא אמינה מאוד, ואני זיהיתי היטב את הדברים שהיא מדברת עליהם".
"לאורך כל הדרך קיבלה א' מבית הנשיא עצות לא נכונות. היא היתה צריכה לספר שכל הפרשה עם קצב וכל הקשר שקיימה איתו החמיאו לה בהתחלה, עד שהכל הפך לסיוט. בכל העולם בנות מתחברות עם האדם הלא נכון. היא לא הלכה על כל האמת וכך שיחקה לידיים שלהם. כל מה שעשו לה זה פשוט רחמים. אם הייתי יועצת שלה הייתי אומרת לה לחשוף את הכל, ואז אי אפשר היה לפקפק בגרסה שלה".
בסופו של דבר יורשע קצב על מעשים שביצע ב?א' ממשרד התיירות.
"כן, וגם המצב שלה שונה. היא נשואה, עובדת, בעלה תומך בה. הטענות שלה מוצקות גם בעיני בית המשפט. היא לא צריכה להתמודד כל הזמן עם הכל מחדש ".
א' ממשרד התחבורה לא היתה רוצה לראות את קצב באזיקים, אולי בניגוד למוטרדות האחרות. "זו האמת, אני לא רוצה לראות את קצב בכלא", היא אומרת. הסיבה קשורה גם היא ביחסיה המיוחדים עם האיש. "קצב הוא איש נורא, אבל עברתי יותר גרועים ממנו", היא מספרת. "הוא התנהג כלפי כמו תולעת, אבל היתה לי תמיד תחושה שהוא מאוהב בי בטירוף. בעתירה שהגשנו תבעתי להטיל עליו קלון. שלא תהיה לו לשכה ומכונית ומזכירה שהוא יוכל להטריד. אם יש לו גם מאסר על תנאי, מבחינתי זה מספיק. זה לא ניצחון, אבל הכל בא על מקומו בשלום".
בשלום?
"כן. במשטרה שאלו אותי איך הרגשתי ואיך הגבתי כשהוא שלף מולי את איבר המין שלו. אמרתי להם שהתגלגלתי מצחוק. אני אישה ליברלית, לא ילדה, ופתאום רואה את הסצנה הפאתטית הזו. לא לקחתי את זה בצורה דרמטית. מה שהרס אותי לחלוטין היו ההתנכלויות וההחרמות אחרי כן. הניסיון שלו לכפות עליי יחסי מין במניפולציה כוחנית ארסית וערסית. זה מה שפגע בי יותר מכל".
ועכשיו?
"עכשיו אני אומרת:'יאללה, שילך לעזאזל". אין לי כוח. תסתכל עליי ועל המתלוננות האחרות. הן כמוני, באפיסת כוחות מולו. תראה איזה משאבים כספיים קצב הוציא נגדנו, איזה פרקליטים הוא לקח, איזה חברות של יחסי ציבור הוא שכר. צבא שלם מול כמה בנות מסכנות. האנשים האלה שמקבלים כסף הם בעלי הכוח. יש כאן קרב בלתי הוגן בעליל".
בימים אלה עורכת א' מחקר באוניברסיטה על נושא שהיא מכירה מקרוב מאוד: "תגובה מושהית להטרדה מינית". היא נפגשת עם נשים שעברו את החוויה הקשה ומנסה לברר מדוע לא התלוננו מיד.
א': "המנחה שלי ביקשה שלא אכניס את עצמי פנימה. אני שתקתי מכמה סיבות. שתקתי כי לא היה לי עם מי לדבר. שתקתי כי פחדתי מקצב ומהאנשים שלו. שתקתי כי הם אמרו לי שאני צריכה להיות דיסקרטית. שתקתי גם מבחינה אינטרסנטית. זה מכוער להגיד את זה, אבל רציתי קריירה, תפקידים. אמרתי לעצמי, 'תשתקי, בסוף זה יעבור'".
מה את מציעה לנפגעות תקיפה מינית, אחרי פסיקת בג"ץ?
"אני אומרת להן להמשיך במאבק, למרות הכל. גם אם המתלוננות לא באו על כל סיפוקן, הן הצליחו להדביק קלון במי שפגע בהן. התלונה עושה את שלה. גבר בתפקיד ציבורי שמתלוננים נגדו באופן אמין כבר נמצא במצב שונה".
שמעתי את עורכת הדין כנרת בראשי, הפרקליטה של א' מבית הנשיא, טוענת כי כל המהפכה הנשית שהיתה כאן בשנים האחרונות קרסה בעקבות הבג"ץ.
"אני לא מקבלת את זה. קצב לא יכול להוציא יותר את האף שלו מקריית-מלאכי. תראה מה עושה איציק מרדכי ואיך הוא נראה. חיים רמון תמיד יסתובב עם איזה רחש-בחש סביבו. אני אומרת לאישה שנוגעים בה נגד רצונה: אל תשתקי ואל תניחי להתעלל בך. מה שלא תעשי נגדו, עשית הרבה".
א' ממשרד התחבורה צודקת. קצב הרס לעצמו את השם וגמר את הקריירה. הוא התפטר לפני סוף הקדנציה, והועמד לדין על עבירות מין. כל מה שקורה ברגע זה הוא קרב המאסף שלו על הקלון ועל הכסף. הפרקליטות לא יכולה לוותר על תביעת הקלון, שמוטבעת ממילא עמוק בכל הפרשה. אי אפשר להיכנע שוב לאיומים ולספינים של אנשי קצב, שכמה מהם אמרו לי ביום שלישי בבית המשפט שהם דווקא רצו שבג"ץ יבטל את עיסקת הטיעון. נו, באמת. בואו נראה את קצב מוותר על עיסקת הטיעון שהיא עיסקת חייו, ועומד למשפט ממושך ואמיתי.
הקלון שווה הרבה כסף, וקצב הוא האחרון שמזלזל בכך. אם לא יהיה קלון בפסק הדין של בית משפט השלום קצב אכן יקבל מהמדינה לשכה, דירת שרד, וולוו צמודה עם נהג לכל החיים, שירותי בריאות מפנקים, מה לא. הכל בשווי של מיליון שקל לשנה. האם זה הפרס שהמדינה צריכה להעניק למי שביזה כך את מוסד הנשיאות לאורך שנים? בכלל, איזה שימוש יעשה קצב בלשכה ובכספים שיקבל? איזה כוח מוסרי יש לו להמשיך לפעול בתור נשיא לשעבר? האם הוא לא צריך להסתפק בפנסיה המצוינת שהמדינה מעניקה לו ממילא, 46 אלף שקל לחודש, שזו שערורייה בפני עצמה?
מה יהיה השלב הבא? גם זה ברור. קצב, עם קלון או בלי קלון, יטען כמו תמיד לאפליה עדתית, יספר שהעלילו עליו וימשיך להכפיש את המתלוננות. הדברים ידועים. צריך רק לקוות שבית המשפט לא יעמיד לרשותו את התנאים והמיליונים, וקול הזעקה המזויף של הקוזאק הנגזל לא יחצה את גבולות קריית-מלאכי.
נא להמתין לטעינת התגובות
