אם מלחמה אז מלחמה
טומי לפיד מאמין שאין לנו ברירה אלא להכות חזק בחמאס. ואם זה לא יועיל, אז עוד יותר חזק. זה יעלה לנו ביוקר, אבל היריות מעזה לשטח ישראל ייפסקו
אני בדעה שאסור לדבר עם החמאס. אומרים לנו, שבסוף דיברנו גם עם אש"ף. שוכחים, שעם ערפאת דיברנו רק אחרי שהכנו אותו שוק על ירך בלבנון, עד שנאלץ להתפנות לטוניס.
דיבורים עם חמאס פירושם הכרה עקיפה בחמאס. וזאת כאשר חמאס אינו מכיר בנו ובזכות קיומנו. דיבורים עם חמאס פירושם הכרה בטרור כאמצעי לחץ יעיל נגד ישראל. דיבורים עם חמאס משמעותם שבירת החרם הבינלאומי המופעל נגד חמאס.
דיבורים עם חמאס ישימו ללעג את מאמצי אבו-מאזן להשיג הסדר עם ישראל בדרכי שלום. דיבורים עם חמאס, גם אם יביאו להפסקה זמנית של היריות, יעניקו לחמאס הפוגה שתנוצל להגברת אמצעי הטרור נגד ישראל. אחרי שדרות ואשקלון, עומדות בתור אשדוד ותל-אביב. כל זה נאמר כבר מאות פעמים וגם ההפך נאמר כבר מאות פעמים. ובכל זאת, מה עושים? הרי ברור, שאי אפשר לשבת בחיבוק ידיים.
לעמוד בשנאה
לדעתי, אין לנו ברירה אלא להכות בהם חזק. ואם זה לא יועיל, אז עוד יותר חזק. לא לכבוש את עזה, אלא להפגיז את עזה ולהפציץ את עזה. "מקורות הירי" ישלמו על כל קסאם ועל כל גראד שנורה לישראל. כמו שכתב השבוע ירון לונדון, צריך להכות בהם באכזריות, עד שיאמרו די (לונדון הוא רק אחד מני רבים באינטליגנציה השמאלית שנואשו מהפלשתינים).
זה יעלה לנו ביוקר. כתגובה על הרג והרס בעזה יתקוממו לא רק הפלשתינים ביהודה ובשומרון,
מצרים וירדן ינתקו את הקשרים הדיפלומטיים. מועצת הביטחון תגנה אותנו. סין תבטל את הזמנת ספורטאי ישראל לאולימפיאדה. החרם האקדמי נגד ישראל יתפשט. אבל היריות מעזה לשטח ישראל ייפסקו. יש שיאמרו שזה לא שווה את המחיר היקר שנשלם עבור השקט. אני חושש שאין לנו ברירה אחרת.
נא להמתין לטעינת התגובות
