בהוטן הולכת לראשונה לקלפי
תושבי הממלכה ההררית לא רצו דמוקרטיה, אבל המלך התעקש והיום הם בוחרים את מנהיגיהם
תושבי הממלכה ההררית המבודדת לא רצו בכלל בדמוקרטיה, ולא רצו ללכת היום לקלפי, אבל הכריחו אותם. לפני שנתיים העביר המלך הקודם את מושכות השלטון לבנו, ג'יגמה חסאר נאמגייל וואנגצ'וק, אז רווק בן 26 בלבד, וזה החליט להעביר את השלטון לעם - ורק לשמש יועץ לממשלה.
"תמיד היה לנו המלך, האדם שהאמנו בו שיוביל אותנו", הסביר צעיר בבית קפה מקומי, שכמו רבים אחרים חוט שש מאי יציבות שלטונית, בדומה למציאות ברבות ממדינות אסיה. "עכשיו זו תקופה מבלבלת, אבל אנחנו סומכים על ההחלטה שלו ומלאים בתקווה".
ל-318 אלף מאזרחי בהוטן יש זכות בחירה, וועדת הבחירות המרכזית החליטה שכל אחד ואחד יוכל לקבל הזדמנות להשפיע. אלא שבגלל הבידוד והריט חוק הרב של הבוחרים, נאלצה ועדת הקלפי לשלוח את אנשיה בדרכים לא דרכים במשך ימים ארוכים.
כך, למשל, נשלחה משלחת קלפי לכפר לינגשי לפני שישה ימים. תחילה נסעו חבריה במשך שעתיים במכונית, עד שנגמרו הדרכים הסלולות, אחר כך העמיסו את ציוד הבחירה על גבי פרדות וחמורים, והחלו מסע בן ארבעה ימים עד לכפר שבו המתינו להם בסך הכל 80 בוחרים.
המועמדים עצמם נאלצו לעבור גם הם מסעות קשים, עד כדי כך שאחד מהם נאלץ להפסיק את מסע הבחירות שלו משום שכאבו
היות שעבור האזרחים ההצבעה היא דבר חדש ולא מוכר, החלו להקות נודדות של שחקנים לעבור בין הכפרים ולחנך את התושבים לדמוקרטיה. בשבוע שעבר הציגה אחת הלהקות, הנתמכות על ידי תוכנית האו"ם לפיתוח, הצגה על כך שהדמוקרטיה נתונה כל העת בסכנה מהשחיתות וכי בכוחה של זו למוטטה על ראשי האזרחים. הצגות אחרות הדגימו לתושבים כיצד מצביעים, איך נשמרת ההצבעה בסוד ומהו שוחד בחירות ומדוע הוא פסול. במהלך אחת ההצגות, בבירה תימפו, התושבים כל כך נבהלו מהרעש של קוראי הסיסמאות ברחובות, עד שנאלצו להזעיק את המשטרה.
בגלל המבנה ההררי שלה, בהוטן תמיד היתה מבודדת. עד לפני כמה שנים לא היו בכלל כבישים, בתי חולים, ואפילו חשמל. הטלוויזיה והאינטרנט הוכנסו רק בשנים האחרונות, והחיים התנהלו לפי סחר חליפין כמו בימי קדם. בעקבות תהליכי המודרניזציה האיטיים שבהם החל המלך הקודם, יש היום כבר כסף, מותר לכמה אלפי תיירים להיכנס מדי שנה, ואפילו התרבות המערבית כבר חדרה, והצעירים לובשים מכנסי ג'ינס מרושלים ושומעים פינק פלויד ואירוסמית.
אבל בהוטן עובדת קשה עדיין כדי לשמור על המסורת התרבותית שלה: הבגד המסורתי הוא לבוש החובה במשרדים ובמקומות פולחן, אסור לטפס על ההרים כדי שלא לפגוע ביערות, צורת הבנייה היחידה המאושרת היא בסגנון המצודות העתיק, ואפילו לתחנות דלק יש גג בצורת פגודה. "בשנים האחרונות החל כאן מעבר לקידמה חברתית וכלכלית", מסכם ניקולס רוסליני, נציג תוכנית האו"ם לפיתוח בבהוטן, "ועכשיו גם לאזרחים תהיה השפעה על התהליכים שיקבעו את עתידם".
בהכנת הכתבה השתתפה אמילי ווקס, שליחת "וושינגטון פוסט"
נא להמתין לטעינת התגובות
